|   15:07:40
דלג
  שמחה סיאני  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
קבוצת ירדן
פחד מרופא שיניים: אסטרטגיות להתמודדות
שמחה סיאני ואהרן זכאי אוגוסט 2016 אירוע השקה [צילום: תפארת חקק]

הוא זכאי

התרגשנו מאוד לחגוג לידידנו הזכאי את ערב ההשקה הראשון של ספרו "אל חופים אחרים" וזאת, לא רק משום השירים הנפלאים בו, אלא גם משום קורות חייו המרתקים שאותם אציג בפניכם
18/09/2016  |   שמחה סיאני   |   כתבות   |   תגובות

לא כל יום אני זוכה להיפגש ולכתוב על משורר נפלא וצנוע שקורות חייו שזורים בפניני שירתו הנוגעים ללב.

ביום שלישי שעבר - 6.8.2016 נפגשנו, כמדי חודש, חבורת סופרי ומשוררי "אגודת הסופרים העברים בישראל" - סניף ירושלים, באולם כתבי העת בבנין "ג'ראר בכר" בירושלים. הפעם, בשונה מערבים דומים, היה זה ערב מיוחד במינו שהוקדש ברובו לידידנו זכאי אהרן, זקן השבט שלנו, אתו הצטלמנו, דיברנו בשבחו ושמחנו בשמחתו.

התרגשנו מאוד לחגוג לידידנו הזכאי את ערב ההשקה הראשון של ספרו "אל חופים אחרים" וזאת, לא רק משום השירים הנפלאים בו, אלא גם משום קורות חייו המרתקים שאותם אציג בפניכם תחילה.

זכאי אהרן (שנגזר מן השם "זכי" שנתנו לו אביו ואמו), נולד בעיר כַּרְכּוּךְ שבצפון עירק בחג השבועות תרפ"ט (14.6.1929). משפחתו עברה למוֹסוּל, שם גדל בילדותו. זכאי למד בבית ספר "אליאנס" ע"ש לורנס כדורי וסיים את לימודיו ב-1946 בבית ספר התיכון הממשלתי. את בחינות הבגרות סיים בהצטיינות! בתחילת שנת הלימודים תש"ח (1948-1947) הצטרף זכאי לסגל המורים של בית הספר "אליאנס" שבו למד בילדותו והיה פעיל בתנועה הציונית המחתרתית במוסול. הוא מוּנה למורה במחוז סוּלַיְמָנִיָּה וכתב מאמרים פובליציסטיים בעיתון "אלסיג'יל".

ב-1951 עלה ארצה. אחרי שבועיים ששהה ב"שער עלייה" ליד חיפה, עבר ל"מעברת טבריה", בה שימש כמורה שנה אחת (1952), וכמורה בבית הספר "אַחֲווה" בעיר טבריה במשך שלוש השנים הבאות עד 1955. באוגוסט 1955, אחרי נישואיו לרבקה אהרן (לבית קצביהו), (שלימים הכירוה כמשוררת וכסופרת נודעת), עברו השניים לירושלים, בה שימש זכאי כמורה בבית ספר "אליאנס" (כי"ח) לבנים. במקביל למד באוניברסיטה העברית וסיים לימודיו בהצטיינות, כבוגר החוג לשפה וספרות ערבית וכן בספרות עברית. לאחר מכן החל לעבוד "בקול ישראל בערבית" ולעיתים עבד בשעות הבוקר המוקדמות ולכן, סיפר לי, נקרא "עובד שחר".

זכאי פרסם שירים ותרגומים מהשירה העברית בירחון "אַלְמוּגְ'תַמַע" (החברה), שהופיע בנצרת. הוא ערך תוכנית ב"קול ישראל בערבית" והיה ממייסדי כתבי העת "אוגדן" והביטאון הדו- לשוני (עברי-ערבי) "מפגש" - לִיקַ'א. זכאי הוא גם מייסד ועורך של כתב העת "מנחת אשור" - ביטאון המרכז למורשת יהדות מוסל.
ב-1957 פרסם את ספר שיריו "אל חופו של רעיון"

בהוצאת "קריית ספר". היה זה ספר שירים הראשון של עולה חדש מעירק שפורסם בישראל. ב-1958 פרסם את הספר "מוּטַאלַעַאת אִיסְרַאִילִיָּה" ("מקראות ישראליות") בהוצאת משרד החינוך והתרבות. זוהי למעשה אנתולוגיה של הספרות העברית החדשה בערבית, שיצאה לאור לרגל עשור לעצמאות ישראל. ב-1959 פרסם תרגומים משירי ביאליק בקובץ דו-לשוני בהוצאת "בית ההוצאה הערבי". היה זה הספר הראשון של תרגומי חיים נחמן ביאליק בערבית.

בתשס"ט- 2009 יצא לאור ספר שיריו השני: "אהבה - צעיפים רבים לה", בעריכת מנחם פאלק, הוצאת "צור אות" ירושלים, וב-2011 זכה בתואר "יקיר אקו"ם".

רגעי חיים

כשיצא לאור ספרו הראשון של זכאי: "אל חופו של רעיון", עורר הספר התפעלות רבה בקרב סופרים ומשוררים, וכל המצעד הספרותי בארץ העריך מאוד את שירתו. כמובן שזכאי התקבל מיד ל"אגודת הסופרים העברים בישראל" והקימו כתב עת שקראו לו, כאמור, "מפגש". הכותבים כתבו בערבית והיצירות תורגמו לעברית.
בשיחה עמו, למחרת הערב שערכנו לכבודו, סיפר לי זכאי את סיפורו המופלא:

"בזמנו, התגוררתי עם אשתי ז"ל בצריף שבדי במעברת "תלפיות". היה זה באחד מימי השבת, חזרתי אחרי התפילה מבית הכנסת בשעה 11:30 לערך, אשתי ואני אכלנו משהו שהכנו לשבת. אחר כך, פשטתי את בגדי השבת ולבשתי פיג'מה, וביקשתי לנוח. אחרי מספר דקות, שמענו קול נקישה בדלת. קמתי ופתחתי את הדלת ואת מי אני רואה? את המרצה שלי באוניברסיטה פרופ ש.ד. גוייטן ואת הסופר ש"י עגנון. מאוד הופתעתי, לא היה נעים לי להופיע בפניהם כשאני לבוש בפיג'מה, אך הם, כמו לא ראו את שלבשתי ואני תמהתי בלבי, מה לשני מכובדים אלה לעשות במעברה? עכשיו הייתה לי בעיה נוספת, לא ידעתי היכן ישבו. היה לנו רק דרגש קטן בצריף, שהצעתי אותו לעגנון והוא ישב עליו, ופרופ' גוייטן, בלית ברירה, ישב בקצה המיטה... היינו מ מ ש נבוכים. אשתי הגישה מיד לכל אחד מהם כוס מיץ, כי זה מה שהיה לנו בבית לכבד את האורחים.
אחרי כמה ברכות ומילות נימוסין, סיפרו לנו השניים, שאחרי התפילה, הלכו אלינו ברגל, מבית הכנסת שלהם עד למעברה, חיפשו בין כל הצריפים ושאלו אנשים היכן אני גר וכך מצאו אותי.

הביקור ארך לא יותר מחצי שעה. הם הסתכלו מסביב וראו את המצב העלוב שלנו בצריף ולא ישבו הרבה. ש"י עגנון שאל אותי, מה אני זוכר מחוץ לארץ? איזה סיפורים סיפר לי אבי ומה עשה שם? סיפרתי לו על לימודיי בבית הספר, על אבא שהיה דורש דרשות..., בנֵי הקהילה במוסול העריכו את אבי מאוד וכינו אותו בשם חיבה "בִּינוּ"- קיצור של השֵם בנימין.

כל אותה עת, היה פרופ' גוייטן מביט בנו, שומע את שיחתנו ומחייך. הוא היה, כאמור, המרצה שלי באוניברסיטה. הייתי סטודנט מצטיין אצלו ב'שפה וספרות ערבית' וזכיתי בחיבתו. גוייטן ישב בשקט ולא דיבר, רק נתן לעגנון לדבר אתי".

שאלתי את זכאי, אם הייתה לו הזדמנות להיפגש שוב עם השניים, שלא במסגרת לימודיו באוניברסיטה? וכך ענה לי:

"הו, כן, ש"י עגנון בא אלינו והפעם בא עם אשתו, אסתרליין. אמרתי לו שאנו עוברים לדירה בעתיד, אך המעבר לדירה היה מוקדם מכפי שחשבנו. הייתה אצלנו שריפה בצריף, כנראה מקֶצֶר. במוצאי שבת, מספר שבועות אחרי ביקורם של השניים בצריפנו, חזרנו, אשתי ואני, מביקור אצל הוריה בחיפה וראינו שוטר עומד ליד דלת הצריף שלנו. פתאום ראינו שהצריף אפוף עשן ואש עולה ממנו...,אבל תודה לאל שהוא לא נשרף כליל. גם חלק מהספרים שלנו נשרף, אך לא הכול.
אחרי תקופה קצרה עברנו לדירה, שאני מתגורר בה עד היום. לפני שנכנסתי לשיעור באוניברסיטה, סיפרתי לגוייטן על שריפת הצריף ושאנו עתידים לעבור בקרוב לדירה בקטמון. את פרטי שיחתנו זו, סיפר פרופ' גוייטן לש"י עגנון.

היה זה באותה שנה אחרי חג הפסח. שמענו נקישה בדלת, אשתי הלכה לפתוח... ואת מי אנו רואים עומדים בפתח הדלת? את ש"י עגנון. הפעם הוא הגיע בלי פרופ' גוייטן, אך עם אשתו, אסתרליין, (שהייתה סקרנית לראות את המשורר, העולה החדש ממוסול, שכותב פניני שירה כאלו). הדירה הייתה עוד ריקה וללא חפצים, אך תודה לאל שהיו בה מספר כסאות... עגנון הסתובב בדירה, הביט סביבו ואמר, שהוא שמח שעברנו לדירה חדשה ויפה כזאת.

דיברנו על שירה עברית ועל שירה ערבית..., אגב, תרגמתי לו את הסיפור "מאויב לאוהב" לערבית.. ואז אמר, שאסתרליין יודעת ערבית ושאולי אתן לה שיעורים בערבית, אמרתי לו שאני מוכן ללמדה בשמחה!

היה זה הביקור השני ש"י עגנון אצלנו. אחרי הביקור, פרסמתי את השיר: "רגעי חיים" והוא שלח לי מכתב מפרגן. חבל שאני לא מוצא אותו בבית. היה זה בשנת 1957."

"קול ישראל" ואני
"נכנסתי לרדיו כשעברתי לירושלים. הייתי סטודנט כבר שנה וחצי, התפטרתי מתפקידי כמורה והקדשתי את כל זמני ללימודים באוניברסיטה ולעבודה ב"קול ישראל". הייתי בין העובדים הראשונים של "קול ישראל" במחלקה הערבית. לאט-לאט התקדמתי בתפקידי ושימשתי כעורך חדשות, ראש דסק ועורך תוכנית בה שידרנו מבחר מהשירה הערבית החדשה ופינת הסיפור בשפות הערבית והעברית, אותם הייתי קורא בצורה אמנותית.

הייתה לי גם תוכנית על מבחר מהשירה העברית החדשה מתורגמת לערבית, ובמסגרת תוכנית זו פרסמתי כמה משיריו של ש"י עגנון. בשנת 1958, בעשור לעצמאות מדינתנו, יצא ספר קריאה לחט"ב, מעין אנתולוגיה שבה היו סיפורים ושירים ונקראה: "מוּטַאלַעַאת אִיסְרַאִילִיָּה" שהייתי שותף בכתיבתה.

באותן שנים ייסדתי תוכנית בשם "שאלות ותשובות של מאזינים מתיבת הדואר". הייתי קורא את המכתבים שנשלחו אלינו ומזמין אנשים לאולפן להשיב עליהם. כעשר שנים השתתפתי בתוכנית זו עד שנת 2000.

כאן ביתי... השני

"קול ישראל" בכלל והמחלקה הערבית בפרט הם ביתי השני. עד היום אני מבקר את חבריי שם והם עדיין משדרים ידיעות מפורטת שלי בערבית על אודות החגים שלנו שהחלו עוד משנת 1970. בתוכניות שלנו לפני החגים, סיפרתי על מנהגי החגים וכל מה שקשור אליהם, למען המאזינים היהודים שעלו ארצה מארצות ערב, שלא ידעו את השפה העברית וששמעו את התוכנית, וגם לכלל ציבור השומעים.
אני שמח לעזור לחברים ב"קול ישראל" עד עצם היום הזה. למשל בתשע באב, אני מספר על אודות החג: מתי נחרב בית ראשון ובית שני? מה הריטואלים הנהוגים בחג זה ובכל החגים וכיו"ב.

ב"רשת מורשת" אני קורא מהפרשה בנוסח יהודי מוסל ויש שם הקלטות לא מעטות שלי. יש גם קטעים מ"מגילת אסתר", קינות של איכה ותשעה באב, פזמונים של שבת וקריאה בתורה, קריאה מהפרשה, מההפטרה... בפעם האחרונה הייתה פרשת "ויקהל", ואז שידרו את הנוסח של יהודי מוסול והוציאו מההקלטות שלי עוד מזמן היותי בצוות העובדים. זה נעים לדעת, שפירות עבודתך מוצאות את ביטויין ב"קול ישראל", גם כשאתה פנסיונר שנים רבות."

הלב כמעין של רגשות

אכן סיפור חיים מרתק יש למשורר זכאי אהרן, שזכיתי לשמוע מפיו, ומזכה אף אתכם.

כפי שציינתי בראשית רשימתי זו, עתה יצא לאור ספר שירים חדש של המשורר - "אל חופים אחרים". באירוע זה, החלטתי להתמקד בשיר אחד המבטא את מעיין יצירתו של זכאי ואף העמקתי בהבנת השיר "לבי מעיין":

לִבִּי - מַעְיָן
לִבִּי - מַעְיָן.
תָּמִיד מִמֶּנּוּ מְפַכִּים
מֵי-אַהֲבָה
זַכִּים.
לְהַרְווֹת בָּם תִּקְוָה בַּת-צָמָא
הַמְּשָׂרֶכֶת דַּרְכָּהּ,
בְּמִשְׁעוֹל אַכְזָבוֹת מִצְטַמֵּק.
בֵּין צוּקֵי-נִסְיוֹנוֹת
וּנְקִיקֵי-שִׁגְיוֹנוֹת.
תִּתְפַּתֵּל וְתִפֹּל.
תָּקוּם וְתִצְעַד,
בִּשְׁבִיל הֶעָתִיד
הַיָּרֹק הַסָּלוּל...
אֲשֶׁר בּוֹ יְפַכּוּ מֵי-אַרְצִי,
עֲלֵי-בַּיִת וָגָן,
עֲלֵי-כֶּרֶם וּגְדִי.
וְשָׂדֶה מְטֻלָּל...
לְנַחַת פּוֹרָה.
לְצֵל וְלִפְרִי,
לְשַׁלְוָה, לְשָׁלוֹם,
וְלָבֶטָח.

פ ת י ח

השיר "לבי - מעין", הוא שיר תקווה, הצופן בתוכו כמיהה נואשת לשלום ולשלווה בארצנו.

בארבע השורות הראשונות מתאר הדובר השירי תמונת מצב:

" לִבִּי - מַעְיָן.
תָּמִיד מִמֶּנּוּ מְפַכִּים
מֵי-אַהֲבָה
זַכִּים."

הדובר השירי פורש את לבו כמעין, שממנו "תמיד", בכל עונות השנה, מפכים מֵי-אהבה זכים. בכל מצב ובכל תנאי מפכה המעין מים טהורים, המשקים את "התקווה" המפעמת בקרבו.
"לְהַרְווֹת בָּם תִּקְוָה בַּת-צָמָא
הַמְּשָׂרֶכֶת דַּרְכָּהּ,
בְּמִשְׁעוֹל אַכְזָבוֹת מִצְטַמֵּק."

ומהי אותה תקווה אליה נושא הוא עיניו ומשקה אותה עד רוויה?
אותה תקווה בת-צמא היא, שנמצאה על ידו מחורצת משמש יוקדת, קשה ואכזרית. אולי חשב המשורר, כי באמצעות "מי-האהבה", תרווה התקווה דיה כדי לשאת ראש ולתת שביב אור לעתיד טוב יותר?

דרך חתחתים עברה התקווה והיא משרכת רגליה במשעול אכזבות ההולך ומצטמק. ממקום הימצאה של התקווה והלאה, כל המשעול זרוע אכזבות גדולות וקטנות שהשביל אינו יכול לשאתן והוא מצטמק מחמת הצער, על כי הוא נושא רק אכזבות.

אך עדיין לא תמה דרכה הקשה ורבת הנפתולים של התקווה והיא מפלסת באומץ ובנחישות נתיבה:

"בֵּין צוּקֵי-נִסְיוֹנוֹת
וּנְקִיקֵי-שִׁגְיוֹנוֹת.
תִּתְפַּתֵּל וְתִפֹּל.
תָּקוּם וְתִצְעַד"

אין התקווה נכנעת אל מול צוקי-ניסיונות ונקיקי שיגיונות הצופים בה מלמעלה ומאיימים לכלותה. היא מטפסת בעקשנות ובהתמדה על צוקים ונדחקת בין נקיקים, מתפתלת ומועדת, קמה וצועדת ללא חת בשביל העתיד, כי עבור התקווה הנושאת שֵם כה אדיר ציפיות, אין דרך אחרת זולת חשיפת האור שבקצה המנהרה:

אור התקווה הנלחמת על חייה והמצדיקה את שמה: "תקווה" - כשֵם ההִמנון הלאומי שלנו. "התקווה" המשליכה אור נגוהות ומאירה את שביל העתיד!
"אם תָּקוּם וְתִצְעַד,
בִּשְׁבִיל הֶעָתִיד
הַיָּרֹק הַסָּלוּל"...

עד עתה פסעה התקווה ברגליים חשופות בין צוקים מאיימים ונקיקי-שיגיונות, העשויים לגרום לה לשקוע במצולות הדיכאון והחושך, אך בשל עקשנותה והתמדתה, היא קמה וצועדת בראש מורם בשביל העתיד הירוק, הסלול...

לא עוד שביל מהמורות ופגעים, עתה היא פוסעת בשביל ירוק וסלול.
התיאור המטאפורי של הדובר השירי, מצביע על מלחמת התקווה להקמת מדינת ישראל, שלולא התקווה, לא הייתה לנו מדינה, לא היה לנו עתיד לפסוע בדרך ירוקה וסלולה, דרך שהייתה צחיחה, סלעית ואף מדברית.

העם היהודי עבר מצוקות קשות באותה דרך חתחתים שהובילה אותו התקווה לארץ אבות, "אשר בו יפכו מֵי ארצי". מי המעין, הנובעים מלבו של הדובר השירי, שהם מי-אהבה להרוות את לב התקווה בת-צמא, הופכים ממעין קטן וזך, לנחל איתן אשר בו יפכו מי ארצו של הדובר השירי. ארץ אבות אליה שבו הבנים לגבולם מכל קצות תבל, מדרך חתחתים, מארצות הגולה שם התנכרו להם הגויים ורדפו אותם בגזֵרות, ייסורים ואף מוות.

פה, בארץ אבות, "יפכו מי ארצי", ויתקיימו דברי אחרית הימים בם: לא עוד בית ארעי בגולה. לא עוד הרגשה של בנים חורגים. פה, בארץ ישראל, תקום ותלבלב התקווה - ולבנים השבים למולדתם, תהיה זו ארץ שופעת מים. לא עוד ארץ מדברית ויבשה. אותם "מֵי-ארצי" יפריחו גם כרם ושדה מטולל ובית רחב ממדים וגדי, וודאי
"עֲלֵי-בַּיִת וָגָן,
עֲלֵי-כֶּרֶם וּגְדִי.
וְשָׂדֶה מְטֻלָּל..."
גדי לבן המסמל את הגאולה.

אך לא רק זאת דורשת התקווה בפסעה בשביל העתיד הירוק והסלול. אין היא מסתפקת בחומר בלבד, רצונה של התקווה, בד-בבד עם הבית המגן על יושביו ושפע הפירות והפרחים מסביבו גם:

"לְנַחַת פּוֹרָה.
לְצֵל וְלִפְרִי,
לְשַׁלְוָה, לְשָׁלוֹם,
וְלָבֶטָח."

הדובר השירי מביע באמצעות גיבורת השיר "התקווה" את כמיהתו לנחת, שלווה, שלום וביטחון! התקווה לא עברה דרך כה קשה לשווא - היא מבקשת לפתוח צוהר גדול ורחב, דרכו יעבור האור שיציף את הארץ במימוש התקווה לחיים פוריים תרתי משמע, לשלווה וביטחון לכל תושבי הארץ.

סוף דבר

המשורר יוצר בשירו כמעין קרשנדו שירי, המתחיל במי מעין, היוצאים מלבו ב"לחן שירי" של מי-אהבה זכים, האמורים להשקות את התקווה הדווייה הפוסעת בדרך לא דרך, עד הגיעה לשיא מאווייה - נחת, שלום ושלווה בארץ האבות, עליה חלמו בני עמו אלפיים שנה.

במבט שני

ואולי, הדובר השירי מוצא ב"לבי - מעיין", אספקלריא לרגשותיו ומקיש מהתקווה לשוב לארץ האבות הפורייה והשלווה, לחייו הפרטיים? אולי התכוון המשורר לבטא בשיר את לבו כמעיין, הנוטף מי-אהבה לאהובתו העלומה, שרבים שיגיונותיה ורבים ניסיונותיו לכבוש את לבה, ואין היא משיבה אהבה לחיקו?

"התקווה" - היא גיבורת השיר גם כאן.

אין הדובר השירי נכנע לאכזבות שפקדו אותו בניסיונות האהבה שלו. הוא ממשיך ללכת בנתיב האכזבות, שהולך ומצטמק ומגיע לשביל ירוק וסלול, בו יבנה לו ולאהובתו בית וגן, כרם ושדה מטולל. הגדי הקטן מסמל את הצאצא הרך שייוולד להם, שגם אותו יציפו מֵי מעין האהבה הזכה שלו "תמיד". הואי מלא תקווה, שיחיה עם מושא אהבתו וכל זאת בשלווה, בנחת ובביטחון, שלא היה מנת חלקו עת כתב את השיר "לבי - מעין".

אור ואהבה

בספר "אל חופים אחרים", הקדיש זכאי אהרן פרק נכבד ל"ערוס אלשיער" - לכלת השירה, "האישה שנתנה לי השראה לשירה". אם תרכשו את הספר, תהיה לכם הפתעה גדולה! כי תגלו מיהי אותה "ערוס אלשיער", לה כתב זכאי את פניני אהבתו בספר.

תאריך:  18/09/2016   |   עודכן:  18/09/2016
שמחה סיאני
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הוא זכאי
תגובות  [ 5 ] מוצגות   [ 5 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
בתיה חרמון
18/09/16 17:49
2
אדלינה קליין
18/09/16 20:01
3
חיים ספטי
19/09/16 00:14
4
חווה נתן
24/09/16 19:18
5
טמיר חזי
18/10/16 21:27
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
הידע שבידינו מקורו בעדויות בעל-פה שהועברו מדור לדור וממסמכי האינקוויזיציה ששמרה על הווידויים של האנוסים אימת האינקוויזיציה עשתה את שלה ואומנם חסרים נתונים על אחוז האנוסים אבל סביר להניח שחלק ניכר מהם השלים עם גורלו ונטמע בחברה הנוצרית
18/09/2016  |  רבקה שפק ליסק  |   כתבות
גם היום, בעת טיולנו באזור גילת - אופקים או ביער בארי, או ליד תל ערד אפשר לראות על הגבעות החשופות או בשולי שדות מעובדים צמח ירוק, בשרני, עם תפרחת גבוהה הנראה לקוח מיבשות אחרת, מרכז אמריקה או אפריקה.
18/09/2016  |  חנינא פורת  |   כתבות
כיפה של נער מקהלה יהודי ששרדה את ליל הבדולח מהחורבן והתבערה בבית הכנסת בעיר הגרמנית בויטן, כיום ביטום בפולין, עומדת במרכזה של תערוכה ייחודית במוזאון ההיסטורי של העיר. מוצגות בה קורות בעליה ובני משפחתו ומשמשת רקע לשואת היהודים וכאזהרה לדורות הבאים.
18/09/2016  |  חיים נוי  |   כתבות
  • תאריך המזל: בין ה-23.9 ל-23.10
18/09/2016  |  צילה שיר-אל  |   כתבות
מוזאון הנגב לאמנות בבאר-שבע מארח בימים אלה בין כתליו תערוכת-ציורים יוצאת-דופן בנוף התערוכות המקובל בארץ. הדברים אמורים בתערוכה רב-דורית, הנושאת את השם "מחנה ציור 2016", שהוזמנו להשתתף בה 120אמנים ישראלים מוכשרים, ותיקים לצד צעירים - בני דורות שונים ובעלי קשת רחבה של גילים.
18/09/2016  |  ראובן לייב  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
דן מרגלית
דן מרגלית
לאחר 170 ימי המלחמה, לא נסכים עוד שנכדינו ונכדותינו ישלמו בדמים אלה או בדמים אלה את מחיר הטפילות של החרדים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il