השופטת: יעל אבירם, שופטת בית משפט השלום בחיפה

המועד: יום חמישי, 16.6.16, שעה 8:30
הנושא: תיקים פליליים

יעל אבירם מעדיפה אווירה לא פורמלית ומפגינה זאת על-ידי ויתור על הגלימה המחויבת. את הדקות שלפני תחילת יום הדיון היא מקדישה לעניינים רפואיים: מספרת על חבר שהמציא מתקן שמסייע למשותקים ברגליהם ועל עץ פאפאיה שבבעלותה ואשר יכול לשמש כתרופה.

את היום עצמו מתחילה אבירם עם התיקים שאין מה לעשות איתם. נאשם אחד שלא הגיע ("אני מאמינה שהוא יבוא", היא מגלה אופטימיות), נאשם שנעצר בתיק אחר וכנראה יעבור שם אבחון פסיכיאטרי, הממונה על עבודות שירות שמבקש דחייה כי נראה שאצל הנאשם נמצאו סמים. כעת היא פונה לשניים היושבים בקהל, ומתברר שאחד מהם הוא נאשם:

"כן, מי אתם? אנחנו כבר איתך. אתה יודע למה אתה כאן? זה תיק של הפרת הוראה" - האיש הפר תנאי מעצר בית. "אתה עומד לדין על הפרת ההוראה. עמדת לדין על התיק העיקרי, פה זה רק על ההפרה. איך הסתיים התיק העיקרי?" - הרשעה וקנס. אבירם מסבירה היטב ובסבלנות: "אתה יכול להישפט על זה היום, אם אתה מעוניין. זו התובעת המשטרתית. אתה יכול לסיים את התיק בעונש מותנה קצר. שתקפיד שאם נותנים הוראות, צריך למלא אחריהן".

"בסדר, חאלד? אל תדאג"

כעת חוזרת אבירם לתיק בו דרוש אבחון: "אני לא קיבלתי כאן שום חוות דעת, אביגיל" - היא פונה לתובעת - "את ניסית לברר?". המשטרה זימנה את הנאשם ואבירם מגיבה: "אה, אז כנראה שהוא פה למטה [בתא המעצר], אז נעלה אותו". היא מתקשרת בעצמה ליחידת נחשון ומבקשת להביא את האיש. אבירם מנסה לחזור לנאשם בהפרת ההוראה, אבל קודם משוחחת עם התובעת על תיק אחר, ואז פונה אליו:

"אם יש היום הודאה והרשעה - התיק יסתיים בעונש מותנה קצר, שתוך שנה וחצי לא תהיה הפרה כזאת". הנאשם טוען שכלל לא קיבל את כתב האישום, אבירם נותנת לו אותו ומסבירה: "בפעם הקודמת לא איתרו אותך ולכן עשו מסירה אישית". הנאשם שואל אם אפשר לקבל דחייה כדי שיפנה לסנגוריה הציבורית, אבל אבירם בשלה: "בתיק הזה אין צורך, זה תיק מאוד פשוט". ולתובעת: "היה לו כנראה צירוף תיקים גדול מאוד, תיקי הונאות בכמויות-כמויות, עשרות".

עד שהנאשם יקרא ויחליט, אבירם פונה לצדדים בתיק אחר, בו השוטר צילם תמונות בסמארטפון ולא שמר אותן. לבקשת הסנגורית נדחה הדיון ל-13.9.16 ואבירם מסבירה לנאשם מה קורה: "עורכת הדין שלך מעונינת בבדיקה נוספת והיא רוצה להיות במקום [האירוע]". הנאשם טוען שאינו יכול לנהל את התיק, ואבירם ממשיכה באותו קו סבלני כלפי האיש, שכנראה סובל ממגבלה כלשהי: "אתה לא צריך לעשות כלום, בשביל זה יש לך סניגורית".

הנאשם: "חוץ מהשם שלי, שום דבר [בכתב האישום] לא נכון". אבירם: "חאלד, זה בדיוק מה שהיא אומרת. זה לטובתך, היא רוצה להיות במקום כדי לראות". הנאשם: "אני רוצה להודות ולסיים". אבירם: "אי-אפשר. הגברת בשביל זה היא פה, היא הכל תבדוק. מה שאתה רוצה - תגיד לה והיא תגיד לנו. זה הכל לטובתך, לא עושים שום דבר לרעתך. יסבירו לי אחר כך. בסדר, חאלד? אל תדאג".

אבירם חוזרת לנאשם בתיק ההפרה, והוא מסכים להודות. מישהו קם, אך אבירם העירנית מגיבה מיד: "לא, אדוני, אני מטפלת בתיק הזה". היא חוזרת לנאשם: "אתה רוצה להגיד לי עוד משהו בעניין ההפרה?". האיש מספר שהוא עובד עם אביו, ואבירם מגיבה בהתלהבות: "מצוין! בכלל חשוב שתעבוד, זה חשוב לשיקום שלך, ואם אתה עובד עם אבא שלך והוא משגיח עליך - זה בכלל מצוין". היא מכתיבה גזר דין תמציתי ורהוט, גוזרת עליו חודש מאסר על תנאי לשנה, ומוסיפה בעל-פה: "עונש כספי לא נתתי לך, כי אני רוצה שתתרכז בתשלום הקנס בתיק העיקרי ואני לא רוצה להכביד עליך בקנס נוסף". כאשר הוא יוצא מן האולם, אבירם שמה לב: "שלום, בהצלחה בחיים החדשים שלך".

"אתם רואים בבית שיפור?"

כעת עוברת אבירם לנאשם העצור, שביקשה לפני כן להעלות לאולמה. "אנחנו בתיק שלך, בסדר? רצית להגיד משהו?". האיש מגולל את בעיותיו ובין היתר טוען שנפצע מהאזיקים. אבירם מגיבה: "אתה צריך להגיד את זה לרופא בשב"ס, אני ארשום את זה" - ואני מכניסה זאת לפרוטוקול בו במקום. הדיון הוא על כך שלא התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית. תוך כדי ההכתבה, מצלצל הפלאפון של אבירם: היא תופסת אותו בבהלה, משתיקה ומתנצלת. אבירם חוזר להכתבה, מכניסה להחלטה את הטענות על הפגיעה מן האזיקים, דוחה את הדיון ל-14.9.16, ממנה לו סניגור נוסף ומסבירה:

"יש לך עוד תיק מ-2015 על כמויות של סמים שנתפסו בבית שלך. אני רוצה למנות לך סניגור, בסדר? הבנת, נכון?". האיש שוב מעלה כמה טענות, אבירם מקשיבה בסבלנות ועונה: "כשיגיע התיק שלך לדיון, זה יטופל. נבדוק את הטענות שלך". למעשה, היא מאפשרת לו לפרוק בכמה דקות את תסכוליו, במחווה אנושית יפה שאינה פוגעת ביעילות.

התיק הבא עוסק בתלונתה של אם על אלימות מצד בנה, ובאופן לא מפתיע - הסניגור טוען שהיא חזרה בה. לדעת אבירם, ייתכן שניתן יהיה לסיים את התיק בהארכת המאסר על תנאי התלוי כנגד הנאשם, כי "זה תיק ברמת חומרה נמוכה יחסית, בטיעון משכנע". היא מבקשת לראות את הודעת הביטול של האם ומאפשרת לאחיו של הנאשם לדבר - ולמעשה להעיד, בלי אזהרה: "אימא שלי רוצה רק שלום בית". אבירם מתעניינת: "אתם רואים בבית שיפור? ומה קורה בנושא השימוש באלכוהול?".

"שלא נקבל תלונה מאשתו"

כעת מצלצל הטלפון - הרשמי, לא הפלאפון - ואבירם צריכה להסביר לשב"ס מה לעשות עם הנאשם הקודם. היא חוזרת לאח: "סליחה, אדוני, אני רושמת. במה הוא עובד בדרום? אה, בצינורות הגז! הבנתי", היא אומרת בנימה של התפעלות. התובעת מציינת שהאיש כבר הורשע בעבר באלימות כלפי הוריו ומבקשת לקבל תסקיר של שירות המבחן, אבל אבירם הופכת לסנגורית:

"אני לא יודעת אם הוא יכול כל כך להפנות אנרגיות לנושא הזה, כי הוא עובד בדרום ורק בסוף השבוע חוזר הביתה. למה לא הפניתם אותו לטיפול אצל גורמי הרווחה שלכם, בדליית אל-כרמל? חבל. אני מציעה שאולי תהיה פנייה לגורמי רווחה שלהם, שידברו איתו ועם האמא, ונראה מה העמדה שלהם לגבי השימוש באלכוהול, ואז אפשר יהיה לגמור בקלות. יש לכם יחידת רווחה מצוינת בדליית אל-כרמל. תדבר עם הנאשם", היא אומרת לסניגור, "כי אני רוצה לשמוע מאיזה גורם מקצועי. תסביר לו ולאחיו את החשיבות. סביר להניח שהוא צריך עזרה נוספת. שהם יכתיבו לנו חוות דעת ושנהיה שקטים, שלא נגמור את התיק הזה ועוד יומיים תהיה עוד פעם בעיה".

האח מקווה שהנאשם יתחתן, ואבירם משתמשת בזה כמנוף: "כדאי שהוא יסדיר את זה קודם, שלא נקבל אחר כך תלונה מאשתו שהוא היכה אותה בעקבות שימוש באלכוהול". אבירם מכניסה את ההנחיה לפרוטוקול, דוחה את המשך הדיון לחודש נובמבר ומבהירה לנאשם: "נורא חשוב שתפנה ליחידת הרווחה, נראה מה הם יציעו. זה בכלל יהיה לך טוב בחיים".


השורה התחתונה: יעל אבירם נותרה קופצנית מאוד ומדלגת במהירות מסחררת מתיק לתיק. עם זאת, חשוב לומר שהדבר לא פוגע בריכוז שלה, והיא יודעת גם להקדיש את הזמן לנאשמים ולסייע להם בגישה אנושית שובת-לב.

מזג שיפוטי: 8.

יעילות: 9.