בואו ונעשה לרגע סדר בעובדות ההיסטוריות, על-רקע החלטת הממשלה - פרסמה, אתמול, הכתבת,
כרמלה מנשה, ברשת ב' לקרוא על שמו של האלוף, רחבעם עמיקם "גנדי" זאבי המנוח, קבוצת מבנים בפארק רבין,
שהינו אתר הנצחה למורשת הקרב של חטיבת "הראל". בואו ונדגיש עוד עובדה היסטורית חשובה, לפני שמשכתבי, מסלפי וזייפני ההיסטוריה,
יהפכו "עובדות" שקריות לדברי קושט אמת - רחבעם עמיקם "גנדי" זאבי, לא נמנה מעולם על פותחי הדרך מהשפלה לירושלים הנצורה, במלחמת העצמאות. הקרבות של שיירות האספקה שעשו דרכן לירושלים, היו באחריות חטיבת "הראל", עליה פיקד יצחק רבין המנוח. רחבעם זאבי לא היה מעולם לוחם בחטיבת "הראל". בואו נדייק לחלוטין בעובדות ההיסטוריות. בצעירותו הצטרף רחבעם זאבי לתנועת הנוער "המחנות העולים" ועם חבריה הצטרף ל"הגנה", אך סירב להיות חלק מהסזון נגד האצ"ל. הוא שירת בפלמ"ח והיה מ"מ במלחמת העצמאות בגדוד הראשון וקצין המודיעין בחטיבת "יפתח". במסגרת חטיבה זו לחם בקרבות מלכיה, כיבוש לוד ובנגב הנצור. נחזור ונדגיש, נדגיש ונחזור.
לגנדי לא היה, כל קשר לחטיבת "הראל" והוא לא השתתף בפריצת הדרך לירושלים.
לא ברור, במצב דברים זה, מדוע ועל שום התעקשה הממשלה לקרוא על שמו של האלוף, רחבעם זאבי, קבוצת מבנים בפארק רבין,
שהינו אתר הנצחה למורשת הקרב של חטיבת "הראל" ולא למורשת הקרב של חטיבת "יפתח", שגנדי השתייך אליה - ואליה בלבד! גנדי לא קופח, כלל וכלל, בכל הקשור להנצחתו האישית, היפוכם של דברים הוא הנכון.
על שם זאבי נקראו אתרים רבים ברחבי הארץ, ובכללם: כביש הבקעה, שזאבי פעל לפיתוחו,
גשר מעל נתיבי איילון ברמת השרון (עיר מגוריו), טיילת באשדוד; שדרת הטיילת בראשון לציון; טיילת בהר הזיתים בירושלים; הטיילת המרכזית באילת, וכן רחובות, כיכרות וגנים ציבוריים בערים אחדות. לזכרו הוקמו היישוב "מרחב עם" שבנגב; המאחז "מעלה רחבעם" בגוש-עציון,
וגבעת התיישבות בבית חגי.. כן קרויים על שמו "מחנה רחבעם", באזור רמלה ואתר בית הכנסת העתיק באום אל-קנאטר ("קשתות רחבעם"), שברמת הגולן, שזאבי פעל לשיקומו. ואין זה סוף פסוק.
בחודש יולי 2005 נתקבל בכנסת החוק להנצחת רחבעם זאבי, התשס"ה-2005. על-פי החוק, תקום עמותה להנצחת מורשתו ויום הירצחו, ל' בתשרי, יהיה יום הזיכרון לו ויתקיימו בו אירועי זיכרון, סמוך לקברו ובמחנות צה"ל. מדי שנה מעניק משרד החינוך פרס על שם רחבעם זאבי, למצטיינים בלימודי ארץ ישראל, במערכת החינוך. בשנת 2002 הנפיקה רשות הדואר בול לזכרו. מדי שנה מתקיים לזכר רחבעם זאבי, בבקעת הירדן, "מרוץ הלפיד". אינכם חושבים שזכר האלוף, רחבעם זאבי, הונצח די והותר? למה, אם כן, התקבלה
החלטת הממשלה המיותרת הזו, לקרוא קבוצת מבנים, בפארק רבין, שהינו אתר הנצחה למורשת הקרב בחטיבת "הראל", על שם האלוף, רחבעם עמיקם "גנדי" זאבי המנוח.
במצב דברים זה, הרי ברורה - ומובנת לחלוטין - התרעומת שיצאה מקרב מפקדים בכירים ולוחמי חטיבת "הראל", שלחמו במלחמת העצמאות בגזרת ירושלים והדורשים לבטל החלטת הנצחה
אומללה ומוטעית זו של הממשלה. אין כל היגיון בהחלטת הממשלה לקרוא המבנים שבחאן שער הגיא "באב אל-וואד" על שמו של זאבי, שעה שהוא לא לחם בשורות החטיבה ואף לא נמנה עם פורצי הדרך לירושלים ועם מלווי השיירות אליה. ברורה לחלוטין ומתבקשת גם תגובתו של ראש המוסד לשעבר, אלוף במילואים,
צבי זמיר, מקציני חטיבת "הראל", שאמר בראיון, ברשת ב', כי מדובר בהחלטה פוליטית שהוגדרה, על-ידו, כ "סטירת לחי ללוחמים ולבני המשפחות השכולות".
אפילו ראש ממשלתה הראשון של ישראל, דוד בן-גוריון, שלא חשש לסלף ולעוות ההיסטוריה, באמצעות הסרים למרותו, כל אימת שסילוף ועיוות כזה שירת מטרותיו הפוליטיות,
לא העז להרחיק לכת, כפי שעשתה זאת ממשלת ביבי ב"הנציחה" זכרו על רחבעם זאבי, בקריאת שמו על קבוצת מבנים שבחאן שער הגיא "באב אל-וואד", המצויים בתוככי פארק רבין,
שהינו אתר הנצחה למורשת הקרב של חטיבת "הראל". הכי רחוק שהרחיק דוד בן-גוריון בעיוות וסילוף ההיסטוריה, היה בהופכו כלא עכו, בו הוצאו להורג, עולי גרדום, הרוגי המלכות של הימין, אנשי לח"י ואצ"ל, לבית-משוגעים פעיל. בן-גוריון לא העז - בחלומותיו הפוליטיים הפרועים ביותר - ליטול אתר מורשת שיוחד לאחרים ולנכסו לאחרים, כפי שעשתה זאת ממשלת ביבי, בהדביקה הילה כוזבת ושקרית של לוחם בחטיבת "הראל" לגנדי שלא השתייך - מעולם - לחטיבה "הראל" ולא נמנה על פורצי הדרך לירושלים.
ראוי הדבר שבבוא ראש ממשלת ישראל,
בנימין נתניהו, לטקס האזכרה הממלכתי שיתקיים - כמדי שנה בשנה - לאלוף, רחבעם זאבי, בתאריך ל' תשרי תשעז, ירכין ראשו ויהרהר, מהו הנזק הנצבר שגורם סילוף וזיוף ההיסטוריה, בכלל -
והיסטוריה ביטחונית, בפרט - ומשיקולים פוליטיים גרידא. כמאמר הלל הזקן, המובא במסכת "אבות", לפיו: "על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפייך יטופון", סופם של דברים ימצא עצמו, דווקא ביבי, כמי שתסולף ותזויף משנתו ודרכו הפוליטית.
מי שפתח פתח והכשיר הדרך לזיוף וסילוף אמיתות היסטוריות, מטעמים ושיקולים פוליטיים, בל יופתע, אם - כך בדיוק - ינהגו בו, במשנתו ובמורשתו הפוליטית, כשלא יאחז הוא עוד בהגה השלטון.
