האיש המתאווה להיות מלך

ברנש אחד השתוקק בכול מאודו להכתיר את עצמו למלך על ישראל ולהיות הראשון בשושלת מלכותית חדשה, כדי שהוא ויורשיו יוכלו ליהנות עוד שנים רבות מכל מנעמי שלטון היחיד. היורשים הניצבים בשער ההמתנה לירושה המכובדת הם אשת חיקו ובכור בניו.

עד שהתוכנית המגלומנית הזו תצא אל הפועל - וכנראה יש לה סיכויי הצלחה טובים - כבר מכין השואף לכתר תוכניות להקמת ארמון מלכות רב תפארת שעלותו מיליארדים ובנוסף שיעמוד לרשותו מטוס נוסעים סילוני בלעדית לכול שימושי בית המלכות, גם זאת על חשבון הקופה הציבורית.

נוכח התוכנית הזו המתעתדת להפוך למציאות באין פוצה פה למניעתה יש לבחון שתי שאלות. האחת: מדוע במסעותיו ברחבי הגלובוס של המייעד את עצמו למלכות נלווית אליו רעייתו אם צריך או לא. והשאלה השנייה: מה הסיבה שבכל עת לופתת הרעיה המסורה את ידו כאילו היא שומרת על מטמון יקר מפז כדי שלא ילך לאיבוד. לשאלות אלה קיימת תשובה פשוטה. המתאווה למלכות שואף להראות לעולם שרעייתו איננה רק אישה מן השורה המנהלת את ענייני היום יום של מעונם המשותף, אלא היא חלק חשוב ובלתי ניתן להפרדה מן השלטון העתידי.

הברנש שבו מדובר עומד מזה שנים בראש מערכת שלטונית נבחרת במדינתו הדמוקרטית וכפועל יוצא מכך צבר לעצמו כוחו פוליטי רב יריעה רק כדי שחס וחלילה לא ייאלץ לבקש שוב ושוב את אמון הציבור - שלא ברור אם לנצח יינתן לו - החליט לבצר את מעמדו והקים מערך הגנה בנוסח המשמר המלכותי. בכול תפקידי המפתח במדינה הציב אנשי אמונים החייבים לו את קידומם ומעמדם כאשר כישוריהם העיקריים יראת שמים וסימן זהותם - חבישת כיפה. על-מנת שיהיה ברור לכולם כי הוא הממנה את השומרים מתייעץ ברנשנו החרוץ עם רעייתו מי ראוי ומי לא ודואג להבהיר למתמנים כי גם בזכותה, כחלק חשוב מן השלטון, הם קיימים ורשאים לתפקד ולקבל החלטות. בקיצור: בהתאם לשיטת ניהול שכזו הוא ממשיך להתקיים ולשלוט. ואם זה רע ומזיק למדינה - זה ממש לא שיקול חשוב.

"המדינה זה אני" הוא בוודאי לוחש לעצמו בהנאה על משכבו בלילות, "שהרי כולם יודעים ואומרים שאין לי תחליף". סופו של דבר צריך להיות ברור לכל אזרח המודאג מן ההתפתחות: שליט שצבר עוצמה טוטליטרית, לעולם לא יהיה מוכן לוותר מרצונו החופשי על הכוח הזה.