פעמי גאולה בצפת הרועדת

בספר שיריי החדש "שחרית לנצח" - יש מחזורי שירים מיוחדים לעיר צפת, ויש נגיעה רוטטת ברעידת האדמה שהותירה חותָם לעד בעיר המסתורין. בתנ"ך יודעים לספור "שנתיים אחרי הרעש"....והנה דורות זכרו שנים רבות אחרי אותו רעד. הדים אלה ליוו דורות של מאמינים, של מתפללים, של אוהבי סוד. תורה מהדהדת זו הגיעה אלינו באמצעות דור האבות.

חלקים רבים מחינוכנו קיבלנו מן הסבים, הסבא יצחק חבשה, והסבא מורד בן רפאל חקק. לסבא יצחק בן ציון חבשה הקדשתי שירים בספרי השירה שלי, ומסכת חייו הסוערת לא הניחה לי, אינה מניחה לדור כולו. אהבנו לראותו קורא בספרי מדרשים, בספר "עושה פלא", בספריו של הרב הגדול יוסף חיים. נשמתו הייתה צמאה לרחמים, לחסד, לישועה - ולא קמה רוחו מאז מות בניו. שני בניו, עטרת חייו, נורי ואברהם חבשה - שניהם נרצחו. עצובים היינו כשסיפרו לנו במסתרים על כאבו הגדול, קשה היה לנו מול שברו הגדול עם מות בניו הבכורים ב'פרהוד' בעירק. אסון נורא זה תועד בשירינו בקובצי השירה השונים שהוצאנו לאור, - וכן במאמרינו באינטרנט.

הסבתא תופחה נזכרה בשירי ה'פרהוד' שכתבתי, וכך גם בשיריו של אחי התאום בלפור חקק. קשה למילים להכיל, לבטא, לנשום את פרעות בגדד 1941 - והשירים שפורסמו בקובצי שירה שונים - היו ניסיון דומע ונשבר לספר לדורות, להנחיל זיכרון. ובספרינו השונים פרסמנו שנינו שירים על המשפחה, על השבר, וניסינו גם להבין את תחושת הנחמה. כשנולדנו שבע שנים לאחר רצח הדודים נורי ואברהם, באה מקצת נחמה לסבא יצחק. החכמים אמרו לו שלידת התאומים הייתה פיצוי משמים על מות בניו, שניים תמורת שניים.

בספרי שיריי החדש "שחרית לנצח" -שיצא לאור בהוצאת 'צור אות' - הבאתי מחזורי שירים בנושא צפת. שירים שנושאים בתוכן רעידות שאינן מתרפאות, פעימות לב של סבא וסבתא השכולים, צעקות שלא חדלו מאז אותן פרעות נוראות.

הנה אני מביא כאן את מחזורי השירים שלי על צפת - וחשוב לי להביא שירים אלה על עיר הקודש צפת. השירים מספרים סיפור של עיר וסיפור של משפחה, סיפורם של סבי וסבתי. באתי לספר בשיריי את הקשר בין עיר הקודש צפת לסיפור המשפחתי של סבא יצחק חבשה, אביה של אמי סעידה. שני בניו הבכורים נרצחו בפרעות הנוראות של יהודי בגדד בשנת תש"א. אמנו שהייתה נערה, הייתה הבת הבכירה, ועל כן שלחו אותה לעבור בין חדרי המתים במשטרה העירקית לזהות את אחֶיה ההרוגים בין מאות גוויות. שִׁברם של הסבא והסבתא חלחל בחיינו, והשירים שכתבנו חשו הכול. אותו מכאוב מפעפע ונושם בשירים שלי על הצפת.


במחזור השירים מיוחד, שבו פתחתי את הקשר שלהם לצפת - "עיר ישנה חדשה" - ניסיתי לעבּד את דבריו של סבא יצחק - אשר חזר ואמר לנו, שהציונות הייתה המשך של משיחיות בת דורות. ניסיתי במחזורי השירים לפענח את הַקשר שלו לצפת: להבין מֶה חש, כאשר ניסה לפרש את סוד פעמֵי הגאולה שם בעיר הקדושה, בצפת. אביו ציון העביר לו משנַת סוד באשר לצפת, באשר למקומה של צפת בישועת העם. תמיד זה היה באוויר, כשסבא קרא מדרשים, כשקרא פרקי סוד. מבעד לעיני התכלת הנוצצות שלו זהרה תורה עתיקה. תורת המסתורין הנסתרת הזו תמיד בצבצה מדבריו על אביו, הרב סבא שלנו, ציון חבשה- ומשהו מן הדברים מחלחל בין פסוקי השירה שלי.

מֵעבר לחיפוש הגאולה - תמיד חשנו את נפשם השבורה של סבא יצחק וסבתא תופחה, צער אין קץ שליווה את חייהם מאז מות הבנים.

אתייחס לקטע מסוים בשירים שאביא כאן, ואתמקד בשיר "האם יחיו המתים".
הסבא מתפלל את תפילת שמונה עשרה ואומר שוב ושוב: "ברוך אתה מחיה המתים".
המשורר שואל את הסב, האם בניךָ המתים יחיו? - והסבתא עונה ומנסה להאיר את תפילתו של הסבא: הָבֵן, היא אומרת לי, הסבא מתפלל כאן לא על הבנים שמתו, הוא מתפלל עלינו, עליי
ועליו.
אלה השורות:

סַבָּא, אֲנִי לוֹחֵשׁ לוֹ,
הַאִם יִחְיוּ בָּנֶיךָ הַמֵּתִים.
וְהוּא בְּשֶׁלּוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה מְחַיֶּה הַמֵּתִים.
וְהִיא אִתִּי. אוֹרָהּ נָשַר. נִרְטַב.
שְׂפָתֶיהָ לִי: עָלַי וְעָלָיו.


אלה השירים, שפרסמתי בספר שיריי הֶחדש "שחרית לָנצח", שיצא לאור ממש לאחרונה - והנה לפניכם שני מחזורי שירים על צפת. אל תשכחו - צפת בראשי תיבות: צריך פיוטים תמיד.


מחזור שירים ראשון:


עיר ישנה, עיר חדשה

לתופחה סבתי, ליצחק סבי, זכר קדושים לָעד




שערי הזמן

הַהֵיכָל נִפְתָּח.
עַם שָׁלֵם הָיָה
עוֹמֵד אִלֵּם. צְפָת פֶּלִאית.
וְאַתְּ סָבָתִי, אַתְּ רָאִית.
כֵּלִים שְׁבוּרִים.
בַּשְּׁכוֹל שֶׁלָּךְ הָיָה גָּנוּז אֹפֶל.
תְּפִלַּת שיל"ת מִן הַשְּׁבָרִים.
שַׁעֲרֵי הַזְּמָן מְגַלִּים סְתָרִים.
צ צֹפֶן.
פ פִּיּוּט.
ת תָּמִים.

מֵאָבִיו לָמַד אִישֵׁךְ
וְהוּא סָבִי הַנִּצְחִי
סְמָלִים נִסְתָּרִים. מִשַּׁעֲרֵי נַפְשׁוֹ
לְתוֹךְ הַגַּן, בְּמַעֲמַקֵּי הַזְּמָן.
עַד נַפְשׁוֹ לִקְרֹעַ
זְמָן מַפָּץ וְנִיצוֹץ
וְזִיקֵי זֹהַר.
בָּאוֹתִיּוֹת בָּכָה אִתָּהּ. אִתִּי.
לְעַרְבֵּב רְחוֹבוֹת שֶׁרָעֲדוּ.
לְעַרְבֵּב זְמַנִּים.



האם יחיו המתים

הָעוֹלָם וְהַזְּמָן וְהַנֶּפֶשׁ.
אֵיזוֹ סְעָרָה סוֹחֶפֶת.
שָׁבִים אֶל מִסְתְּרֵי זְמָן שֶׁאָבַד
וְחַיֵּיהֶם שׁוּב נִגְלִים בָּעַכְשָׁו
שֶׁנִּצְבַּט. נִשְׁמָתוֹ וְנִשְׁמָתָהּ
הָיוּ לְעִיר מֵתִים
לְהֵיכָלִים מִתְמוֹטְטִים.

אָפְסָה נִשְׁמָתוֹ, יָבַשׁ כֹּחָהּ
נֹכַח צוֹק הָעִתִּים.

בָּרוּךְ אַתָּה מְחַיֶּה הַמֵּתִים. לוֹחֵשׁ לְיָדָהּ.
יָדַע לִבָּהּ כִּי נוֹתְרָה בּוֹדְדָה. רַק שְׂפָתֶיהָ.
סַבָּא, אֲנִי לוֹחֵשׁ לוֹ,
הַאִם יִחְיוּ בָּנֶיךָ הַמֵּתִים.
וְהוּא בְּשֶׁלּוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה מְחַיֶּה הַמֵּתִים.
וְהִיא אִתִּי. אוֹרָהּ נָשַר. נִרְטַב.
שְׂפָתֶיהָ לִי: עָלַי וְעָלָיו.
עָלֵינוּ מִתְפַּלֵּל. מַה חַיֵּינוּ וּמַה
נוֹתַר. עִם שַׁחַר רָאִיתִי
הַכַּד מְחַשֵּׁב לְהִשָּׁבֵר.
לְלֹא הַמַּיִם הַמְּחַיִּים. וְנָטְפוּ
יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי. מְעַט וְרָעִים.
טָרֹף טֹרַפְתִּי
וְלִבִּי שָׁכַל.

בָּכָה עִמָּם כָּל הַהֵיכָל






ואביא עתה פרקים נוספים: פרסמתי מחזור שירים שני בספרי "שחרית לנצח" על צפת ועל הסבא וסבתא. הנה לפניכם מחזור שבו רעידת העיר הקדושה מותירה סימנים, רעידת הנשמה של ההורים השכולים מרעישה עולמות, אינה מרפָּה. סבא שב לעיר הקדושה. שירי עוקב אחר האיש השבור המתפלל, בצד דמעותיו יש בלבו שבחים לאותה עיר שכולה סודות. בתפילתו חשתי, הסבא מנסה לבטא בשפה אחרת את הרוחניות של העיר, להבין מה היא אותה שְׂפת צְפת.








שבחי צפת הרועדת



רעדה השרשרת, רעדה ארץ


הָאֹהֶל שָׁנִים רָעַד.

מֵעִיר שֶׁהָיְתָה לוֹ קְדוֹשָׁה כֹּה כָּמֵהַ.
אוֹר חִלְחֵל מִבָּבֶל. וְנוֹפֵל
אֵלֶיהָ. וְלָעַד. יְפַת
צְפָת.
סַבָּא יִצְחָק שָׁמַע מֵאָבִיו צִיּוֹן.
רָעֲדָה צוֹפִיָּה בַּחֲלוֹמוֹתָיו.
מֵתוּ לוֹ הַבָּנִים בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת
וּבִקֵּשׁ שְׂפַת צְפַת
לָתֵת בָּהֶם סִימָנִים וָאוֹת.

הַלַּיְלָה שֶׁהִתְפַּלֵּל בִּצְפָת
יִלֵּל חוֹזֵר. וְאָבִיו בַּחֲלוֹם
שָׁב וְקוֹלוֹ רוֹשֵׁם, מְסַפֵּר:
הַכֹּל הִתְחַוֵּר. לֵב נִצְבַּט.
רָשַׁמְתִּי מִפִּיו. גְּוִיל שֶׁל אוֹר.

וְהָיָה לוֹ זְמָן קָדוֹשׁ. שָׁעוֹן טָהוֹר.
נְבוּאָה מוּאֶרֶת.
שַׁרְשֶׁרֶת גְּנוּזָה בָּאַדֶּרֶת.
"כְּשֶׁיֵּש פַּעֲמֵי גְּאֻלָּה
יֵשׁ רַעַד. זֶה אֹהֶל מוֹעֵד.
אֹהֶל רוֹעֵד". כָּךְ סַבָּא יִצְחָק
מְפָרֵשׁ אֵלֵינוּ. חֲלוֹם אוֹבֵד.
צְבַת בִּצְבַת חֲצוּיָה.
"גַּם צְפָת רָעֲדָה, זוֹ נִשְׁמָתֵנוּ".









רעידה באופל. והיכן הצופן

הַקּוֹלוֹת בָּאוּ עַד בֵּיתָם.
רְעִידַת אֲדָמָה גְּדוֹלָה הָיְתָה
בִּצְפָת. קָמוּ וְנָפְלוּ חַיִּים. דַּרְגוֹת
דּוֹר. נֶחֶרְדוּ נָדְדוּ
שְׁבִירוֹת. סְפִירוֹת.
כְּשֶׁהָיָה סַבָּא חוֹלֵם צְפָת, הָיָה נָחְבָּא:
"רוּחַ כַּבִּירָה טִלְטְלָה הֵיכָלוֹת.
הָאֲדָמָה לֹא עָמַד לָהּ לִבָּהּ".

סִפֵּר לוֹ אָבִיו. מַשְׁקוֹפִים. כֵּלִים.
נִשְׁבְּרוּ בְּתַדְהֵמָה.
גְּאֻלָּה גְּנוּזָה שֶׁנֶּעֶלְמָה:
"עִיר קְסוּמָה. מִי יָכוֹל הָיָה
לִפְרִיחָה כָּזֹאת
שֶׁל הַנְּשָׁמָה".
מֵאָז אוֹתָהּ רְעִידָה
חָלְפוּ פַּעֲמַיִם שִׁבְעִים שָׁנָה וְעָלָה
סָבִי לִצְפָת כְּצַוָּאַת אָבִיו.

קָרוֹב בְּאֶבְלוֹ. כְּרוֹאֶה לְמֵרָחוֹק.
מַה צוֹפְנוֹת הַמִּלִּים. כְּפַת לַנְּשָׁמָה.
מַשְׁקוֹף חַיִּים וְאוֹת. חָלְפָה יְמָמָה.
צְפָת נֶאֶלְמָה.