ושוב התבשרנו כי שני ילדים רכבו על אופניים חשמליים, כאשר הילד בן ה-12 מרכיב את בן ה-10 ושניהם התנגשו באוטו ושניהם נהרגו.
עד מתי ימשך המשחק הזה בחיי הילדים, והאחרים שאינם מודעים, או מדחיקים את הסכנה שברכיבה על אופניים חשמליים בחוצות הערים, בלי קסדה, בלי ציות לתמרורים, כשהם גונבים צמתים באדום, או עוברים במעברי חציה להולכי רגל ומהווים סכנה להם ולהולכי הרגל.
בהתנדבותי בחנות של בית החולים שניידר אני פוגש ילדים שיצאו "בזול", כאשר הם רק נפצעו או שברו רגל, והם מתאשפזים כאשר הם מבזבזים את משאבי המדינה על השטות הזאת.
כלי משחית
ההורים כמובן מלווים אותם ומלינים על מר גורלם שהילד נפצע. כאשר אני מוכיח אותם על כך שאינם לוקחים אחריות ולוקחים את האופניים מהילד, הם מתגוננים בסוג אמירות שיפות לילדים ולא להורים בוגרים שחרדים לילדיהם.
והאמרות הן מהסוג: לכל החברים שלהם יש, הילד זכה באופנים בתחרות פורים, ועוד ועוד, כיד הדמיון הטובה עליהם. אבל עד מתי? לאור אזלת היד של המדינה בטיפול באופניים צריכים קודם כל להוציא את האופניים החשמליים מחוץ לחוק. שנית כל ילד שנפגע להעמיד את הוריו לדין על כך שלא מנעו ממנו את הנסיעה. להעביר שעורים בשעת המחנך על הסכנות שברכיבה על האופניים, שלא לדבר על הרכבת ילד אחר.
כל תקופה והרכבים שלה, במציאות חיינו כיום כאשר הכבישים מפוצצים במכוניות, הכנסת רכב דל הגנה כמו אופניים חשמליים זה גזר דין מות, ומי שלא רוצה להכנס למלכודת הזאת שלא יצטייד בכלי משחית זה, ובודאי שלא יקנה לילדיו.
כמו שהועלתה למודעות תופעת שכיחת הילדים במכוניות והוצעו הצעות שונות שהפחיתו אם כי לא חיסלו את התופעה, גם כאן דרושה חשיבה מערכתית של תושבי המדינה כיצד מדבירים את תופעת תאונות הדרכים ובפרט את תאונות האופניים.
