נשיא המדינה לשעבר
שמעון פרס הלך לעולמו בתאריך שבו מציינים בשטחים ובמדינות ערב את מותו של נשיא מצרים לשעבר גמאל עבד אלנאצר ואת פרוץ "אינתיפאדת אל-אקצה" בשנת 2000.
השנאה לישראל ושמעון פרס ז"ל באה לידי ביטוי בהפגנה גדולה שהייתה אתמול ברצועת עזה לציון מלאת 16 שנים לאינתיפאדה השנייה.
בהפגנה השתתפו נציגים של תנועת חמאס ושל שאר הפלגים הפלשתינים החברים באש"פ שקראו להמשיך באינתיפאדה הנוכחית ולשמור עליה כ "אופציה אסטרטגית".
ח'אלד אבו הלאל, ראש תנועת "אל-אחראר" אמר כי "מותו של שמעון פרס הוא המסמר האחרון בארון המתים של הכיבוש ונוכחותו באדמות הפלשתיניות".
יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס שיגר למשפחתו של שמעון פרס איגרת תנחומים קצרה ויבשה שבה הוא הביע את צערו וכתב כי "פרס נשקיע מאמצים רבים בהגעה לשלום מאז הסכמי אוסלו ועד יומו האחרון". אישים בכירים אחרים ברש"פ, כמו למשל אחמד קריע (אבו עלא) חבר הוועדה המרכזית של פתח שהיה אדריכל
הסכם אוסלו, שמרו על שתיקה רועמת, הם התחמקו מלהשיב לפניות של עיתונאים בקשר לפטירתו של שמעון פרס ז"ל. לפני כעשרה ימים הביע אחמד קריע בראיון עיתונאי את תמיכתו בביטולם של הסכמי אוסלו.
מותו של שמעון פרס ז"ל התקבל בפרץ של שנאה ברשתות החברתיות בעולם הערבי, הוא תואר בהן ע"י הגולשים והמצייצים במילים "טרוריסט", "רוצח", "פושע" ו"קונספירטור נגד הזכויות של הערבים". אמצעי התקשורת בלבנון תיארו את שמעון פרס כאחראי לטבח בכפר קאנא ב1996,באמצעי תקשורת ערבים אחרים הוא תואר כ"אבי תוכנית הגרעין הישראלית" ומי ש"הניח את אבן היסוד למפעל ההתנחלויות של ישראל בשטחים".
בחלק מהדברים שפורסמו ברשתות האלה תוארה העובדה ששמעון פרס קיבל את פרס נובל לשלום כ"ביטוי לצביעות של מדינות המערב".
גם מדינות ערב המתונות, כמו מצרים וירדן שיש להן הסכמי שלום עם ישראל,שמרו על שתיקה, שום מילה רשמית של תנחומים מנשיא מצרים עבד אלפתאח א-סיסי או מעבדאללה
מלך ירדן.
העיתון "אלערבי אלג'דיד" היוצא לאור בלונדון דיווח ב-28 בספטמבר כי נשיא מצרים א-סיסי שיגר לישראל אגרת תנחומים וכי שר החוץ הרשמי סאמח שוכרי ייצג את מצרים בהלוויתו של שמעון פרס, אולם אין שום אישור רשמי לידיעה הזו.
כל ההתבטאויות בישראל ובעולם הערבי על זרמים קרקעיים במדינות ערב המתונות והתקרבות חסרת תקדים לישראל מאחורי הקלעים, לא באו לידי ביטוי בהזדמנות שנוצרה לנחם את משפחת פרס וממשלת ישראל על מותו של מנהיג ישראלי שפעל למען השלום עם הפלשתינים ומדינות ערב.
השנאה לישראל בקרב הפלשתינים ומדינות ערב היא עזה ויוקדת, המשטרים והשליטים הערביים של המדינות המתונות אולי לא מייצגים אותה אך העמים מביעים אותה בעוצמה כפי שבא לידי ביטוי בהתייחסות למותו של שמעון פרס ז"ל.
נראה כי מנהיגי הפלשתינים ומדינות ערב המתונות חוששים מהתגובות של הרחוב הערבי לכול מחווה אנושית כלפי משפחת פרס או העם בישראל, הפגישות הגלויות והחשאיות של שמעון פרס ז"ל עם ההנהגה הפלשתינית ומנהיגי ערב נעלמו כלא היו, מה שמעניין אותם הוא לשמור על שקט ברחוב ולהימנע מביקורת שעלולה להתסיס את דעת הקהל נגדם, מלבד מחמוד עבאס שום מנהיג ערבי לא פרסם אפילו הודעת תנחומים על מותו של שמעון פרס. מבחינת הפלשתינים והערבים הסכם אוסלו מת מזמן, עכשיו מת עמו גם מי שהוביל אותו מהצד הישראלי.
ההתנהגות של שליטי מדינות ערב שעימן יש לישראל הסכמי שלום כלפי מותו של נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס ז"ל היא בלתי אנושית ובלתי מוסרית אבל היא מהווה תמרור אזהרה לגבי היחס לישראל במרחב, למדינות ערב המתונות יש עכשיו אינטרס להתקרב לישראל בגלל חששן מאירן לאחר שנחתם הסכם הגרעין אך אין פירוש הדבר שנורמליזציה עם ישראל עומדת בפתח.
אפילו במקרה אנושי כזה שמנהיג ישראלי שהיה מזוהה יותר מכל מנהיג אחר עם השלום, ואף קיבל הכרה בינלאומית לכך בדמות פרס נובל לשלום, הולך לעולמו, לא משפיעה על מנהיגי ערבים כמו הנשיא א-סיסי והמלך עבדאללה להעיז ולעשות את המחווה האנושית המינימלית ולנחם את משפחתו ואת ממשלת ישראל באופן פומבי.
העולם הערבי עוקב עכשיו מי מהפלשתינים וממדינות ערב יגיע כדי להשתתף בהלוויתו של שמעון פרס ז"ל, מי שיעשה זאת צפוי לגל של ביקורת ברחוב ובתקשורת הערביים.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
