קלמן ליבסקינד מ
מעריב מקדיש את טורו השבועי ב"סופשבוע" ל
שמעון פרס: הוא שופך על כולנו מים צוננים של חוסר-פוליטיקלי קורקט וחוסר ממלכתיות, כאשר הוא מזכיר לנו שפרס היה בן-תמותה, ולא אל. הוא כותב מהמקפצה את רחשי ליבו של המגזר הימני והמתנחלי:
"אלו ימים שבהם יושב מי שיש לו מחלוקת נוקבת עם תפיסת עולמו של שמעון פרס וביקורת קשה על מה שעשה בחייו, ומתלבט כיצד לנהוג. לשקר אסור. להגיד את האמת לא נעים. מעבר לזה, הרי פרס, כמו כל אחד אחר, היה איש מורכב. היו לו יתרונות וחסרונות. היו לו החלטות שהועילו למדינה והחלטות שגרמו לה נזק".
ליבסקינד ממשיך בכנות שזמנה מוקדם מידי, ויתכן שמקומה היה נכון לעוד שבוע שבועיים. הוא ממשיך וכותב:
"סיקור פטירתו של שמעון פרס היה אחד המפגנים חסרי הטעם שנראו כאן. זה לא היה סיקור מותו של בן תמותה. זה היה סיקור מותו של אל".
ליבסקינד חש מובך מכך שפרס הפך, בהינף אירוע מוחי, ל"אבי האומה" ו"שמש העם" (מזכיר מישהו אחר שגם הוא נחשב לשמש, ולא של עם אחד, אלא של הרבה עמים? ע.ב.).
קלמן ליבסקינד ממשיך "לכתוב מהמקפצה": "אי-אפשר לשפץ לו את הביוגרפיה ולהצניע את מה שלא נוח. כי הביוגרפיה של פרס אינה ביוגרפיה פרטית".
או בקיצור, קלמן ליבסקינד רוצה לעשות לשמעון פרס את מה שעשה
יוסי ביילין לפואד (בנימין בן-אליעזר);
אז רוצים לקרוא הספד בייליני לשמעון פרס? הוא שם, בטור של ליבסקינד. מומלץ לכל מי שחש תחושה דביקה מידי, ומזהה שזה מינון יתר של שמאלץ, וממלכתיות מאולצת, ומתחשק לו להשתמש באנטי-דביקון.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
