סמואל הנטיגטון, פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, קבע בספרו: "התנגשות ציביליזציות", שיצא לאור בארה"ב - 1996שהעולם במאה ה-21 יהיה מחולק על-פי ציביליזציות ולציביליזציות יש פוטנציאל גבוה לסכסוכים בין מדינות מציביליזציות שונות, ובין מיעוטים בתוך המדינות. הפוטנציאל לסכסוך בין ציביליזציות הוא בין המערב לאיסלאם ולסין, ואילו הפוטנציאל לסכסוכים בין מדינות ומיעוטים הוא בין האיסלאם לבין שכניו. כלומר, סכסוכים מקומיים בין האיסלאם לבין נוצרים אורתודוכסים, סינים, אפריקנים, נוצרים מערביים וישראל. (לספר התפרסמו מהדורות נוספות עם עידכונים).
לאור המציאות במאה ה-21: האם הנטינגטון צדק?
וזוהי תמונת העולם במאה ה-21 כפי שראה אותו הנטינגטון ב-1996:
סכסוכים בין המערב לאיסלאם ולסין בשל האוניברסליזם המערבי הגורמים הפוטנציאליים לסכסוך עם שני גורמים אלה הם: המאמץ של המערב (בעיקר ארה"ב) להפיץ את ערכי הדמוקרטיה המערבית והשלטת האוניברסליזם המערבי בעולם כולו, בנוסף להשגת שליטה כלכלית, מול חוסר הסובלנות והקנאות הדתית של האיסלאם ושאיפתה של סין, הכוח העולה מבחינה כלכלית צבאית ומדינית להגמוניה בעולם.
לאחר התמוטטות בריה"מ והשיטה הקומוניסטית, הגיעו רבים במערב-ראה, התזה של פוקויומה - למסקנה שהמשמעות היא ניצחון הציביליזציה המערבית, שהיא ציביליזציה בעלת ערכים אוניברסליים, ועל כן כל העמים הלא- מערביים חייבים לאמצה. האוניברסליזם המערבי כולל בתוכו מספר אפיונים: משטר דמוקרטי, ממשלה מוגבלת,
אינדיבידואליזם, שוק חופשי, זכויות אדם ושלטון החוק. המערב מזהה את האינטרסים שלו כאינטרסים של כל הקהיליה הבינלאומית, והוא מנסה לבסס את עמדת הבכורה שלו באמצעות האו"ם ומוסדות בינלאומיים, כמו קרן המטבע העולמית ומוסדות כלכליים בינלאומיים ואחרים. המערב שואף לכלכלה גלובלית, כלומר, לשילוב כל כלכלות העולם במערכת כלכלית עולמית, הנשלטת ע"י מוסדות בינלאומיים בהם שולט המערב.
למדיניות זאת יש מתנגדים במדינות אסיה ובמדינות המוסלמיות, כי היא מתפרשת בעיניהן כסוג חדש של אימפריאליזם מערבי. הנושאים השנויים במחלוקת בין המערב, מצד אחד, ומדינות אסיה והאיסלאם, מצד שני הם:
ראשית כל, מאמצי המערב להבטחת עליונותו הצבאית ע"י אי-הפצת נשק, ומניעת או פירוק נשק גרעיני, ביולוגי וכימי, והאמצעים לשיגורם. המערב טוען שמדיניות זו נועדה להבטיח סדר ויציבות בינלאומיים, בעוד שהמתנגדים רואים מדיניות זו כאמצעי של המערב לשלוט בעולם. המערב ממשיך במאמציו להחתים מדינות על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני באמצעות הפעלת לחצים על המדינות התלויות בו.
שנית, מאמצי המערב לקידום האוניברסליזם המערבי. במדינות האיסלאם ובמדינות אסיה יש התנגדות חזקה ללחץ המערבי למען אוניברסליזם. הן רואות במאמצים אלה התערבות בענייניהן הפנימיים, ודוחות את האוניברסליזם כנוגד את מערכת הערכים שלהן. מדינות אסיה והאיסלאם שואפות לטפח את התרבות הייחודית שלהן. מדינות אלה פועלות במסגרת האו"ם ומוסדותיו נגד האוניברסליזם המערבי. למשל, ביוני 1993 סיכלו מדינות אסיה והאיסלאם העברת הצעות החלטה של המערב ב"וועידה העולמית של האו"ם לזכויות אדם".
שלישית, מדיניות הגבלת ההגירה למדינות המערב, כדי להגן על אופיין התרבותי- החברתי- והאתני. בעולם קיימת הגירה משמעותית ממדינות האיסלאם, אפריקה ואסיה למדינות העולם המערבי. הגורמים להגירה הם עודפי אוכלוסין במדינות לא מפותחות, הבדלים בתנאים כלכליים בין מדינות המערב למדינות הלא מפותחות, והוזלת ושיפור תנאי התחבורה, המקלים על ההגירה.
עד שנות ה-1970 היה יחס חיובי במערב להגירה, מכיוון שההגירה פתרה את בעיית המחסור של מדינות המערב בכוח עבודה בשל הירידה בילודה. אבל החל משלהי שנות ה- 1980 החל שינוי ביחס להגירה. השינוי נבע, במידה מסוימת, מהעלייה בשיעורי האבטלה והחשש שהמהגרים גוזלים מאזרחי אותן מדינות את מקומות העבודה, אבל בעיקר מהחשש לאופי התרבותי- חברתי- דתי- מדיני של החברות המערביות. לקובעי המדיניות התברר שאחוז גבוה מהמהגרים אינם מתערים בחברה ואינם מאמצים את תרבותה וערכיה, אלא מסתגרים בינם לבין עצמם ומטפחים את תרבותם, דתם, אורח חייהם ועולם הערכים שלהם.
על-פי נתונים רשמיים הגיע מספר הלא אירופים ביבשת אירופה לכ-22,000,000 ובארה"ב הגיע מספר ההיספנים ל-36,000,000 ומספר האוריינטלים הגיע ל-10,000,000. (כיום המספרים גבוהים בהרבה ). על-רקע זה החלו מדינות המערב במדיניות להגבלת ההגירה באמצעות קביעת קריטריונים לגבי קבלת מהגרים, חיזוק הביקורת בגבולות והקפדה של כל הגורמים העוסקים בהגירה, למניעת הפרת החוקים והנוהלים.
פרופסור הנטינגטון מפקפק בסיכויים למנוע הפצת נשק גרעיני, ביולוגי וכימי. כמו-כן, הוא אינו מאמין בסיכויי האוניברסליזם. הנטינגטון מודאג בעיקר מהסכנה לעתיד הציביליזציה המערבית בשל המהגרים הלא מערביים, החיים במדינות המערב. עתידה של הציביליזציה המערבית תלוי, לדעתו, בהצלחה לצמצם באופן דרסטי את ההגירה ובהצלחה להביא להתבוללות תרבותית של המהגרים במדינות המערב. הנטינגטון מציע לחדול ממאמצי הפצת האוניברסליזם המערבי בעולם, ולהתרכז בהצלת הציביליזציה המערבית בתוך המדינות.
שאיפת האיסלאם להשתלט על העולם פעמיים ניסה האיסלאם להשתלט על העולם. בפעם הראשונה במאות ה-7 וה-8, ע"י יורשי מוחמד, ובפעם השנייה במאות ה-15 - 17., ע"י טורקיה העות'מאנית.
במלחה"ע הראשונה חוסלה האימפריה העות'מאנית ומדינות אירופה השתלטו על המזרח התיכון, והאוכלוסייה הערבית- מוסלמית הוכנסה תחת שלטון מערבי. לאחר מלחה"ע השנייה החל תהליך הדה- קולוניזציה ובמזרח התיכון קמו מדינות ערביות עצמאיות, אך הן נשארו בהשפעה מערבית בשל חולשתן הכלכלית והצבאית.
אבל, למרות חולשתו של האיסלאם הנטינגטון משוכנע שהאיסלאם לא זנח את שאיפתו להשתלט על העולם, ואנו עומדים בפני ניסיון שלישי להגשים את החלום המוסלמי לשלוט בעולם כולו. משלהי המאה ה-20 יש עלייה משמעותית בכמות הסכסוכים בהם מעורב האיסלאם. ב-2003, למשל, היו 11 סכסוכים בין מוסלמים לנוצרים אורתודוכסים בגבול הדרומי של רוסיה, 7 סכסוכים באפריקה ודרום מזרח אסיה, סכסוך אחד באירופה- בוסניה - וסכסוך במזרח התיכון עם ישראל. בסה"כ - 20 סכסוכים.
יש מספר גורמים הדוחפים את האיסלאם בעיתוי הנוכחי:
ראשית כל, גידול אוכלוסין עצום ואבטלה, המביאים לאי יציבות מבית, ואינטרס מוסלמי בהגירה כדי להיפטר מעודפי האוכלוסייה.
שנית, התגברות המגעים בין מוסלמים ללא מוסלמים הביאו לחיזוק הזהות המוסלמית ולתחייה דתית- מוסלמית. השנאה למערב המנסה להשליט את האוניברסליזם המערבי, הביא להגברת השנאה למערב ולתרבותו, ולניכור ותסיסה בתוך המדינות המוסלמיות.
האיסלאם נוקט במספר דרכים לפתרון בעיותיו: סכסוכי שכנים כדי להרחיב את שטחי המחייה לנוכח הריבוי הטבעי, טרור בינלאומי נגד המערב כדי לאלצו, מצד אחד, להפסיק תמיכתו בשליטים כדי להפילם ולהקים רפובליקות איסלאמיות, וכדי למוטט את המערב, כחלק מהמאבק של האיסלאם על השליטה בעולם. בקיצור, הפונדמנטליזם האיסלאמי הכריז מלחמה על המערב באמצעות טרור.
תחרות בין ארה"ב וסין על ההגמוניה בעולם בשנות ה-1970 חל שיפור ביחסי סין- ארה"ב בשל חששה של סין מבריה"מ, אבל החל משלהי שנות ה- 1980 חלה הידרדרות ביחסים בשל מספר גורמים:
ראשית כל, השיפור ביחסים היה על-רקע אינטרס זמני. למעשה קיים ניגוד מהותי בין הציביליזציה האמריקנית לסינית. מדובר בהבדלים מהותיים מבחינה אידיאולוגית- כלכלית, חברתית, תרבותית ומדינית.
שנית, סין נמצאת בשלבי התפתחות מואצת כלכלית, צבאית וטכנולוגית ושואפת לתפקיד דומיננטי באסיה, בשלב הראשון, ובעולם, בשלב השני. לארה"ב יש אינטרסים באסיה, משום שמזרח אסיה הופכת ל"מרכז הכלכלה העולמית", והיא גם לא תוותר בקלות על השפעתה הבינלאומית.
שלישית, יש חילוקי דעות ספציפיים בין סין לארה"ב בנושא הפצת נשק גרעיני (סין מוכרת טילים וידע טכנולוגי למדינות ערביות ואחרות), בנוגע לטיוואן, שסין שואפת לספח, לזכויות אדם בסין וזכויות קניין רוחני(בעיית הקלטות הפירטיות המיוצרות בסין).
מהו הפוטנציאל לגבי התארגנויות בעתיד סכסוך בינלאומי בין ארה"ב וסין - הנטיגטון צופה שקיעה הדרגתית של המערב כולו, ובראשו ארה"ב ואפשרות של קשר סיני-איסלאמי על בסיס אינטרסים משותפים: התנגדות לאוניברסליזם המערבי, הצורך של סין בנפט לפיתוח תעשייתי לעומת הרצון של מדינות מוסלמיות להגיע לנשק גרעיני - טכנולוגיה תמורת נפט.
הנטינגטון מעריך שבמידה שסכסוך אלים יפרוץ בין ארה"ב לברית הסינית- איסלאמית, אירופה ואמריקה הלטינית יתמכו בארה"ב בשל הקרבה הדתית - תרבותית. רוסיה תתמוך במערב בשל יריבות עם סין( יש הגירה סינית משמעותית לסיביר וגם השקעות סיניות), ואילו דרום מזרח אסיה תתמוך בסין, בשל הקרבה הדתית- תרבותית. הודו תתמוך במערב בשל ניגודי אינטרסים עם הברית סין- איסלאם (בעיית קשמיר ותחרות עם סין). בין סין ליפן יש משקעים קשים מהשנים 1931 - 1945 .
הערה: מאז פרסום ספרו של הנטיגטון חלה התקרבות רבה בין סין לאמריקה הלטינית ואירן.
מחקרים נוספים על העולם בעידן החדש: פטריק דניאל מוייניהן, תוהו ובוהו-אתניות בפוליטיקה העולמית. זביגנייב בז'זינסקי, אובדן שליטה-תוהו ובוהו עולמי על סף המאה ה-21.