בזכות שמעון פרס

אקדים ואומר שהמרחק הפוליטי ביני לשמעון פרס ז"ל נמדד בשנות אור. כן אני משוכנע כי ההיסטוריה תבוא בדין עם פרס על הסכמי אוסלו שהיו לשגיאה הגובלת בפשע נגד עם. אבו מאזן השתתף היום בהלווית פרס בשביל לשדר לעולם, ומעל לכל לישראל, כי הסכמי אוסלו היו ועודם טובים לישראל, והשתתפותו בהלווית סנדק ההסכם היא פרי מפירות ההסכם; כשלעצמו חשוב שישראל תמשיך להיות מחויבת להסכם כאשר שום דבר מחייב אותו. בסלנג שלנו מכנים את הצעד החכם של אבו מאזן "סינדול". בבואו להר הרצל אבו מאזן סינדל את ישראל, והכניס לה לביבי ולמי ששכב בארון באבו אבוהא.

חשוב לי היה לפתוח בהקדמה הזאת כי אני עומד להלן ללמד זכות על פרס; זכות שאף החברים הקרובים ביותר אליו לא חלמו עליה. פרס קיבל אין סוף חום בהספדים משועי העלם ומידידים, כל אחד ביקש להאיר פיסה אישית שהייתה לו עימו, כל אחד והקורטוב השמעוני שלו ששמר ליום הזה בשביל לשתפנו בו ביום לכתו, אבל אנוכי מחזיק, לדעתי, בפיסה האישית הגדולה ביותר מכל המבכּים והמספידים ואפילו יותר מילדיו שלו.

אני חושב שהאנושיות שלנו נמדדת בכנות, וכפי שמודדים לאדם חולה במד חום בשביל לאמוד את החולי שלו, כך מודדים לאדם במד הכנות בשביל לעמוד על האנושיות שלו. ומעשה שהיה כך היה.

דרך ברורה

לפני כעשרים ומשהו שנה, אינני זוכר את התאריך ולא את השנה, שלחתי מכתב לא קצר אל שמעון פרס. הייתי כבר בפנמה והוא החזיק בתפקיד מסוים בממשלה לא זכור לי מה היה, אבל כן זכור לי נושא המכתב.

מאז ומתמיד ממשלות ישראל היו תוצר של הסכמים קואליציונים, אבל אני הבעתי את דעתי כי בישראל צריכה למשול ממשלה טכנוקרטית מקצועית, שחבריה יהיו אנשים מקצועיים- כל אחד בתחום הממונה עליו, ומעל לכל שהממשלה לא תהיה כפופה לפוליטיקאים וחסדיהם, שלא תהיה בת ערובה בידיהם. ואף בתחום המדיני, שהעם יצביע על הכיוון המדיני שלו: אם ברובו יצביע שמאל אז ממשלתו תשמאילה ואם ימין תיימינה, הממשלה צריכה ללכת בדרך ברורה בפני כל העולם בלי זיגזוגים ועקיפות; זו הייתה דעתי ועודנה, אותה ניסחתי והעליתי בכתב יד (עוד לא היכרתי את נפלאות המחשב) על מספר עמודים ובעברית עילגת למשעי. אני מדגיש על "עילגת" כי איני צבר ועדיין הייתי עם העברית השבורה שלי במסגרת עולה חדש; עליתי מחאלב ב-80.

קיפלתי את דפיי במעטפה ושלחתי. לא עבר זמן ואני מקבל לביתי בפנמה מעטפת דואר רשמי. פותח ורואה דף כתוב בכתב ידו וחתימתו של שמעון פרס. לא שורה או שתיים כי אם מכתב רגיל בו הסביר לי את עמדתו, באמת שאיני זוכר מה הייתה - אולי כי כל כך התרשמתי מהתשובה האישית עד כדי שנשמט מזכרוני התוכן. כששמעתי על מותו נזכרתי במכתב הזה וגלשתי בערימה של אלפי דפים מהעבר אך לא מצאתי, יום אחד אמצא אותו.

זה כל הסיפור אבל לפי דעתי הוא יותר מסיפור. אני חושב שבתוך המכתב של פרס מקופלת האישיות האמיתית של האיש הזה. הוא ישב וקרא מכתב לא קצר של סתם אדם לא מוכר, מישהו מפנמה, מכתב שכתוב בעברית עילגת, והוא ענה עליו בכל הרצינות הראויה ובכתב ידו; לא של עוזרו או מזכירתו. קשה היום למצוא ח"כ אחד, אפילו עוזר ח"כ, שיטרח ויקרא מכתב שנשלח אליו מסתם אזרח ועוד יענה עליו בכתב ידו- אלא אם כן "האזרח" הזה יכול להביא לו קולות. אני חושב שפרס ענה לי- לא כי ביקש לזכות בקולי בקלפי או בקול של משפחתי או שכונתי, מה עוד וראה מהיכן הגיע המכתב.

אני לומד מזאת על פרס האיש; איש כנה היה פרס. איש שהאמין בדעתו וביקש לומר אותה לכל אדם, לא רק לשועי עולם, הוא כתב אותה באופן ברור ורציני לסתם אזרח לא מוכר ולא ביקש עבורה כלום. היום הפוליטיקאים שלנו לא מזיזים עפעף ולבטח לא יד אלא אם יש מאחורי הזזה זו תכלית ותפנית. אני לא מאמין שאפילו הפוליטיקאי המשועמם ביותר היום יתפוס עט וינסח את דעתו על נייר, יקפל וישלח לסתם אזרח מן השורה. הכנות האמיתית הזאת, המקורית האסלית שהייתה לאנשים כמו פרס תחסר לנו, אולי לעולם לא תחזור. יהי זכרו ברוך, ושנה טובה לכל הנותרים והחיים.