|   15:07:40
דלג
  דורון מנשה  
מרצה אוניברסיטת חיפה
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

עידית ברק/עד השמיים ובחזרה

המלאכה הזו להיות נוכח-נעלם היא היא האמנות שמעשה האמנות, בפרט ובמיוחד בשירה ועיקר כוח משיכתה של שירת עידית ברק היא דווקא בנקודה זו
05/10/2016  |   דורון מנשה   |   ספרים   |   תגובות
[צילום: נתי שוחט/פלאש 90]

מאחר שאיני מצוי בשדה התיאורטי של הפעילות האנושית המופלאה הקרויה אמנות, בפרט לא בספרות ובפרטי פרטיות אף לא בשירה, לא אטול לעצמי דרור להגדיר מה היא בעיני שירה. חלף זאת אנסה לבאר מהי תרומתה של השירה, בפרט זו של עידית ברק.

נראה לי כי את תרומתה של השירה אפשר לבחון משלוש פרספקטיבות, שלושה עולמות - העולם הנשגב, הטרנסצנדנטי לכאורה, בעולם הריאלי של הפואטיקה או מדויק יותר בניסיון לבטא אמת פואטית או חוויה האסתטית, ובמישור הציבורי-אנושי המתייחס לקהל היעד שלו, שהוא קהל המפרשים בכוח שלה.

בעולם הנשגב-אפשר לסכם כך: שכשאדם תורם משהו לעולם, במעשה,במחשבה, בהרהור והוא אמיתי וטוב, גם אם אף פעם לא ידע אחר על כך, גם הוא עצמו ישכח מכך, גם אם ישנה דרכיו, דבר זה יישאר לנצח. כפי שאמר רבי נחמן מברסלב שום מחווה של אמת, שום התעוררות לעשות טוב לא הולכים לאיבוד.

ואכן, יש בשירים האלה הרבה קריאות והתעוררויות כאלו -

יֶשְׁנוֹ מָקוֹם

בּוֹ כָּל מִי שֶׁאוֹהֵב

יוּכַל לִתְרֹם

פִּסָּה מִכָּל הָאַהֲבָה שֶׁבּוֹ

לְכָל מִי שֶׁהִתְרוֹקֵן לִבּוֹ

עולמה הריאלי של הפואטיקה, במישור של יופי פואטי אינו נגיש לנו אלא דרך תיאוריה של אסתטיקה. בעיני יפה הוא מה שיש בו חיבור לצד הנאצל שבאדם, שמברר את המציאות מחדש באורח מפתיע אך בלתי מלאכותי או מעושה. בפרט היופי של השירה הוא בהחייאת הכוח של

הצורה, באתגור של ההשקפה שצורה היא רק מכשיר לתוכן שמילים הם רק כלי הצבעה על מסמנים בעולם האוביקטיבי. בפנייה למסמנים עצמם.

כפי שכתב הבלשן ופרשן השירה רומן יעקובסון-המסמנים לא רק מורים על המסומנים, קרי על האוביקטים בעולם, אלא ואולי בעיקר על עצמם. במובן זה שירה היא אקט בעל מאפייני מרי והתקוממות, שחרור של המילים מעבדותן. שחרור מהיות משרתת לאדוני התוכן והתכלית.

אכן אין שפה שבה ראוי לנהל מלחמת שחרור כזו מעברית, שבה קיימת יחידאות לשונית הנובעת משפת הקודש - שבה דבר מציין אוביקט בשפה ובעולם מחוצה לו, ללמדך על קיום עולם ממשי שלם של מילים וצורה. המילה הראשונה בתורה - הכוללת את כל מה שניתן לכלול - היא בראשית והיא ניתנת לארגון מחדש (פונקציה פואטית) לשירת א"ב. ללמדך שכל בריאת ההוויה של העולם, של הקיום האנושי ולא רק האנושי הייתה בצורה של ארגון פואטי של אותיות הא"ב.

הממד הזה מודגש בצורה נפלאה על-ידי עידית ברק על-ידי שהיא מערבבת ללא מורא צורה ותוכן:

בּוֹא אֵלַי בְּגוּף רִאשׁוֹן

בְּבִנְיָן הִתְפַּעֵל

בְּכֹל לָשׁוֹן שֶׁל בַּקָּשָׁה

נְדַקְדֵּק בִּפְרָטִים

וְנָשִׁים דָּגֵשׁ חָזָק

עַל אַהֲבָה

המישור השלישי שבה ניכרת תרומתה של שירה הינה במרחב הציבורי אנושי הקונקרטי. אז השירה הופכת להיות הפרשנות אודותיה, יותר מדויק, אוסף כל הפרשנויות המייצגות נקודות מבט ממשיות אודותיה.

בפרפראזה על דברי השופט בדימוס אהרן ברק (שהתייחס לפרשנות מילות חוק בשדה המשפט): מילות שירה אינן מבצרים שיש לכבוש אותם בעזרת מילונים אלא עטיפה לעולם חוויתי חי ונושם .

כאן מלאכתו של היוצר הוא לאפשר גישה אליו. זאת כדי שקהיליית הפרשנים, איש איש בתורו, יצקו בו תוכן ומשמעות ייחודית הקשור לעולמם. האמן צריך לנכוח במרחב השירי בכדי לתלות כמה שלטים, כמה אזהרות, כדי ליצור תנועה נפשית, לעורר רגשות ולהסיר מהם את האבק, ליצור אוירה, להעלות עד השמיים ובחזרה כדי להוריד משם מה שנסתר בארץ או ללקט משהו שהיה תלוי כל הזמן בחלל האויר, ובאותה נשימה על האמן להסתלק מבלי הותרת עקבות גסות, כאשר נכנסת פרשנותו של הקורא. במונחי פרשנותו של השיר, היוצר הוא רק פרשן, רק קורא ככל הקוראים ואיני בטוח שהפרספקטיבה הפרשנית שלו, איך הוא מבין את כוונות ומהלכי ביצירה חשובה יותר מזה של קוראים אחרים.

המלאכה הזו להיות נוכח-נעלם היא היא האמנות שמעשה האמנות, בפרט ובמיוחד בשירה ונראה לי שעיקר כוח משיכתה של שירת עידית ברק היא דווקא בנקודה זו. חוסר ההכבדה, תנועות המכחול העדינות שלה אך הכול כך משמעותיות, סימוני הדרכים והזמנת הקורא לפרש את השיר מתוך נקודת המבט הייחודית לו:

שלוש דוגמאות מתוך הספר: שלושה שירים

דוגמה ראשונה:

רָאִיתִי אַהֲבָה

שֶׁהִצְהִיבָה עִם הַזְּמַן

גַּם אֲהָבוֹת מֵתוֹת

לְלֹא אַהֲבָה

המשוררת מסמנת לנו את תלות האהבה באהבה אליה. האהבה היא גם מושא הבלתי תלוי במובן מסוים באוהבים. זה מזמין משמעויות, פרשנויות, איך תתכן החוסר תלות הזו? צריך "להעיר ולעורר אומר שלמה המלך בשיר השירים תהפוך לממשות, לחפץ - את האהבה עד שתחפץ".

היא גם רומזת שללא אהבה לאהבה - האהבה תצהיב, רמז לשערורייתיות, סנסציוניות, אבדן האינטימיות שנלווה לאבדן האהבה, או לתמורות הבלתי מורגשות שלה למשהו אחר בשמה, ודי לחכימא.

עידית מסיימת באזהרה. שימו לב, היזהרו - האהבה יכולה למות מחוסר אהבה.

דוגמה שנייה: לְכָל אָדָם יֵשׁ אֵם

עִם עֵינַיִם אוֹהֲבוֹת

וְאֶצְבַּע מוּנֶפֶת

לְהַזְהִיר מִכָּל הַסְּלָעִים

שֶׁעֲלוּלִים לִפֹּל

אוֹ לְסַמֵּן אֶת אֵלּוּ

שֶׁיּוֹצִיאוּ מַיִם

לְכָל אָדָם יֵשׁ סֶלַע

שֶׁפַּעַם הִכְּתָה עָלָיו אִמּוֹ

מובן שיש כאן רמז לפעולתו של משה רבנו, הרועה הנאמן לישראל, הרחמנות והגדלות שבמעשהו. מעניין: משה רבנו נענש על-פי פרשנים מקראיים רבים עקב שתחת שנצטווה לדבר על הסלע הכה בו. ואולם מי המתבונן בטקסט המקראי מגלה דבר לכאורה ותמוה: משה היא אמור למעשה לאחוז במקלו ולדבר אל הסלע. תחת זו משה רבנו מכה בסלע, ונענש.

מוזר: אם משה נדרש לדבר עם הסלע מדוע לאחוז במטהו? שירה של עידית מספק אולי רמז, משמעות לאחיזה במקל, זו פעולה של הצבעה אל הסלע. דיבור היה כביכול מתפזר, וכמאורע ניסי היה מתמסמס משהו. ההצבעה הייתה מעצימה את הנס.

סוג כזה של פרשנות הוא בוודאי אישי שלי. ניתן אולי להניח שעידית כקוראת, כפרשנית לא כיוונה אליו, אך עידית האמנית הצליחה לאפשר במבנה הפתוח של השיר לאפשר פרשנות כזו, ובזה כוח של שירתה.

דוגמה שלישית:

הָאֲנָשִׁים הַשְּׁקוּפִים

יֵשׁ וַאֲנִי מַשְׂכִּילָה לִרְאוֹת

אֶת הָאֲנָשִׁים הַשְּׁקוּפִים

הַבִּלְתִּי נִרְאִים בַּעֲלִיל

דַּי בְּכַף יָד מוּשֶׁטֶת

נֶפֶשׁ אַחַת לְהַצִּיל

דַּי בְּכַף יָד הוֹדֶפֶת

וּבְלֵב עָקֹם

כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִרְאוֹת

דֶּרֶךְ אִישׁ אֶחָד שְׁקוּף

אִישׁ אֶחָד אָטוּם

גם כאן נחשפת אמת גדולה. המשוררת ברגישותה מפנה לעוול אולי האולטימטיבי (כאן ביטולם של אנשים כתכלית ומחיקתם, בניגוד להיותם צלם אלוקים ובהפרה חצופה של הציווי הקטגורי הקנטיאני)- העוול הקשור בראיית אנשים כשקופים, שהוא במובן מסוים עוול שהינו בלתי ניתן לאבחנה ( אין כאן פגיעה אלא ביטול וחוסר יחס).

ואז באורח מפתיע רומזת עידית שיש שתי דרכים בהם עוול זה עשוי להיחשף ולהיות מתוקן. דרך אחת היא באמצעות מעשה פשוט של צדק אנושי וחמלה - כף יד מושטת, ודרך שנייה דרך מעשה עוול ואכזריות - כף יד הודפת, החושפת את אטימות הלב, את העוול ואת הקריאה לתקן.

כל זה חושף אמת גדולה וכר עצום של פרשנויות ותהליכי התבוננות מחודשת על החיים ומשמעותם

וזה עיקר יופייה של שירתה של עידית ברק.

הכותב הוא מרצה בכיר למשפטים באוניברסיטת חיפה.
תאריך:  05/10/2016   |   עודכן:  05/10/2016
דורון מנשה
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
עידית ברק/עד השמיים ובחזרה
תגובות  [ 0 ] מוצגות   [ 0 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
א - פֵּשֶר הַשֵּם - ״עיר חמה״.
25/09/2016  |  עזרא מורד  |   ספרים
הדמויות בסוג זה של קומדיה היו קבועות: זקנים (פנטלונה), צעירים, צעירות, גברות ומשרתות (קולומבינה), שוטים, וליצנים שהבולטים מתוכם הם ארלקינו ופיירו
25/09/2016  |  יהודית מליק-שירן  |   ספרים
ברומן "לשמור על שפיות", עוסקת מרים דובי-חזן בפעילות הרוחשת מתחת לפני השטח של החברה בישראל. במרכזו עומדת רבקה, בעלת הוצאה לאור המתמחה בביוגרפיות, אשר בשם התיעוד מוצאת את עצמה, באישון ליל, בתל מגידו, על סיפו של אסון.
07/09/2016  |  ציפי לוין  |   ספרים
"התיק של אלפסי" הוא סיפור מרתק על מפגש בין שניים שלכאורה אין ביניהם נקודת מפגש: גרטה וייסברוט, קשישה ירושלמית אלמנה ובודדה, שמשוטטת בעיר בלילות וחווה שוב ושוב את איימי ליל הבדולח ואת פרידתה מהוריה, ומהלכת על הגבול שבין שפיות להזיה; ורפי אלפסי, עובד סוציאלי שנשלח לנסות לשכנע אותה לעבור לבית אבות, ומתמודד עם כתם מכאיב מעברו, עם זיכרונות קשים ממשפחתו, עם בוס אטום ועם ספקות עצמיים מייסרים. יהודים ופלשתינים, אשכנזים ומזרחים, צעירים וזקנים, עיירת מצוקה וקיבוץ, ראציו ומיסטיקה, הורים וילדים, עבר ועתיד - כור ההיתוך החברתי של מדינת ישראל מתואר במבט נוקב ואנושי וברגישות גדולה.
07/09/2016  |  ציפי לוין  |   ספרים
אומנות סיפור הסיפורים היא חלק בלתי נפרד ממורשתם התרבותית של הבדווים. "שבע כלות לשבעה אחים" מכיל אוסף סיפורי מעשיות של שבטי הבדווים ברחבי הגליל, ופותח צוהר לעולמם המרתק והבלתי מוכר.
07/09/2016  |  ציפי לוין  |   ספרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
בעצם מדוע שהח"כים לא יאשרו לעצמם פגרה? אבל לא סתם אלא ללא מגבלת זמן, לכו לפגרה, לכו ואל תשובו
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il