רוצים לרדת במשקל? ותרו על ספורט

פעילות גופנית נתפשת תמיד כהכרחית לירידה במשקל. צריך לאכול פחות, להימנע מדברים טובים, לשתות הרבה ולעשות ספורט. אלו הן ההוראות המוכרות. האם זה נכון, האם אי-אפשר לרדת ללא פעילות גופנית?

ובכן, ראשית, בואו נבהיר, אני ממש לא מתנגדת לפעילות גופנית. אני חושבת שזה חשוב לשמירה וקידום של בריאותנו, אבל בהחלט ניתן לרדת גם ללא פעילות גופנית. לעיתים קרובות, דווקא אלה שעושים ספורט, לא רק שלא יורדים, אלא עולים.

הכיצד? ובכן, לפניכם מספר דוגמאות. דן (שם בדוי, כמובן) החל להתעמל במכון ספורט באופן קבוע. "אני יוצא משם מזיע, בקושי נושם והינה, בחודש האחרון לא רק שלא ירדתי, אלא להפתעתי עליתי ק"ג וחצי", סיפר. דן הוא לא היחידי. רבים כמוהו מרגישים שאחרי שהתעמלו שעה "מגיע" להם, והם "יכולים להרשות לעצמם" לאכול הרבה יותר. וכך, אחרי כל אימון הוא שותה משקה להחזרת מינרלים לגוף (מיועד לספורטאים מקצועיים ולאו-דווקא לדן ולחבריו) שמכיל כ-200 קלוריות ומקנח עם המבורגר (500 קלוריות מינימום). וכך, דן שהוציא באמון כ-500 קלוריות מחזיר לגוף לפחות 700 קלוריות. והתוצאה? נכון, עלייה במשקל.

לחלק מאיתנו יש את ההרגשה הזו שאפשר לאכול הכל רק מפני שהלכנו כשעה. לחלק מאיתנו אלמנט הכושר "מרשה" לאכול חופשי. בעקבות האולימפיאדה שרק חלפה שמעתי את המשפט המקסים הבא: "קראתי שהג'ודאים שגיא מוקי ואורי ששון אוכלים כ-6,000 קלוריות ביום, אז גם אני יכול, הרי גם אני ספורטאי..." יחי ההבדל הקטן, טוב שלא השווה את עצמו לפלבס... ולאחרים, האכילה הגדולה אחרי האימון הוא ה"פרס", לא הכושר, לא הבריאות, האוכל.

ואת אלה שמשקיטים את המצפון אחרי שאכלו (שלא מרצונם) כמה משולשי פיצה ואומרים "אין בעיה, מחר אלך ואוריד את הקלוריות". וכמה צריך ללכת כדי לשרוף שלושה משולשי פיצה? כשלוש-ארבע שעות בקצב טוב.... כמה נוח להאמין בזה.

אפרת, לעומת זאת, כל-כך מאמינה שרק על-ידי פעילות גופנית אפשר לרדת שכאשר הדבר לא מתאפשר לה (וזה קורה לעיתים קרובות), היא אוכלת ללא הגבלה "כי הרי ללא פעילות גופנית אני לא יורדת..." וכך, האמונה הזו מביאה אותה לעלייה במשקל.

נעמה לא יצאה להליכה כי היו לה רק 30 דקות. "אז למה לא יצאת להליכה קצרה?" שאלתי, "כי נאמר לי שהליכה יעילה רק אם הולכים 50 דקות, אז לא כדאי לצאת..." ואגב, אם כבר עוסקים בפעילות גופנית, הרי אחת הבעיות היא שהפעילות לא מותאמת לאדם עצמו.

אנשים לא עושים ספורט כי הם פשוט לא אוהבים זאת וקשה להתמיד בדבר שגורם לנו סבל. איש לא מתוכנת לסבול. וכך, למרות שאנחנו מודעים לחשיבות הספורט והפעילות הגופנית, אנחנו נוטים לדחות, זה לא הזמן, מחר, העיתוי לא מתאים וכדומה, מוכר, לא כן? בחלק מזה "אשמים" מכוני הכושר. משום מה נדמה לאנשים שהדרך היחידה לעשות ספורט היא במכון כושר. ובכן, קחו אדם תחרותי ונסו להעלות אותו על הליכון. הרי תוך מספר דקות הוא ימות משעמום... מה לאדם צעיר שזקוק להוציא אנרגיה ומרץ ולאופניים נייחות במכון. לא פלא שהם מגיעים מספר פעמים בודדות ולא מתמידים.

את הפעילות הגופנית צריך להתאים לאדם עצמו, למצבו הגופני ולאורח חייו. אין פעילות שמתאימה לכולנו. יש את אלה שהפעילות, כאמור, היא תיעול לתוקפנות. ג'ודו, קארטה וכדומה היא בחירה נהדרת. ויש את אלה שנהנים ממשחק - אולי משחק טניס יתאים להם, ויש את אלה שזקוקים לחברה גם בפעילות גופנית - להם כדאי להצטרף לקבוצת כדורסל או לריקודים. שם שמעתי שיש בונוסים נוספים... ויש כמובן את הזאבים הבודדים שנהנים מהכאב שבמאמץ והם עוסקים בטריאטלון, ריצות למרחקים ארוכים ושאר פעילויות שמספקות עבודה לפיזיוטרפיסטים.

ויש את אלה שאוהבים להתחכך בכל מיני סלברטאים ולהם דווקא המכון אולי מתאים. מתלבשים יפה, חולצה מתאימה לגרביים, לסרט על הראש, רק שהם לפעמים שוכחים את מטרת המכון ושוכחים גם להתעמל...

וכמובן, חשוב לקחת בחשבון את הזמן המתאים לאדם עצמו. איש לא ישכנע אותי לקום בבוקר וללכת ברגל. מעולם לא הסכמתי לקום ולראות את הזריחה, למה? שקיעה לא מספיק יפה? אז לי מתאימה פעילות גופנית בשעות הערב.

ומה אני עושה? חייבת להתוודות, שונאת ספורט על כל צורותיו. הגוף שלי לא קרא והבין את הפרק שמסביר שספורט ממכר. עד היום אני זוכרת את משחקי המחניים (מסגיר את גילי..) בצעירותי כטראומה. הייתי האחרונה שנבחרה לאחת הקבוצות והראשונה לצאת אחרי שנפסלתי, מעולם לא הצלחתי להתגבר על ההתנגדות להכניס את הראש למים (הרי אי-אפשר לנשום שם) ואפילו חוג התעמלות התבקשתי לעזוב כי הכנסתי דמורליזציה לקבוצה. האם מישהו מכיר אדם מבוגר שנזרק מחוג התעמלות? מאוד נהניתי פעם מקריאת מאמר שאמר שאם מדמיינים שעושים ספורט זה יעיל לפחות ב-50%, אז שכבתי במיטה ודמיינתי, והתוצאה? נרדמתי...

אז מה אני עושה, אני הולכת ברגל. ולא על מכשיר ההליכה שמוביל משום מקום לאף מקום... אני הולכת בחוץ, מתרשמת מאנשים, בתים ומתפעלת מהעובדה שאני הבטלנית עושה זאת. וזה ממש לא בשביל לרדת או לשמור על המשקל.