|   15:07:40
דלג
  רפי לאופרט  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?

על מורשת פרס

ממסכת השידורים והפרשנויות לא נעדר המרכיב הידוע והמוכר של רצון ונסיון לנכס את פרס האיש, את דימויו הציבורי ואת הישגיו, לזרם פוליטי או להשקפה מדינית מסוימת, תחת כותרת שתכונה בהמשך "מורשת פרס"
06/10/2016  |   רפי לאופרט   |   מאמרים   |   ישראלי-פלשתיני   |   תגובות
יותר מפרס אחד [צילום: ישראל סלם/פול/פלאש 90]

מרכיב העצמה
אין ספק שכישלון מלחמת יום הכיפורים הוא הגורם המרכזי הפועל בתקופה זו נגד השמאל. ומאידך-גיסא, המהפך של 1977 ועליית בגין לשלטון, אשר מביאים תוך פחות משנה להסכמה עם מצרים על הליכה להסדר שלום {4} שמשנה את מעמדה האסטרטגי של ישראל באזור ובעולם - הוא מרכיב ההעצמה החזק ביותר של הימין.

לוויתו של אדם היא סיום פרק. ב-30.9.16, נכחו או צפו רבים מאתנו, במסע הלוויה הממלכתית של שמעון פרס, הנשיא ה-9 של מדינת-ישראל. קדמו ללוויה יומיים של שידורים אינסופיים, על חייו ופועלו, שרבים מהם היוו חזרה מייגעת זה על זה, מעין שטיפת מוח מאורגנת המכוונת להאדיר את עשייתו, יוזמותיו המדיניות והתכונות שאפיינו את אישיותו ועיצבו את מעשיו. ממסכת השידורים והפרשנויות לא נעדר המרכיב הידוע והמוכר של רצון ונסיון לנכס את פרס האיש, את דימויו הציבורי ואת הישגיו, לזרם פוליטי או להשקפה מדינית מסוימת, תחת כותרת שתכונה בהמשך "מורשת פרס". ניסיונות מסוג זה לגבי דמות ממלכתית, בדרך כלל דווקא שפגעו בדימויה, ומקעקעים את האוניברסליות של מורשתו. בחייו הארוכים והפעלתנים אנו מוצאים יותר מפרס אחד, ובמקרים לא מעטים פרס אחד סותר את הפרס האחר.

כאשר בוחנים את סיפור חייו הבוגרים של פרס, ניתן להבחין בארבע תקופות עיקריות:

א. פעילותו המפלגתית המוקדמת שהובילה אותו לסביבתם של בן-גוריון, ספיר, אשכול ואחרים, ומשם לפעילות עניפה במשרד הביטחון ובכללה: הקמת הכורים הגרעיניים בישראל, התעשיה האוירית, תשתיות ומפעלים מגוונים ושונים בתחום הביטחון ורקימת הקשרים עם צרפת הסוציאליסטית על מגוון השלכותיהם. ללא ספק ימים של עשייה בחסות מנהיגי-העל של ישראל בראשית דרכה, במדינה החסרה תשתיות כמעט בכל תחום ונושא. הישגיו של פרס כאן רבים ומרשימים בהחלט.

ב. פעילותו בתקופת שקיעתו הפוליטית של בן-גוריון ופרישתו ממפא"י. זו הובילה את פרס יחד עם דיין למפלגת "רפי", לצידו של בן-גוריון. לאחר פרישת בן-גוריון, חוזר פרס למפא"י. בתקופה זו מתחוללת מלחמת ששת הימים (1967). ישראל משחררת את איו"ש מידי ירדן ופרס הופך לפעיל מרכזי בהתיישבות החדשה באיו"ש ובמימוש השליטה הישראלית בשטחים משוחררים. באותם ימים 1 נחשבו שטחים אלה חיוניים לביטחונה הלאומי של ישראל. תקופה זו נמשכת עד ערב מלחמת יום הכיפורים.

ג. ערב מלחמת יום הכיפורים (1973) הוא פעיל מרכזי ברשימות "המערך" ואחר-כך "העבודה",2 אבל עדיין בשורה השנייה של המנהיגות הלאומית. פרס ודיין הם המועמדים המובילים למנהיגות מטעם הגרעין המפא"יי, ורבין, רמטכ"ל הניצחון של ששת הימים, הוא המועמד של "אחדות העבודה". דרכו של דיין ב"עבודה" נקטעת בעקבות חלקו בכישלון מלחמת יום-הכיפורים, והחל המאבק בין פרס לרבין על ההגמוניה: ראשות המפלגה וראשות הממשלה. במאבקים בתקופה זו נוחל פרס מספר מפלות פוליטיות הן במאבק מול רבין והן במאבקים מול הליכוד. ב"מבצע יונתן" (אנטבה) - 4.7.76 - פרס שר הביטחון של רבין, ודוחף לחילוץ החטופים מאוגנדה. המבצע מוכתר בהצלחה רבה. בתקופת המעבר שבין 1984 ל-1992, משרת פרס בממשלות ליכוד לאומי כשהראשונה - 1984 - היא ממשלת רוטציה ובה משרת פרס כראש ממשלה בשנתיים הראשונות ומוחלף א"כ על-ידי יצחק שמיר. בתפקידו כראש ממשלה ב-1984, הוא נדרש לטיפול דחוף באינפלציה של 450% לשנה שאיימה על יציבות המשק הישראלי, ומבצע, יחד עם שמיר ומודעי, תוכנית שיקום כלכלי מרחיקת לכת. התוכנית בולמת את האינפלציה תוך כשנה ומשנה באופן גורף את מבנה המשק הישראלי - הישג מרשים בהחלט.

ד. תקופה זו מתרחשת כבר ברובה במאה ה-21, וכוללת את ימי היחלשותו הפוליטית של פרס במפלגת העבודה, וההפסד לפרץ במאבק על ראשות המפלגה (2005). בעקבות זאת הוא נענה לקריאתו של שרון (נובמבר 2005) להצטרף לקדימה. עם הסתלקותו של שרון מפעילות פוליטית בעקבות אירוע מוחי, מחליט פרס בן ה-83 לערך, לעזוב את הפוליטיקה המפלגתית ולפנות לפוליטיקה לאומית, ומתמודד על תפקיד נשיא המדינה. לאחר הפסד לקצב (2000), בהתמודדות נוספת (2007) הוא נבחר ומשרת כנשיא עד 2014. תקופה זו הופכת בהשפעת שינויי גישה והתנהלות ממלכתית יותר, לתקופת רהביליטציה מול חלקים גדולים בציבור הישראלי. הדבר בולט במיוחד במחצית השנייה של כהונתו בבית הנשיא. הגשר אל הציבור שבונה פרס בתקופה זו, בא לידי ביטוי באהדה לה זכה גם בשנותיו האחרונות, גם לאחר שפרש מהנשיאות.

בסוף תקופה ג' ממשלת ישראל היא ממשלת ברק, ובתחילת תקופה ד', ממשלת ישראל היא שוב ממשלת ימין, בראשות אריאל שרון. ממשלה זו היא הניסיון האחרון להמשיך את מתווה אוסלו, ניסיון שנכשל. הכישלון מוליך לשינוי גישה - המכונה: "הינתקות". הינתקות מעזה (אוגוסט 2005) מתגלית ככישלון חרוץ. אולמרט, שמחליף את שרון בראשות קדימה, מחפש לאחר מלחמת לבנון ה-2 (2006) והסתבכות בפלילים, הסכמה עם הפלשתינים על בסיס מתווה אוסלו; גם ניסיון זה נכשל. 3

החל מתחילת התקופה השלישית (ג' לעיל) מבין פרס, כנראה טוב יותר מאחרים, את מהות המהפך ההולך ומתהווה בדמוגרפיה, בדעת הקהל ובפוליטיקה הישראלית. מהלך זה מעביר בהדרגה את ההגמוניה הפוליטית הפורמלית בישראל מ"גוש השמאל" ל"גוש הימין". גוש הימין נישא על-כנפי מספר אירועים והתפתחויות מרכזיים: ההסתאבות החברתית-כלכלית של שלטון מפא"י וכישלון מלחמת "יום הכיפורים" (1973), השינוי הדמוגרפי באוכלוסייה, שמתגבר בעקבות העלייה המסיבית של 1973; ו- 1990 עד 1993 מבריה"מ; המאבק על ההתיישבות באיו"ש, מלחמת לבנון הראשונה וראשית תופעות הסרבנות הדווקאית של השמאל (1982), שינויים מרחיקי לכת במשק (ליברליזציה) והאינתיפאדה הראשונה (1987). תובנה זו דוחפת אותו להערכתי לחפש דרך לעצור את התהליך או לנתבו למסלול שיעניק לשמאל הישראלי "סיכוי חדש".

אין ספק שכישלון מלחמת יום הכיפורים הוא הגורם המרכזי הפועל בתקופה זו נגד השמאל. ומאידך-גיסא, המהפך של 1977 ועליית בגין לשלטון, אשר מביאים תוך פחות משנה להסכמה עם מצרים על הליכה להסדר שלום 4 שמשנה את מעמדה האסטרטגי של ישראל באזור ובעולם - הוא מרכיב ההעצמה החזק ביותר של הימין. מהלך האיזון הראשון של פרס בעניין זה הוא המו"מ הסודי בלונדון עם חוסיין (1987) במטרה להביא מול ירדן להסדר מקביל לשלום עם מצרים, לאורך הגבול המזרחי הארוך והרגיש של ישראל. מהלך זה רוקם פרס ללא ידיעת שמיר, שהוא עתה רה"מ בממשלת הרוטציה. המהלך צולח ופרס מציג לשמיר טיוטת הסכם ושמיר פוסל אותה על הסף. חוסיין מסתלק מהיוזמה וזמן מה א"כ (1988) גם מוותר על ההשפעה והשליטה באיו"ש, מבטל את אזרחותם הירדנית של תושבי איו"ש ומעביר את הכדור לידי ישראל. חוסיין מבהיר שללא הסדר עם הפלשתינים לא יעשה כמעשה מצרים ולא יחתום על הסכם שלום עם ישראל, חרף היחסים הטובים שהוא מקיים כבר שנים רבות עם צמרת המדינה. בשלב זה, סוריה איננה פרטנר.

הצורך נותר בעינו. בבחירות 1992 נכשל שמיר ורבין, שמוביל את מחנה השמאל, מקים ממשלה חדשה. מחנה השמאל עם פרס כאחד מראשיו, מחפש את פריצת-הדרך וזו עוברת דרך הסדר פורמלי "כלשהו" עם הפלשתינים. השמאל שוכח את עם ישראל ומתרכז בערבים ושאיפותיהם ובאומות העולם ובראשן ארה"ב; לשמאל אצה הדרך 5. איש אינו מבחין בשונות העצומה הקיימת בין הפלשתינים למצרים, בין הגבול הדרומי למזרחי, בין הזיקה היהודית לסיני לבין זו הקיימת מול ירושלים ואיו"ש - בולמוס העשייה בעיצומו, ובבולמוס-עשייה, אין טוב משמעון פרס; והוא נרתם. פרס נלכד בין האמביציה של ביילין, שבינתיים הפך פעיל פוליטי וחבר האינטלקטואלים שעמו, לבין הצורך של השמאל לבסס אחיזה פוליטית ארוכת טווח בציבור, המאבק שלו מול רבין על ראשות המפלגה, והדחף "לעשות".

עד מהרה מתברר שאין שפה משותפת עם הפלשתינים. ביילין, פרס, ואחרים, אינם מסוגלים למכור לציבור הישראלי את הדרישות הערביות-פלשתיניות המוגזמות, שלא השתנו למעשה מאז החלטות חרטום (1967). התכנון הוא, אפוא, "גניבת-דעת" - הסכמי ביניים שאותם ניתן יהיה להציג כפריצת דרך. אמנם, השגתם כרוכה בוויתורים מרחיקי וחסרי תכלית, משום שהם אינם מבטאים הדדיות ופשרה בסיסית. אומנם הם חד-צדדיים, אך גם מיועדים לפתות את הפלשתינים לקבלם, בהבטחה שמיד לאחר יישומם יבוא תהליך המשך של עוד ויתורים מרחיקי לכת ובלתי-הפיכים. באופן זה כל השחקנים הפעילים מממשים את שאיפותיהם, והציבור הישראלי הוא שנותר "מרומה", מבולבל ומוכה. אפשר שמי שתכנן את המהלך וגם מי שאשר אותו, סברו שאם ראש הפירמידה יצטרך לשלם מחיר פוליטי על כישלון נוסף, הדבר אפילו יוכל להואיל ליוזם. 6

המהלך נראה כ"הימור סביר" שהרי אם לא יביא הסכם עם הפלשתינים, לפחות יוכיח "רצון טוב" (האפשרות שיוכיח טיפשות פוליטית, לא עלתה כנראה על הפרק). אם יביא רק הסכם ביניים, ניחא; כשנגיע לגשר, נעבור. עד אז נוצר כאן מנוף פוליטי בכדי לקדם גם הסכם שלום עם ירדן. והסכם שלום עם ירדן הוא יעד "אסטרטגי" לאומי ויעד "אסטרטגי"-פוליטי מפלגתי. באותם ימים עדיין היו בשמאל שותפים רבים לאידיאה שהמפלגה והמדינה אחת-הן, ולכן אלו מהלכים מתקבלים על הדעת. נלקחה בחשבון גם האפשרות שהדבר יפגע בהתיישבות באיו"ש שבשמאל התרבו המתנגדים לה, וההנחה הייתה, כנראה, שפגיעה בציפור נפשו של הימין עשויה אולי להביא להתפוררותו - עוד יעד מפלגתי מן המעלה הראשונה במאבק על ההגמוניה. אינני סבור שהיה מי שהעריך שהמהלך יוביל בסופו של דבר לרצח רבין; אולם לצערי, אני חייב לומר, שבהשפעת הלהט המטורף שתקף חלקים בציבור אחרי חתימת ההסכם עם ערפאת, ולמרות הביקורות הנוקבות עליו גם מגורמים במפלגת העבודה, נערכו היוזמים והמאשרים לביצועו בכל מחיר. באווירת האופוריה הבלתי מרוסנת של אותם ימים, מתפתה אני לחשוב שגם אילו היה מי שסבר שמהלך כל כך דרמטי שבו מחצית הציבור פועלת במפגיע נגד מחציתו האחרת הוא מסוכן, לא היה הדבר מונע את החתימה על ההסכם - העשייה ולא חשבון הנפש הלאומי עמדה בראש סדר העדיפויות. אכן, בעקבות חתימת "הסכם אוסלו" הגיע, כצפוי, גם הסכם השלום עם ירדן, אלא שגם הוא נותר שלום קר.

הסכמי אוסלו היו מקח טעות לאורך כל הדרך. "למכירת ההסכם לציבור", מפתח פרס את התיזה האסטרטגית השגויה שבעידן הטילים אין חשיבות לטריטוריה. 7 אצל הפלשתינים הם חוללו ציפיות בלתי-סבירות בעליל. אצל אומות העולם, תקווה שמצאו את עדת השוטים - אזרחי ישראל - שתוציא עבורם את הערמונים מן האש. ביטחון ישראל מעולם לא עניין אומות אלה במיוחד. קבע מי שקבע שם שישראל, בזכות הישגי מלחמת ששת הימים, חזקה ועל כן יכולה וצריכה לוותר... למעשה, עד עצם היום הזה הא-סימטריה מול העולם הערבי נותרה כשהייתה בראשית ימי העצמאות. עם הפוגות קצרות-מועד כאן ושם, תמהיל האיומים שבפניו ניצבת ישראל לא השתנה ביסודו, ובגין תוכנית הגרעין האירנית אף החריף. הסכמי אוסלו לא הגדילו את נכונות הערבים לפשרה אמיתית או להכרה בזכותו של העם היהודי למדינת לאום משלו אולם הגדילו את העוינות, ההסתה, תוקפן של הדרישות ואת חוצפת השימוש ברצחנות הטרוריסטית.

ההסכם גם הרע את יחסי ישראל עם מנהיגות המיעוט הערבי שבתוכה ועם הזרמים הקיצוניים דוגמת בל"ד, התנועה האיסלאמית ואחרים. חולשה ישראלית הייתה תמיד תמריץ להחרפת הטון הערבי, להקשחת עמדות ולהגברת האלימות.

אין דרך לגשר על ההבדלים בין הדרישות הישראליות המינימליות לבין דרישות המינימום הערביות, אלא אולי באמצעות עמדה ישראלית אחידה של הרוב המכריע של הציבור היהודי. עמדה כזו תשכנע גם את אומות העולם וגם את הערבים שללא השלמה ופשרה לא תקום כאן אפילו מדינת-ננס פלשתינית. רק תהליכים המרחיקים את הפלשתינים ממימוש רעיון המדינה עשויים לשכנעם לשקול את עמדותיהם מחדש ורק הרחבת הדיון לגבי הסדר ישראלי-ערבי שיפתור למעשה את בעיית "הפליטים" במדינות ערב ויסיים, ללא תנאי, את מצב הלוחמה, עשוי לשנות את דפוסי החשיבה. כל עוד יאמינו שלחץ על ישראל, אלימות ועקשנות ישברו בסופו של יום את כושר העמידה הישראלי, לא יהיה שינוי. גם אם ייחתם הסכם בתנאים אלה, הוא לא יכובד וסופו שידרדר את האזור למלחמה חוזרת.

הלוויה
אובמה. גולת הכותרת [צילום: אריאל שליט/AP]

האישיות הבכירה ביותר היה ללא ספק הנשיא אובמה, ונאומו בטקס האשכבה היה גולת הכותרת של דברי ההספד שנישאו בו
▪ ▪ ▪

אירוע הלוויה היה לטעמי אירוע ממלכתי מכובד ומרשים שאורגן על-ידי ממשלת ימין ושיקף את שיקום היחסים בין פרס לציבור הישראלי בעשור האחרון לחייו, כאשר היה פעיל אבל פחות פוליטיקאי. מכלל זה יוצאות מספר אפיזודות:

אפיזודה ראשונה: ההתחשבנות הנבזית של מנהיגות ערביי ישראל עם האיש ועם המדינה, דווקא ביום זה ובניגוד גמור להצהרותיהם על כוונה לשפר את יחסי יהודים-ערבים בישראל. חשוב מאוד לזכור זאת. אמנם, היו ברחוב הערבי לא מעטים שהסתייגו מעמדה זו אבל רוב הציבור הערבי נותר אדיש וכל המנהיגות הפוליטית שלו נותרה בכיעורה.

אפיזודה שניה: החלטתו האמיצה של אבו מאזן להשתתף בלוויה, אף כי התנה זאת בבקשה מצד המשפחה. להערכתי, אף שביקרוהו על כך ברחוב הפלשתיני ובמיוחד על-ידי החמאס, לא הפסיד מה שעלול היה להפסיד אלמלא הופיע. מי שתלה בהופעה זו תקוות לפריצות דרך מדיניות, נותר שוב מבויש ונכלם בשולי הדרך - זו אינה דרכם של הפלשתינים כיום.

אפיזודה שלישית: מצרים וירדן שלחו נציגות ברמה נמוכה יחסית, חרף הסכם השלום והדיבורים על שיפור יחסים ושיתופי-פעולה. הערבים אינם מבינים כנראה מהי בניית אמון ומהי דרך-ארץ.

אפיזודה רביעית: הנאום שנשא עמוס עוז לפי הזמנת המשפחה, היה קריאה ליישום פתרון "שתי המדינות". לשם מה נחוץ סופר בכדי לעסוק בפוליטיקה במעמד זה, כשהערבים עצמם אינם מראים שום רצון לכך; מיותר לחלוטין ופתטי.

אפיזודה חמישית: השינויים שהנהיגה המשפחה, להערכתי בהשראת בתו של פרס, בנוסח אמירת "קדיש יתום" ותפילת "אל מלא רחמים" על קיברו הוו ג'סטה הפגנתית טיפשית ומיותרת.

אפיזודה שישית: ההגעה ההמונית של ראשי מדינות ונציגים בכירים מכ-70 מדינות לאירוע ההלוויה. האישיות הבכירה ביותר היה ללא ספק הנשיא אובמה, ונאומו בטקס האשכבה היה גולת הכותרת של דברי ההספד שנישאו בו. אין ספק שאובמה יודע לדבר. הדברים שאמר על שמעון פרס האדם חמים ומכובדים מאוד. אולם, אין גם ספק שהעובדה שלא נמנע במעמד זה מהתייחסות פוליטית חד-צדדית, כדרכו, לסוגיה הישראלית-ערבית-פלשתינית, הייתה צורמת. אפשר שזו אזהרה ואפשר שזו התרעה, ובכל מקרה היה הדבר מיותר. אין בישראל מי שאינו יודע מה עמדותיו או אינו מכיר את חילוקי הדעות בין ממשלו לבין רוב הציבור בישראל. ייתכן שעם הליכתו של שמעון פרס, הגם שהיה פחות פעיל פוליטית בשנים האחרונות, אבד לנשיא אובמה בן-ברית מקומי, שהיה ממחוללי אוסלו. היו עדיין כלפי פרס, חרף גילו ובשל מצב בריאותו הטוב יחסית, ציפיות אדירות לעוד "פריצת דרך" מאותו סוג. מעמד הלוויה חייב היה לגרום לכל מי שהגיע, לא רק לכבד את פרס ותרומותיו, אלא גם את האבל הלאומי הישראלי. משלא נעשה הדבר, היה בכך טעם לפגם.

מורשת פרס
פרס. יעיל מרבים אחרים [צילום: AP/Jacquelyn Martin]

בערוב ימיו, כנשיא, העביר את פעילותו מתחומי המאבק הפוליטי האנטגוניסטי לתחומי עשייה שהיה להם בסיס קונצנזואלי רחב
▪ ▪ ▪

מורשת פרס מעוגנת בשני מפתחות משלימים - עשייה ועשייה. אם ניתן לעשות באופן חוקי וישר, מה טוב; אם לא ניתן - קיימות גם דרכים אחרות. תכונותיו האחרות כאיש ספר, תרבות, סקרן, חדשן ומלא אנרגיות - כולן תכונות אנוש חיוביות, אולם הן אינן המורשת. מעשיו החיוביים בראשית דרכו הפוליטית במשרד הביטחון, ולאחר מכן כראש ממשלה שר האוצר ושר במשרדים אחרים, כבודם במקומם מונח. כאיש ביצוע בזירה הפוליטית הישראלית הוא היה יעיל מרבים אחרים. בשל קשריו ובכירותו נסתייעו בידיו דברים רבים. בערוב ימיו, כנשיא, העביר את פעילותו מתחומי המאבק הפוליטי האנטגוניסטי לתחומי עשייה שהיה להם בסיס קונצנזואלי רחב; ולכן, בתקופה זו וגם לאחריה, שיקם במידה רבה את יחסיו עם שכבות רחבות מאוד בציבור.

לצד עשייה כדחף וכמוטיב, עמדה עשייה קונטרוברסלית מול עשייה קונצנזואלית. בחלק מהמקרים כוונה העשייה למרחב ההסכמה, ובמקרים אחרים, מתוקף העשייה זז מרחב ההסכמה הציבורית לעבר מסלול העשייה. העשייה כדחף, כשהיא ממוקדת במרחב ההסכמה הציבורית ונעשית ללא לאות ובהתמדה מופלאה - צריכה להיות המורשת הלאומית של פרס כמנהיג. רק כשכך פעל, הצליח להשיג תוצאות וגם לזכות בהוקרה ציבורית; ימיו כנשיא מוכיחים זאת היטב. הסכמי אוסלו הם ניסיון מדיני כושל ואינם שייכים למורשת פרס, ומי שינסה לגרור אליהם את מורשתו, רק יגרום לו עוול.

הערות

1. הם כאלה גם כיום. ראייה מובהקת זו שעוצבה בעקבות מלחמת ששת הימים ובהשפעת "הלם ההמתנה" שקדם לה, ראיה שהוגדרה ע"י אבא אבן, אחת היונים המובהקות של מפא"י, "גבולות אושוויץ", טושטשה לאחר מכן בהשפעת רוחות העוועים של הפוסט-מודרנה והפוסט ציונות ששטפו את הארץ, וחוזקו לאחר מכן בהשראת אשליית הסכמי אוסלו.

2. הוקמה ב-1968, בעיקר על בסיס איחוד מפא"י ומפלגת "אחדות העבודה".

3. יש הטוענים שהכישלון נגרם על-רקע הדחתו של אולמרט מראשות הממשלה; טענה זו אינה עומדת במבחן השכל הישר. הצעות אולמרט היו הזדמנות פז עבור אבו-מאזן לסנדל את ישראל, דווקא בחסות אובמה, להסדר הרפתקני, שהוצע על-ידי ראש ממשלה במצוקה. רק חוסר מנכונות להתקדם מסביר רציונלית את ההתנהלות הפלשתינית.

4 ב-1975 נחתם הסכם הביניים וב-1979 הסכם השלום.

5. בתקופה זו השמאל כבר נגוע הרבה יותר חזק בפוסט ציונות ובהשפעות הסוציאל-דמוקרטיות של אירופה. רבין הוא האמריקנולוג הראשי של מפלגת העבודה ומחפש סיוע של הממשל בקידום הסדרת הסכסוך עם הפלשתינים, אחרי שעשה זאת מול מצרים.

6. אלה הן, כמובן, השערות. את מי ששקל אותן או דומות להן, או אמור היה לשקול זאת, כבר אי-אפשר לשאול מה אמת ומה ספקולציה. אולם, ממעקב אחר אדריכלי המהלך, האופן בו הביאו אותו לפני הציבור והאופן בו ניצלו אותו במשך כ-20 שנה, חרף הכישלונות הברורים שספג, אומרת שלא נוצר, לא הובל ולא נועד לספק את דרך המלך. קרוב לוודאי שהשיקול הדמוקרטי האולטימטיבי – שאילת הציבור לרצונו והסכמתו מראש – לא עמדה לנגד עיניהם של היוזמים והמבצעים.

7. בעידן הטילים והנשק מנגד, טריטוריה וטופוגרפיה מנוצלות היטב, הם אמצעי הגנה פסיבית מהמעלה הראשונה, ובין השיקולים המכריעים בעיצוב גבולות-ביטחון למדינת ישראל.

תאריך:  06/10/2016   |   עודכן:  06/10/2016
רפי לאופרט
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
על מורשת פרס
תגובות  [ 7 ] מוצגות   [ 7 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
כול המגיבים כנסו
6/10/16 10:06
2
שמ
6/10/16 10:26
3
א. וינשטיין
6/10/16 10:43
4
ארי כספי
6/10/16 12:10
5
רפי לאופרט
6/10/16 13:24
6
ל-כל המגיבים כנסו
7/10/16 09:43
 
רפי לאופרט
8/10/16 16:27
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  ישראלי-פלשתיני
הרפיסות האמריקנית מובילה לפעילות רוסית תוקפנית בסוריה, שעלולה להסתיים ביצירת ציר חדש: רוסיה-סוריה-אירן-חיזבאללה
06/10/2016  |  אריאל י. לוין  |   מאמרים

06/10/2016  |  מתי דוד  |   מאמרים
לפני ימים ספורים נפרד עם ישראל לרבבותיו, משמעון פרס, מנהיג גדול שצמח לעם קטן (במספרו). רבבות עברו על פני ארונו. רבבות עקבו בעזרת המדיה, אחר מסע ההלוויה ואחר הנאומים שנישאו ליד ארונו. הצופים הרבים עקבו, חלקם בפליאה, חלקם בגאווה נסתרת, במעין טפיחה עצמית על השכם, במצעד החשובים, שהגיעו לכאן, מכל קצוות תבל, להשתתף בהלוויה.
06/10/2016  |  מרדכי ליפמן  |   מאמרים
חסר לנו כיום איזה "שייקספיר" שיקום ויכתוב על נסיך האופל - אבו מאזן, שבמשך השנים נשאר מנהיג בעיני חלק קטן מהפלשתינים, ואילו רובם רואים בו בובה, או בוגד, או איזה מן ואזיר שתלטן ואינטרסנט לרכושו, בעודו חסר חוט שדרה פוליטי.
05/10/2016  |  יהודה דרורי  |   מאמרים
אזעקת צבע אדום נשמעה (יום ד', 5.10.16) בשדרות בעקבות ירי תלול מסלול מרצועת עזה. רקטה פגעה בכביש בפאתי העיר. אין נפגעים בנפש, אך שני בני אדם נתקפו חרדה - נערה בת 15 וגבר בן 60.
05/10/2016  |  עידן יוסף  |   חדשות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
יוסף אורן
יוסף אורן
מתחילה התכוונה המחברת לכתוב רומן רב-דורי על משפחה המתמודדת עם משבר האקלים הפוקד את כדור-הארץ בעיירה צפונית אחת, ורק משום שלא הצליחה לממש את התוכנית המקורית, החליטה להעלים את כישלונ...
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il