חמי שלו מ
הארץ מסביר כיצד משתלבת האנטישמיות הקו-קלוקס-קנית של טראמפ, עם הפרו ישראליות האיפ"אקית בואכה מתנחלית שלו. הוא כותב:
"יהודי ארצות הברית לא בפאניקה, אבל הם חוששים. הם לא מותקפים פיזית, אבל האפשרות הזאת נראית להם קרובה מתמיד. הם לא אורזים את המזוודות, אבל הם מפנטזים על אופציות. כל עוד סיכוייו של
דונלד טראמפ לזכות בנשיאות נראים קטנים עד קלושים, הם מנחמים עצמם במחשבה שזו צרה שתחלוף, אבל זה לגמרי לא בטוח. מועמדותו של טראמפ שיחררה שדים אנטישמיים מהבקבוק ודרבנה גורמים נאו-נאציים לזחול ממקומם האפל מתחת לסלעים ולצאת לאור יום. גם אם טראמפ ילך, האנטישמים שהרימו ראש בזכותו לא ימהרו ללכת בעקבותיו.
איך שגלגל מסתובב לו. רק לפני שנתיים הוכרז על תור זהב של יהדות אמריקה".
מסתבר, לפי טראמפ, שהשד האנטישמי אכן יצא מן הבקבוק ואנטישמים מנאצים יהודים בגלוי, בלי בושה, ומן המקפצה. למבוגרים שבהם זה מזכיר את סיפורי הוריהם, ולצעירים, זו ההפתעה הלא נעימה של הפעם הראשונה.
ביתו המגוירת של טראמפ אינה יכולה להוות אליבי, טוען שלו, לא כל עוד טראמפ מצייץ באנטישמית, או פולט פליטות פה טראמפיות מביכות באנטישמית, וכל עוד הוא מסכים בשתיקה לאנטישמיות הבוטה והדוחה של תומכיו, ובראשם איש הקו קלוקס קלן - דיוויד דיוק.
אז איך מסבירים את תמיכתו בישראל? זה פשוט. זה לא בשביל היהודים, שעל קולותיהם ויתר לטובת הקולות של תואמי דיוויד דיוק השורצים בהמוניהם בקרוואנים של אדומי-צוואר במיד-ווסט. אלו האוונגליסטים שלמענם מצדד טראמפ בישראל, בגרסת
נפתלי בנט ו
איילת שקד. את הקולות שלהם הוא צריך, בייחוד כשבתחום "ערכי המשפחה" יש לו ציון בלתי מספיק.
היהודים אינם מעניינים את טראמפ. בשביל טראמפ, כמו גם בשביל
טד קרוז הצ'ילבה שלו, יהודים הם בסך-הכל הנשאים של "ערכי ניו-יורק", שם קוד אנטישמי ומכובס ל"יהודים ליברלים".
