שכונת בתי סיידוף השכונה המקורית (שנבנתה ב-1911) הייתה בנויה כפטיוֹ דו-קומתי, ואנו גרנו בחצר הגדולה בקומה הראשונה. בחג סוכות הייתה החצר מכוסה סוכות משפחתיות, וניתן היה לשמוע בערב החג את הפיוטים בוקעים מכל הסוכות דרך היריעות ודרך ענפי הסכך. לכל סוכה היו דמות וצביון של המשפחה שהקימה אותה, כיוון שאיש לא קנה אז סוכה מודולרית. הכול עשׂו אז ביד. כמו שעשׂינו אז קורקינט ביד, והרכבנו כל החלקים בעצמנו, כך כל משפחה התארגנה וכולם בנו סוכה ביחד: אספו עצים וקרשים, חיברו סביבם סדינים ושמיכות, ואחר כך שמו ענפי עץ כסכך לסוכה. הילדים נרתמו אז להכין קישוטים לסוכה, וגם בבתי הספר והגנים סייעו: מערכת החינוך נרתמה לשיעורים מיוחדים של הכנת קישוטים לסוכה: שרשראות, ציורי חג שונים של אבות האומה מן התנ"ך ושל הצדיקים מכל הדורות. בתקרת הסוכה תלו בדרך כלל רימונים, ענפי ערבה, אשכולות של תמרים וענבים ופירות שונים וכן בקבוקי שמן קטנים. בירושלים של שנות החמישים היו קישוטים קבועים לסוכה בשוק מחנה יהודה: הייתה תמונה של עקדת יצחק, תמונות חכמי ירושלים, חכמי בבל, ולפעמים היו גם דמויות של מנהיגים פוליטיים ואנשי צבא. בדרך כלל היה אב המשפחה צריך לדאוג להתקין מנורת חשמל בסכךְ הסוכה, ולחבר חוט חשמל שהיה לו כֶּבל מאריך עד השֶקע של הבית.
עץ הערבה של שכונתנו בלב השכונה שלנו עמד עץ ערבה ליד מבנה השירותים של תושבי השכונה, כי לא היו שירותים בבתי המגורים. הדירות היו קטנות מאוד. אנו הגענו לשכונה ב-1954 (לאחר תקופה של מגורים במעברה ומגורים בשכונת זכרון יוסף בירושלים) וגרנו בחדר אחד זוג הורים וארבעה בנים, לימים נולדו גם שתי בנות. כילדים גדלנו בחצר ולא בבית רוב שעות היום. עץ הערבה היה אוצר עבורנו הילדים. היינו מטפסים על העץ לאורך כל השנה, וגם בונים שם "מחנֶה", שבו היינו יושבים ומשׂחקים על העץ, ומסתתרים מעֵיני המבוגרים.
החוויה המסעירה ביותר שסיפק לנו עץ הערבה הייתה בחג הסוכות. לקראת פתיחת "שוק ארבעת המינים" במתחם שוק מחנה יהודה בירושלים, היינו פושטים על העץ, וכל ילד הכין לו אלומות של עלי ערבה מחוברות בגומי. כילדים ידענו לשמור על האוצר שלנו ולא הרשינו לילדים משכונות אחרות להגיע לעץ הערבה בשכונתנו. הפקדנו שמירה על שני השערים של השכונה ולא היה סיכוי לשום ילד מ"בית יעקב", מ"אבו בסל" או מ"זכרון יוסף" להיכנס לשכונה שלנו. זו הייתה הממלכה של ילדי בתי סיידוף, וכילדים נאמנים לממלכה ידענו לשמור על אוצר הממלכה.
התפזרנו במתחם שוק מחנה יהודה קרוב ל"שוק ארבעת מינים" והנעמנו בקולנו למשוך את הלקוחות אלינו: "ערבה, ערבה, מי קונה ערבה", "ערבה שכולה נחת, ירוקה ומשובחת", "הערבה שלי- על ענף יקיר, הערבה שלי הכי טובה בעיר"... מובן שהצלחנו למכור עלי ערבה ולצבור רווחים, ובסופו של יום התכנסנו כל הילדים מתחת לעץ הערבה על שרפרפי האבן, והיינו סופרים את הכסף ובוחנים מי "העשיר של היום"...זה היה האוצר שלנו בחג סוכות של הילדות.
על עץ הערבה כתבתי בשיריי, והנה אחד השירים שהופיע לאחרונה בספר שיריי החדש "רשות לתיקון עולם", 2016, הוצאת צור אות (318 עמ'):
תיקון הנפש, תיקון סוכות /
בלפור חקק יְלָדִים אָנוּ בִּפְרֹס הֶחָג
רוֹחֲשִׁים אַהֲבָה
מְבַקְּשִׁים לְהָבִיא מִשְּׁכוּנָתֵנוּ עֲרָבָה
לְשׁוּק אַרְבַּעַת הַמִּינִים
שׁוּק הַלְּלוּיָהּ
מְבִיאִים עֲנָפִים, טַל שֶׁל תְּחִיָּה
יְלָדִים אָנוּ לוֹקְטִים בָּעֲנָפִים
אֶל פְּאַת הָעֵץ בִּשְׁכוּנָתֵנוּ נַגִּיעַ
אוֹסְפִים אֲלֻמּוֹת עֲרָבָה
מוֹצְאֵי שָׁלָל רָב
אוֹסְפִים עָנָף אֶל עָנָף
מִפַּאֲתֵי רָקִיעַ
אֲנָשִׁים יְהוּדִים בָּרְחוֹבוֹת
נוֹהִים אַחַר הָעֲרָבוֹת
שֶׁל יְלָדִים תְּמִימִים מִשְּׁכוּנַת סַיְדּוֹף
שָׁם נַפְשָׁם שָׁם נִשְׁמָתָם.
וְהֵם מוֹצְאִים בָּאֲלֻמּוֹת
אֶת תִּקּוּנָם הַתַּם.
עֵץ הָעֲרָבָה הַנִּסְתָּר עֲנָפָיו רוֹחֲשִׁים
עֵץ הָעֲרָבָה בִּשְׁכוּנַת הַיַּלְדּוּת בָּתֵי סַיְדּוֹף
נוֹתֵן מִטּוּבוֹ עֲנָפִים קְדוֹשִׁים.
וְאָנוּ יְלָדִים מִירוּשָׁלַיִם מְבִיאִים בְּרָכָה
עוֹשִׂים תִּקּוּן לָעוֹלָם
נוֹתְנִים שִׂמְחָה.
