|   15:07:40
דלג
  חנינא פורת  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?

אדריכלות בדואית - מאוהל לבניין קבע

מתח פוליטי רב שרר בין מפא"י ומפ"ם באשר לפתרון "שאלת הבדואים" מפ"ם וגופי שמאל אחרים ביקשו ליישב את הבדואים במקום מושבם בניגוד לראשי משרד החקלאות וראשי מפא"י שהציעו פתרונות כגון העברתם לערים מעורבות
20/10/2016  |   חנינא פורת   |   כתבות   |   תגובות


שמחה יום-טוב ורוסתום בוסתוני - תכנון כפר בדואי (1960)

בשבתות אנו נוהגים לצאת לא פעם לקנות בשווקי העיר הבדואית רהט או לטייל במתקן המים המופלא שמצוי בגן הלאומי הסמוך לתל-שבע. היום רואים שם כבישים, מכוניות, בתי ספר, ואף מרכזים מסחריים אם כי ברמה שאינה תואמת את מספר התושבים ואת יכולתם הכלכלית. ראוי לזכור כי כ-שמונה שנים לפני הקמת תל שבע (1968) הציעו שני אדריכלים שדיברו ערבית, הכירו וחקרו את מסורתם של השבטים - תוכנית להקמת כפר חקלאי בדואי מודרני, הכולל רחובות, שטחי ירק וחורשות. לב ההצעה - בית בדואי מודרני לכל משפחה בכפר ששימר את ערכיו, צורתו ומיקומו של האוהל השבטי. על-אף שמשרדי הממשלה התרשמו מרצינות גישתם של האדריכלים והצעותיהם - הם העדיפו בסופו של דבר, בשל שיקולים ביטחוניים, כלכליים ומשפטיים (בעלות בקרקע) לבנות עיירות כמו תל-שבע ורהט שכלל לא כללו בתכנונן את רעיונות שמירת המסורת והדגש על הדו-קיום כפי שהיו מצויים בתוכנית האדריכלים יום-טוב - בוסתוני.

התגוששות פוליטית

בשנים 1959 - 1960 גיבשו שר החקלאות משה דיין ורפאל אלוני, מנהל אגף הקרקעות במשרד, בשיתוף עם נציגי הממשל הצבאי את התוכנית "לפתרון שאלת הבדווים בנגב". לא נוכל להיכנס כאן לכל התוכניות על פרטיהן אך באופן כללי הצטיירה התמונה הבאה: מתוך כ - 15,000 בדואים החיים בנגב, יועברו כ-10,000 לערים המעורבות (לוד, רמלה ועוד) שם יבנו עבורם שכונות מיוחדות ותסופק להם פרנסה בחקלאות ובתעשיה; השבטים והמשפחות, כ - 5,000 איש, שלא ירצו או לא יוכלו לעבור, יועברו לאזור הסייג (מזרח הנגב), וחלקם ירוכזו בשכונות הסמוכות לבאר שבע, "בעיירות פועלים", מהן יצאו בבוקר לעבודות במפעלי התעשיה, בסלילה וכרייה ובערב ישובו לביתם לישון. הצעות אלו עוררו סערה בשמאל הישראלי (מפ"ם, מק"י, אישי ציבור ומנהיגים ערביים מהצפון) והם לחצו להגיש תוכנית נגדית, שתשאיר את הבדואים על קרקעותיהם תוך הסתגלותם לחיים מודרניים בסיוע היישובים היהודיים הקרובים להם. אחת מהתוכניות הנגדיות "לתוכנית דיין-אלוני" הייתה ההצעה להקמת כפר בדואי בקרקעות אל-עטוונה, שהוגשה בחסות משרד הפיתוח על-ידי שני אדריכלים מהשמאל.

האדריכל רוסתום בוסתוני

כח"כ מטעם מפ"ם היה רוסתום בוסתוני מעורב במאבק להגנה על הבדואים. בהצעה לסדר היום שהגיש בשנת 1954, טען הח"כ שהממשל הצבאי, בגיבוי הממשלה, מנסה לעקור את שבט אל-הוזייל ממקומו ומאדמותיו. התפתח דיון בו נציגי מפא"י טענו כי הבדואים הם "נודדים" ואין בעקירה שינוי מאורחות חייהם. ההצעה להעברת הבדואים צפונה ירדה אומנם מסדר היום אך התוכנית לעקור את אל-הוזייל משטחו מדרום לקיבוץ שובל - נעצרה, עד לפעם הבאה. בוסתוני, אתאיסט, בנה את ביתו בחיפה וקשר קשרים אמיצים עם אנשי שמאל יהודים. הוא ידע לצטט סורות מהקוראן והתמצא במסורתם של הערבים בצפון ושל הבדואים בדרום. בראשית שנות, החמישים פרש ממפ"ם והקים יחד עם מ' סנה וא' ברמן סיעה עצמאית שמאלית בכנסת. לאחר מכן התחרט ושב למפ"ם. אחרי מלחמת ששת הימים שינה את טעמו הפוליטי, ותקופה קצר אף תמך בהקמת התנחלויות. בעת פעילותו הפוליטית התידד עם שמחה יום-טוב איש שמאל שהציג גישה אוהדת לציבור הערבי ובעיותיו.

האדריכל שמחה יום-טוב

שמחה יום-טוב יליד רומניה, עלה בגיל צעיר ארצה והיה ממייסדי קיבוץ דליה. היה רועה צאן ובגיל מבוגר (45) למד אדריכלות בטכניון. יום-טוב דיבר שפות רבות, ביניהן ערבית וכך יכול היה להעמיד את כשרון התכנון שלו לטובת הבדואים בנגב ובידי הערבים בצפון. מעבודותיו הייחודיות בתחום האדריכלות היו: בתים עגולים, מסגדים ותכנון בית ועיירה בנגב (יחד עם רוסתום בוסתוני). בשנת 1963 מונה "ליועץ משרד הפנים לכפרי המיעוטים" ובמסגרת זו פעל לתכנון כפרים ערביים בגליל. באותה עת העמיק לחקור בשאלת קהילות "המסתערבים" בגליל לפני מלחמת השחרור. בשנת 1984 פרסם ספר בשם עכבות תרבותיות בקידום התכנון הפיזי בכפר הערבי בגליל ובשנת 1990 ערך קובץ מחקרים שנקרא "הוא והיא בתרבות ובארכיטקטורה". הוא תכנן מבני ציבור כמו בתי ספר, מוסדות חינוכיים, חדרי אוכל קיבוציים ומסגדים. היו שכינו את יום-טוב "אדריכל פמיניסטי" משום שטען כי כל אישה חייבת חדר פרטי משלה, בבית המשפחה. במקביל, עסק ביסודיות בתולדות יהודי הגליל משלהי בית שני וחלם לחדש את ההתיישבות היהודים בפקיעין, שפרעם וכפר יאסיף. יום-טוב נפטר בשנת 2005 שבע אכזבות מאי קבלת דרכו האדריכלית ומשום הסיבוכים והכישלונות שליוו את ניסיונותיו לחידוש היישוב היהודי בגליל ולהנצחת קהילות המסתערבים.

תוכנית כפר בדואי

מתח פוליטי רב שרר בין מפא"י ומפ"ם באשר לפתרון "שאלת הבדואים". מפ"ם וגופי שמאל אחרים ביקשו ליישב את הבדואים במקום מושבם בניגוד לראשי משרד החקלאות וראשי מפא"י שהציעו פתרונות כגון העברתם לערים מעורבות (באוגוסט 1960 אושרה תוכנית משרד החקלאות להעביר 100 משפחות בדואיות לשכונה ברמלה וראובן אלוני וששון בר צבי אמורים היו ליישם זאת) או לחלופין, ריכוזם בשטח הסייג. משרד הפיתוח, שהיה באותה עת בידי השר מרדכי בנטוב מטעם מפ"ם, התקשר עם משרד אדריכלים שבראשותו של רוסתום בוסתוני, שעבד בשותפות עם האדריכל (דובר הערבית) שמחה יום-טוב מדליה, והתיר לו להתחיל במדידות לקראת הקמת "מבני קבע" עבור שבט אל-עטונה, באזור חירבת ח'ורה. כצעד נגדי, לעצור את יוזמת שר הפיתוח, הורתה ממשלה לראשי "הממשל הצבאי" בנגב להכריז על האזור המתוכנן לכפר העתידי "כאזור סגור" ובכך לקטוע את היוזמה. על-אף החלטת הממשלה, המשיך המשרד לסייע לאדריכלים במדידות בסיוע חברי קיבוצים השייכים למפ"ם: שובל ולהב. פנחס עמיר, המושל הצבאי בנגב, ניסה לפשר בין העמדות והציע להקים כפרים חקלאיים באזור הסייג אך תוכניתו נדחתה אף היא מסיבות פוליטיות. ברור שהשר מטעם מפ"ם במשרד הפיתוח טעה בכך שלא צרף נציג בדואי למתכננים והעדיף, כמו מפלגתו, כי פוליטיקאים, עורכי דין וחברי כנסת ייצגו טוב יותר את עניינם של הבדואים.

מסורת בלבוש מודרני

בנייר שהכין האדריכל שמחה יום-טוב עבור משרד הפיתוח הוא תאר את מצבם הכלכלי הקשה של השבטים. הוא הציע שבמסגרת התכנון הארצי הכולל "יתוחם תחום" בו יורשו בדואים יושבי אהלים לנדוד ולמצוא מרעה לצאנם. בתחום זה, יועסקו בדואים בענפי חקלאות של המושבים, הקיבוצים ואולי אף יקימו קואופרטיבים משלהם. הוא הסביר לראשי המשרד כי הבדואי לא רואה כל נחיתות בחיי האהל ודווקא רצונם לקבעו בקרקע ובבית קבע, תיטול מהם את חרותם. אלא, שלדעת יום-טוב, סביבת האהל מזדהמת והפער בין איכות החיים ביישובים היהודים הסמוכים לבין יושבי האהלים המוזנחים הולך וגדל. יום-טוב ניתח את השינויים הסוציולוגיים והתרבותיים שחלו בשבטים שהחלו במעבר לחיי קבע וטען כי עתה הוא הזמן לתכנן עבורם את יישוב הקבע הראשון בדגם כפרי. מבחינתו של יום-טוב רק כך תושגנה שתי המטרות - האחת, מעבר ליישוב קבע בעל איכויות דומות ליישובים היהודיים והשנייה, שמירת הקשר בין הבדואי לאדמתו החשוב כלך במסורתו ותרבותו.

כפר בדואי בנגב הצפוני

שני האדריכלים, בוסתוני ויום-טוב הכינו תוכנית שכונתה "תוכנית הכפר הבדווי אל-עטוונה בנגב הצפוני". קודם פרסומה למדו היטב המתכננים את באופן יסודי את מנהגי השבטים ותנאי האקלים במדבר. התוכנית דמתה במידה רבה לתוכניות שנעשו באותה עת עבור מרכזים כפריים בישובים היהודיים. קו התכנון המרכזי היה - הגבעות מוקפות שורות בתים תואמים את קווי הטופוגרפיה וכך נוצרים רחובות הנפתחים אל המרכז הכפרי. במרכז הוצבו בניין המועצה המקומית, מרפאה, מוסכים, בתי מלאכה וצרכנייה. הרחובות אמורים היו להבנות סביב שטח ירוק (חורשות) וסודרו כמניפה על שלוש גבעות. הבתים נערכו בטור, ובצורתם החיצונית, המלבנית, דמו אחד לשני. על הכיפה הגבוהה המרכזית, מוקמו המסגד

ובית הספר מוקפים גם הם בחורשות. מהמרכז הכפרי תוכנן "שביל גנים" שאמור היה לחצות את הגן הציבורי המרכזי ולהוביל למוסדות החינוך והדת. המתכננים חילקו את השבט ליחידות משפחתיות והקצו לכל משפחה מבנה קבע שסביבו גן ירק. צורתו של הבית שהייתה חדשנית ובלתי ידועה עד אז, הוסברה בביטוי "הכרח קונסטרוקטיבי" כשלב המעבר של החברה הבדואית מנוודות לחיי קבע.

אהל שהפך לבית

בבואם לתכנן את הבית הבודד בכפר החדש ביקשו בוסתוני ויום-טוב לבנות בית שהוא המשכו המסורתי של האוהל אבל בלבוש מודרני. צורתו החיצונית אמורה להתחשב במסורת השבטית, עם החידושים שחלו בבנייה ובארגון השבטי. למשל, האדריכלים הציעו לשמור על אופי "המצטבה" - חדר האירוח המסורתי שבאחורי הבית, שם מתקבלים האורחים, בחורף ובקיץ תחת גג, בלא מפגש ישיר עם בני הבית ובודאי לא עם נשות הבית. כמו-כן אזור השינה של הזקנים הופרד מאזור השינה של ההורים באמצעות פרגוד העשוי משיירי האהל. בחצר הבית הציעה תוכנית האדריכלים לבנות "מתקני קבע" (סוג של דיר/רפת) להאבסת הבהמות ולהגנתן בלילות. מכיוון שהבית היה אחד מני רבים העומד בטור, ניצבה בפני המתכננים בעיה: מחד-גיסא להגן על פרטיותם של יושבי הבית ולאפשר מבט אל הנוף מכל נקודה בבית ומאידך-גיסא, ליצור שכונה שבין חלקיה (בתיה), יתאפשרו קשרים תפקודיים מסורתיים. השניים היו מודעים לתנאי האקלים הקשים בנגב ולכן עשו מאמץ להתאים כל מכלול בבית לעמידה בפני החום וסופות האבק. הם קבעו כי בבית לא יהיו כסאות ישיבה ושולחנות, והפעילות תתנהל כמדורי דורות, על הקרקע או על הרצפה. הקיר שיבנה מהכניסה לחדרי הבניין יהיה מעל גובה בן אדם כך שלא ייוצר קשר ראייה בין הזר המגיע לבית לבין שוכניו. מדיווח בעיתון "למרחב" מאוקטובר 1960 אנו למדים כי הקירות יבנו מחומר מיוחד, תערובת של סוף ואויר דחוס; הגג יבנה על 4 עמודים: שניים גבוהים ושניים נמוכים המשווים לו צורת אהל ויספקו לו הגנה מפני קור וחום; מטרת הצורה החיצונית הייתה להשאיר לבדואי את "תחושת המרחבים"; שטחו של הבית המתוכנן הגיע לכ - 50 מ"ר והגג יכסה שטח של 100 מ"ר וכך תיווצר רצועת צל סביב הבית. יום-טוב ובוסתוני שמרו על כלל הברזל המקובל בקרב הבדואים - אוהל האירוח המרכזי, "השיק", ימוקם תמיד בצדו הצפוני של המאהל. כך גם תוכנן האירוח במבני הקבע בטור הבתים החדשים.

שיקולים סוציולוגיים ופוליטיים

לציבור הוסבר כי בתים אלה נבחרו להבנות עבור שבט אל-עטוונה משום שהוא "שבט מתקדם, ומוכן יותר נפשית ופיזית לשינויים". האדריכלים הכינו דגם של הבית (עשוי מחומרים מתכלים) והציבו אותו בחדר האוכל של דליה על-מנת לשמוע הערות. אדריכלי הצפון באו לראותו וגמרו עליו את ההלל. בתכנון הבית היה ניסיון אדריכלי להקל על בני השבט האמורים לעבור משבר חברתי-הסתגלותי חריף עם המעבר לחיי הקבע, ולהציע להם בית שמגולמים בו ערכים השאובים ממסורות האירוח והדיור האופייניים בעיקר, לתקופת הנדידה.

הביקורת ושינוי כיוון - נזק רב שנים

ההתנגדות לתוכנית משרד הפיתוח מצד שריה הבכירים של מפא"י נבעה קודם כל מסיבות פוליטיות. ראשי מפא"י חששו שאהדתם של הבדואים בנגב תופנה למפ"ם יריבתה, בגין ההצעה שתשמור את אחזקתם בקרקעות ותאפשר להם לזכות "בזכויות ייצור ומים" כחקלאי הנגב היהודיים. הביקורת המקצועית שהושמעה כנגד התוכנית קבעה כי האדריכלים לא העזו לפרוץ קדימה והעתיקו כמעט אחד לאחד את מבנה השבט הקיים שחי באוהלים. המבקרים אף טענו כי הם אומנם הציעו בתי קבע בטורים אך לא הקדישו מספיק מחשבה איך לקדם את מרכזי המסחר, התעשיה, התרבות והחינוך שעלולים היו לשמש כסלע מחלוקת בין השבטים והחמולות. התנגדות "הממשל הצבאי" לתוכנית יום טוב-בוסתוני הוסברה בכך כי אם אכן תתגשם, עלול "הממשל הצבאי" לאבד את היכולת לפקח על השבטים מבחינה ביטחונית. יתר על כן, "הממשל הצבאי" תמך "בתוכנית דיין-אלוני" שביקשה להוציא את השבטים מהנגב, לפזרם בעיירות הדרום וליישב בנגב את העולים החדשים. בשלהי שנת 1967, הוחל

בבניית 20 המבנים הראשונים בתל-שבע, לאורך שנת 1968 נבנתה העיר, וביוני 1969 נחנכה ברוב עם השכונה הראשונה. אך הייתה זו עיירה שונה לחלוטין, מרעיונות שני האדריכלים ושנועדה למען האמת, לשרת את צרכי השלטון הישראלי. התכנון הלקוי, חוסר ההתחשבות במסורות ומנהגים מקובלים בין השבטים והדרישה לוויתור מכל בעל משפחה שעובר לעיירה על תביעת לבעלות בקרקע בעתיד - כל אלה הוליכו את העיירה לכישלון תכנוני חמור שתוצאותיו משפיעות לרעה עד היום על תושבי העיירה.

לעיון נוסף:

יום-טוב ש' ור' בוסתוני, "תוכנית הכפר הבדואי אל עטוונה בנגב הצפוני", 1960, תיק 1א, ארכיון קיבוץ דליה.

מרקס ע', החברה הבדווית בנגב, תל אביב, 1974.

פורת ח', "הבדווים בנגב, עימות ומחלוקות" קתדרה 126, תשס"ח.

פורת ח', הבדווים בנגב, מרכז הנגב לפיתוח אזורי, באר-שבע, 2009.

שושני ד', חיי עם הבדואים, ירושלים
תאריך:  20/10/2016   |   עודכן:  20/10/2016
חנינא פורת
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
אדריכלות בדואית - מאוהל לבניין קבע
תגובות  [ 0 ] מוצגות   [ 0 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
הרטוריקה האלימה של שני הצדדים בזירה הפוליטית האמריקנית מגבירה את הסכנה של פעולות טרור פנימיות - מזהירה (יום ד', 19.10.16) חברת הייעוץ הביטחוני Soufan Group. את החברה מנהל אלי סופאן, לשעבר סוכן של ה-FBI, ובין לקוחותיה נמצאים גופים ממשלתיים וחברות מובילות.
20/10/2016  |  איתמר לוין  |   כתבות
דרומית לעיר פתח תקוה שוכן המושב הדתי נחלים המשתייך לתנועת מושבי "הפועל המזרחי". לא רבים יודעים, שערב קום המדינה בשנים 1943-1948 שכן מושב זה, בצפון עמק החולה שבגליל העליון ליד קיבוץ דפנה וכי לאורך חלק משנותיו בגליל סבל המושב מאיומים התנכלויות וחרמות מצד הקיבוצים סביבו כמו דפנה ודן שתבעו ולחצו על המוסדות המיישבים לסלק את המושב הדתי מהאזור ולא הסתירו את העובדה כי אינם רוצים ישוב דתי בקרבתם.
19/10/2016  |  אלי אלון  |   כתבות
הִיא תָּבוֹא
19/10/2016  |  יוסף כהן-אלרן  |   כתבות
בימים אלה בהם חוגג מזל מאזניים את יום ההולדת. מומלץ לכם לקרוא ולדעת כיצד ואיך אתם מתאימים/ או שלא לשאר המזלות.
19/10/2016  |  צילה שיר-אל  |   כתבות
מכון גנזים הוא היום אוצר כתבי היד של הספרות העברית, ארמון שכל כולו מרגליות ואבנים טובות. כשאתה מעלה על דל שפתיך את השם המיוחד הזה 'מכון גנזים' אתה חש, שהנה הולך ובוקע האור הגנוז. מי שהיטיב להבין את מקומו של מכון גנזים בחיי האומה, היה חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי.
19/10/2016  |  הרצל חקק  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
איתמר לוין
איתמר לוין
הממשלה של בנימין נתניהו, שכבר 14 חודשים יורקת בפרצוף של כל מי שאיננו שייך למחנה שלה, עושה זאת כעת ביתר שאת בכל כיוון אפשרי - ומעמידה את המדינה בסכנה קיומית
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il