המאבק על מורשת פורצי הדרך לירושלים ומלווי השיירות

בשנת 1998 החליטה הממשלה להפוך את מתחם החאן בכניסה לשער הגיא למתחם מורשת לפורצי הדרך לירושלים ולמלווי השיירות. הוקצה סכום כסף גדול לעניין וגם עבודת הכשרה ושיפוץ המקום החלו. בשנת 2011 החליטה הממשלה לשנות את ייעוד המקום ולהנציח בו את מורשת גנדי.

רק לאחרונה התעוררו וותיקי הפלמ"ח והחליטו להילחם בהחלטה השנייה תוך הדגשה שגנדי מעולם לא לחם בקרבות אלו. לגנדי יש זכויות וגם "חובות" אבל אחת הבעיות לדעתי היא במידע שנצטבר על מעללי גנדי מאז שנרצח ובמיוחד בשנים האחרונות. גנדי חטא בחטא שרבים בזמנו חטאו בו אבל היות שכבר הונצח לפני הגילויים הבעייתיים איש לא מבקש להסיר את ההנצחה הקיימת כבר לזכרו. מאידך אחרי כל הגילויים ההחלטה להנציח מפעלים נוספים על שמו בעייתית. בעיה נוספת היא בשינוי ייעוד המקום שנועד להנצחת פורצי הדרך לירושלים. בזמנו נתרמו מיליונים רבים לקרן הקיימת לישראל שאף העבירה סכומים רבים מהם לטובת המטרה המקורית.

נכון הוא שקיימת אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים מול מושב בית מאיר אבל היא אנדרטה ללא מרכז מורשת וגם אין לה נגישות מהכביש.

הנאבקים בהחלטת הממשלה האחרונה נזכרו לצערי מאוחר ובנוסף הם ממקדים את טיעוניהם בצורך בהנצחת חללי חטיבת פלמ"ח הראל ורק מזכירים שהיו שותפים ללחימה גם חטיבות אחרות כמו חטיבה 7, חטיבת אלכסנדרוני, חטיבת גבעתי וחטיבת עציוני. ריכוז מאמץ נכון יותר היה לדעתי בהנצחת כלל הנופלים מכל החטיבות בקרבות על הדרך לירושלים ולא אזכור של נופלי חטיבת הראל פלמ"ח.

המאבק ראוי וגם בקרב המארגנים חלוקות הדעות האם להחריף את המאבק תוך "השחרת" שמו של גנדי שלדעתם לא ראי להנצחה נוספת או קרב "ממלכתי" מנומס.

ימים יגידו מי צדק.