הדרת נשים היא פשע מוסרי נתעב, ובהדרת נשים ניתן להכליל: סירוב השמעת קול אישה ברדיו, קביעת צד מסוים ברחוב לנשים בלבד, חלוקת אוטובוסים לאזורי נשים ואזורי גברים, על אחת כמה וכמה קריאה למותן של נשים הוא פשע מוסרי ממדרגה ראשונה, ואולי אף פשע פלילי חמור.
ובוקר אחד יקום משורר עברי ויחבר את האותיות למילים ואת המילים למשפטים ומה שייצא לו זה הטקסט החולה להלן "זהו זמנכן להסתלק/ חיינה היכן שתרצינה- אך לא בינינו/ זהו זמנכן להסתלק/ תמותנה היכן שתרצינה - אך אל תמותנה בינינו".
מה לדעתכן היה קורה למחרת היום? האם שירי אותו משורר נקלה היו ממשיכים להילמד בבתי הספר? האם מישהי הייתה מהינה לקרוא משירי אותו משורר באירועים וטקסים? ודאי וודאי שלא, מי שמדבר כך אינו שייך לקהל האדם, אינו ראוי לבוא בקהל האדם ואיש לא יבוא במגע עם זבל אנושי שכזה, ודאי לא ילדים בבית ספר, ודאי לא נשות חינוך תרבות ואמנות.
לא ביננו
ואתן ודאי תופתענה לשמוע שהשיר הזה נכתב על-ידי חביב אבירות התרבות של ישראל והוא כוון ליהודים בארץ ישראל, גברים ונשים כאחד, ומילותיו הרלוונטיות הן: "זהו זמנכם להסתלק/ חיו היכן שתרצו - אך לא בינינו/ זהו זמנכם להסתלק/ תמותו היכן שתרצו - אך אל תמותו בינינו/ לנו יש עבודה לעשות בארצנו/ יש לנו עבר כאן/ יש לנו את ההווה -/ את ההווה ואת העתיד./ אז עזבו את ארצנו, את אדמתנו/ את הים שלנו, את החיטה שלנו, את הפצועים שלנו - את הכול".
ורוצה אני לשאול את אבירות החינוך והתרבות של ישראל, האם
חופש הביטוי חשוב לכן מחייכם? האם מי שקורא למותכן ראוי לבוא בקהלכן? האם אין גבול למה שמותר לומר על במותיכן? אשמח לראות פה תגובות מזוהות של נשות חינוך, תרבות ואומנות המזדהות עם קריאה או הקראה של חומרים מפרי עטו של משורר אויב, אשר הוציא את הזבל המצוטט לעיל מתחת ידיו.
"זהו זמנכם להסתלק/ חיו היכן שתרצו - אך לא בינינו/ זהו זמנכם להסתלק/ תמותו היכן שתרצו - אך אל תמותו בינינו". או במילים אחרות: זהו זמנכן להסתלק/ חיינה היכן שתרצינה- אך לא בינינו/ זהו זמנכן להסתלק/ תמותנה היכן שתרצינה - אך אל תמותנה בינינו.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
