דן מרגלית מ
ישראל היום מקדיש את טורו השבועי ב"ישראל השבוע", בין היתר, להחלטת אונס"קו האומללה. לשיטתו, ישראל הייתה צריכה לקבל צל"ש על עבודתה הארכאולוגית בהר-הבית, ולא גינוי. החפירות שמנהלת ישראל חושפות הן את העבר היהודי, והן את העבר המוסלמי, ואין "איפה ואיפה" או העלמת היסטוריה מוסלמית בחפירות האלו, לשיטת מרגלית, רק חשיפת האמת. הוא כותב:
"נכון שהיהודים תרו אחרי האתרים בארץ ישראל המעידים על החיים התוססים של אבותיהם בימי בית ראשון ושני. עם זאת, הפרופסור בנימין מזר שחזר לעיר אחרי מלחמת ששת הימים חשף בה ארבעה ארמונות לבית-אומיה, וכולם ניצבים לתפארת ההיסטוריה הערבית בלב הגן הארכאולוגי סמוך לכותל המערבי. ישראל אינה מעלימה ואינה מוחקת אותם מן ההיסטוריה....
תחת זאת נולד הזדון הפלשתיני להכפיש את ישראל גם בעניין שכולו תרבות ונמצא רוב להחלטה ההזויה כאילו אין ליהודים חלק ונחלה בתולדות ירושלים. זאת בהמשך לקו שנקט
יאסר ערפאת בוועידת קמפ דיוויד 2000 בהטיחו באוזני
ביל קלינטון הנרגז כי מעולם לא ניצב בית מקדש יהודי ברומי ההר".
אבל לטנגו יש שניים, וזה לא רק מה שאומרים הגויים, זה גם מה ש(לא) עושים היהודים. מרגלית כותב:
"לרוע המזל משרד החוץ משותק. סמכויותיו ניטלו ממנו לטובת
צחי הנגבי ו
גלעד ארדן ומייקל אורן, ואבדה פעלתנותו המקורית".
מרגלית סבור שהאסטרטגיה הישראלית לביצור הלגיטימציה של הקשר של העם היהודי להר-הבית צריכה להתמקד בעולם הנוצרי: זה גם עסק שלהם, כי הברית החדשה מציינת כי הר-הבית וסביבתו היו תחנות ביניים של ישו במסעותיו השונים.
אבל בישראל כמו במדינת חלם, ומדינת (חלם) ישראל לא השכילה לגייס קואליציה של מדינות נוצריות, קואליציה שהייתה יכולה למנוע את החלטת אונס"קו האומללה.
אבל זאת מדינת ישראל יש לומר, היא מומחית בהתמודדות עם בעיות בדיעבד (ראו ערך המנהרות ומלחמת יום כיפור וכו' וכו').
