איך הייתם רואים את העיר שלכם מואנשת כדמות חיה ומדברת? כיצד היא מצטיירת בעיניכם לאחר שכבשתם בצעדיכם מאות ואלפי פעמים את שביליה, רחובותיה, מעבריה? את הנופים המקיפים אותה, את הפוליטיקה הסבוכה שביסוד התנהלותה, את השירה שאצורה בה?
עם 200 הסרטים שהוקרנו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, הננעל היום, (24.10.16) - נמנה "אני בלפאסט", סרט המהדהד אמנם, לעבר משפט השחוק - "האדם הוא תבנית נוף מולדתו". הדעות חלוקות לגביו. או שאוהבים אותו- או שממש לא.
הסרט יוצא דופן בכך שיוצרו מבקש ליצור ממשות של עיר באמצעות האנשתה, במקרה דנן, של העיר האירית בלפאסט - בדמות אישה מבוגרת, המשוחחת עם אחד מתושביה- בניה, היוצר הבמאי מארק זינס. זהו סרט תיעודי - מסע ויזואלי עם סממני פיוט בעיר אותה עזב לפני שנים רבות, המתאר בעין אוהבת את האנשים, את ההיסטוריה המורכבת, העשירה, המעציבה, (המקומות שפוצצו, זיכרונות הטרור, החומות שנגבהו בה), את הנופים המקיפים אותה, הרוח הנושבת בעיר, את אור השמש שמשתקף על הקירות. אפשר כמעט לחוש את ריח הגשם ברחובות, את משא השמיים המתקדרים לעתים קרובות...
אחד ממרכיבי הצגת העיר - הפוליטיקה הסבוכה שלה, נוגע במיוחד בצופה הישראלי החי את הקונפליקט הישראלי- ערבי. מים רבים עברו בתהפוכות ההיסטוריה של העיר, מאז החלה המלכה אליזבט הראשונה ליישב את הפרוטסטנטים בצפון אירלנד. הקונפליקט בין המיעוט הקתולי והרוב הפרוטסטנטי, שנפתר כביכול, לא דעך לגמרי. בסקר אחרון שנערך, 17%מכלל תושבי העיר מגדירים את עצמם לא מזוהים עם דת כלשהי; זאת לאחר שברצף השנים שבין 1961-2011- גדל שיעור המזהים עצמם כקתולים מ-39.9 אחוזים ל-41%, ואילו התושבים המזדהים כפרוטסטנטים, שהוו פעם רוב - מספרם ירד מ-53% ל-41%.
הראשונים בונים על כך שיהיה להם רוב והם יפרשו מן היוניון ג'ק. הפרוטסטנטיים חיים במתח מפני הצטמצמותם. בין שני הצדדים מבליחים חיבורים דוגמת שיחה מצחיקה בין שתי קשישות- קתולית ופרוטסטנטית - שיביאו מזור לשסעים העמוקים זה עידן ועידנים.
מלבד העובדה המקרית אולי- שבבלפאסט יש רחוב פלשתין, וגם רחוב בשם ירושלים - ישנם קווים משותפים לשני הקונפליקטים, הישראלי ערבי והפרוטסטנטי: בלפאסט היא אזור רב-אתני. בדומה להיסטוריה של הקמת מדינת ישראל, גם שם הבריטים הם עם כובש. ניתן למצוא קוים משותפים בין הנוכחות הבריטית בצפון אירלנד ודחיקת הקתולים והעימותים איתם לבין מה שאנו חווינו וחווים בארץ.
פרט קטן ונשכח הוא שבימי מבצע צוק איתן, הסירה עיריית בלפאסט שלט על בניין המצביע על כך, שבו נולד נשיא מדינת ישראל הראשון חיים הרצוג - מפחד המפגינים: פרט קטן אמנם, אך ממחיש את בינלאומיות המוצא היהודי- מקור משפחתו של ראש האופוזיציה,
יצחק הרצוג- הוא העיר הזו. סבו שימש בה כרב ראשי.
הסרט מייגע לפעמים אך מעניין במיוחד מטיילים וישראלים עם יד על הדופק של הקונפליקט היהודי ערבי. יש בסרט גם משום התווית היחס שבין מדיום השירה במובנה הספרותי, זו שנדחקה בימים אלה לטובת השירה המושרת - בהענקת פרס נובל ל
בוב דילן: המציאות החדשותית, האקטואליה, תרבות הפופ והווידאו- קליפים מפרנסים את הסרטים הנצפים ביותר. "אני בלפאסט" תורם במשהו להכלת מרחב שירה ספרותית, שהיא בגדר עיר הנידחת במיוחד במדיום הקולנועי.
