איני מצטט את עצמי למעלה בבחינת – אמרתי לכם. אני גם לא אמרתי, "בני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש...". הנשיא שלנו אמר ועשה הרבה רוח, גם בצל"ם, באו"ם. קשה לדעת מי פה משיג את מי. מאז שאמר הנשיא אפשר לקרוא דברים דומים ברוח איתנה ואובססיבית זו בכל רחבי הקשת התקשורתית המגובנת והמוסרית. האם יש קשר הדוק בין מוסר לטמטום או לגיבנת? לא בהכרח. גם הגמל אינו רואה את הדבשת שלו – אבל הוא ניזון מקש.
כשאומרים בצל"ם - למי מתכוונים? בצלם – הכוונה כמובן לאלוקים. היום, אחרי חמשת אלפי שנות ציביליזציה קשה לי להתפאר בכך שאנו ממש בני אדם. זה לא באמת משהו אחרי מה שעבר על היהודים ועדין. ההיסטוריה האנושית (מה בכלל אנושי בה?) נקראת על שמו של אנוש, בנו של שת, נכדם של אדם וחווה. וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'" (ספר בראשית, פרק ד', פסוק כ"ו)". אז החלו הצביעות והשחיתות (האם זו מהות האנושי?) להתפתח ולהתפשט ברחבי העולם. בימי אנוש הוחל הפולחן האלילי והקוסמופוליטי של התנועה האוניברסלית - המוכר לנו כל כך היום, גם באו"ם ומוסדותיו הנאורים. המילה "הוחל" באה מן המילה "חולין", היפך הקדושה. כך מסביר הרמב"ם:
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה, ונבערה עצת חכמי אותו הדור; ואנוש עצמו, מן הטועים. וזו הייתה טעותם: אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים אלו להנהיג את העולם, ונתנם במרום, וחלק להם
כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו - ראויים הם לשבחם ולפארם, ולחלוק להם כבוד. וזה הוא רצון האל ברוך הוא, לגדל ולכבד מי שגידלו וכיבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד עבדיו והעומדים לפניו, וזה הוא כיבודו של מלך.
הפסיד את הממלכה
דברים אלה מחזקים את דעתי שאין כל צורך בגילויי גאווה, התלהבות, והתגייסות למען ארגוני 'זכויות אדם ', כי האדם 'זה לא משהו' שיש להתגאות בו. הוא, להערכתי, הקיום הרוחני-אנושי הנמוך ביותר במציאות, כולל הפרשנות שלה באמצעי התקשורת. האדם שבתוכנו כנראה תמיד יסלף או ישחית את המציאות באמצעים שהצמיח וטיפח, רובם ככולם מוסריים להחריד ודמוקרטיים כדי אימה. מה שכתב הרמב"ם על האופי האנושי, עובד האלילים, בא לידי ביטוי מרהיב ותצוגה מקסימה באמצעות סימה הכתבת בעיתון ערב מפורסם. קראתי בתוכו ביום שישי האחרון רשימה של אדם רהוט, גברת קדמון, על אוסף הגיגי השבוע שלה. הגיגיה נפרשו, בין השאר, כתחבושת צרי על פניו השרופים של הפרשן
אמנון אברמוביץ' שנראה השבוע בתוכנית טלוויזיה נרדף ומקולל - לחרפתנו. זה הזכיר במקצת את קלונו של דוד בשעת מנוסה מפני בנו אבשלום שתפס את השלטון בירושלים, אלא שאברמוביץ' כבר הפסיד את הממלכה לתמיד. הנה לפנינו הגברת המנוסה של ידיעות, משופשפת כגפרור שלא יישרף לרוב.
"...הזעזוע הוא לא מדבריו של גולן. בחברה שבה לא רק מאחלים לגיבור ישראל שיישרף למוות אלא ממש שורפים אנשים, קשה להזדעזע...".
היא אומרת: חברה - החברה שלנו, אני, את ואתה ביחד, כולנו. חברה שבה ממש שורפים...
להפתעתי הרבה, עוד לפני שהגיעה תגובה נזעמת מהימין, המתנחלים וכל בני האדם היהודים ברי הדעת, אפילו של אובמה, נדפסה באותו עיתון, ממש בהמשך הדברים השורפים, תגובה נזעמת ובוטה לכתבה של
סימה קדמון. אני לא מאשים רק אותה. כפי הנראה דבריה הם תוצאה מהיסח-דעת נורא שעובר על פני הדור שלנו ברוח דברי הנשיא היהודי המצוטט והפופולרי ביותר בעולם המוסלמי. אני שב לצטט, הפעם דברים נפלאים, מרפא לנפש המטושטשת:
"...מתי זה קרה לנו שהפכנו לחברה שבה אפשר לדבר כך, בגלוי, אל מול המצלמות, בלי להתבייש, אלא להפך – בגאווה, בארוגנטיות, בראוותנות, ואין מי שיגנה. מתי עברו המנהיגים ואנשי ציבור בשתיקה על הידרדרות מוסרית כפי שהיא מתרחשת בימים אלה בכל חלקה טובה, מהכנסת ועד לרשתות החברתיות. אף מילה על התבהמות המוסרית, על האלימות המילולית, על השחתת כל ערך שכיבדנו והלכנו לאורו...". עכשיו - דממה.
קשה להאמין ואסלח לכם אם לא תאמינו, את דברי הביקורת הקשים והנכונים האלה כתבה על עצמה - הגברת קדמון... כפי שנאמר בכתובים – החטא ועונשו. או לחלופין, הפוסל – במומיו פוסל. עכשיו נמתין בסבלנות לימים הנוראים כדי לגלות מי ינצח פה: רק האדם או גם היהודי שבקרבנו.
