הקטטה האחרונה ביחס להצעת החוק שנועדה להציב מחדש דרישה לרוב רגיל גם במינוי שופטי בית המשפט העליון מזכירה לי נשכחות. עד 2008 נדרש רוב רגיל בוועדה למינוי שופטים [אני יודע שהיא נקראת הוועדה לבחירת שופטים, אבל מדובר במינוי לא בבחירה!] מצב דברים זה התקיים במשך כ-55 שנים ובכל אותה התקופה השיטה נחשבה כמופת דמוקרטי ואין פרץ ואין צווחה.
זכור לי כי כשהיציע
גדעון סער את התיקון לחוק מחו נמרצות דווקא נציגי "השמאל בוועדה" בראשות עורך הדין יורי גיא רון. הטעם לכך היה פשוט. נציגי הלשכה ונציג האופוזיציה בכנסת שיתפו פעולה דרך קבע עם שופטי בית המשפט העליון בוועדה וכך תמיד יכלו שופטי העליון [המונים שלושה חברים בוועדה] לגייס רב רגיל של חמישה, או שישה חברים על-מנת לבחור את מי שחפצו בו. בוודאי יכלו שופטי העליון ברוב רגיל, אשר תמיד הצליחו לגייס בוועדה, לחסום כל מועמד שאינו קביל עליהם.
גם שופטי העליון לא התלהבו במיוחד בשעתו מהצעתו של גדעון סער. הצעה זו אפשרה למיעוט בוועדה לחסום כל מועמד לעליון שאינו נראה להם ובכך הוחלש כוח נציגי בית המשפט העליון בוועדה. בעצם הוועדה הטילה סייג על זכות הווטו שממילא היה להם. לא רק לכם תהיה זכות וטו נאמר בפועל לשופטי העליון גם לנו תהיה ולא תוכלו לבחור שופט לעליון אם שלושה נציגים מתוך תשעה מתנגדים.
בקיצור בזכות הווטו שנתנה לשופטי העליון לא היה בהכרח משום חיזוק כוחם בוועדה למינוי שופטים ושלילתה לא בהכרח הפחיתה מכוחם. הרבה מאוד תלוי בהרכב חברי הוועדה האחרים. הטענה שחזרה לשיטה שנהגה שנים כה רבות מהווה התנקשות בדמוקרטיה היא טענת הבל דמגוגית.
דילים וקנוניות
אקדח לא הוצב על השולחן כטענתה התמוהה של נשיאת בית המשפט העליון והאיום בנתק מוטב שייענה בתשובה שעדיין הכנסת היא הגוף המחוקק ואיומים מצד הרשות השופטת המכוונים להתערב בהליכי חקיקה אינם ראויים ואינם מקובלים ואינם מפחידים. ברור שיש לשמוע את דעת השופטים בנוגע לחקיקה זו ויש לאפשר להם לטעון ולשכנע אך לא להציג איומים.
עלי להודות ששנים רבות אני מקווה שיאומץ העיקרון ששופטים מכהנים לא יהיו חברי הוועדה לבחירת שופטים ויש לבחור לתפקיד שופטים בדימוס לאחר תקופת צינון מתאימה. קיימת מידה רבה של תככנות פוליטית בהליכי הבחירה, הרבה מאוד בחישות ושמועות על דילים וקנוניות ואף שמועות על מעורבות שופטי בית המשפט העליון בעסקות תמוהות למינוי שופטים. הליכי המינוי, שמטבעם הם פוליטיים, גורעים מאוד מכבודו של בית המשפט העליון ואיני יכול להבין מדוע לא ימונו לוועדה שופטים שכבר אינם חלק מהמערכת.
הרפורמה האמתית במעמדו של בית המשפט העליון תתרחש כאשר תפקידו יתמקד בטיפול בערעורים אזרחיים מנהליים ופליליים ואילו הסמכויות השמורות לבית המשפט הגבוה לצדק בתחום החוקתי והמנהלי יועברו לבית משפט חוקתי שיוקם בנפרד.
רפורמה נחוצה נוספת היא בחקיקה שהעניקה לנשיא בית המשפט העליון מעמד של נשיא הרשות השופטת. מדובר בסמכויות שהצטברו במשך שנים ללא תכנון מוקדם ומחשבה ואשר העניקו לנושא בתפקיד עצמה מופרזת. לשם הגשמת רפורמה כזו לא ניתן להסתפק באלתור חקיקתי ויש צורך בעבודת הכנה מקיפה.
