ובמעבר לא כ"כ חד נזדקק לעימות שנתגלע לאחרונה בין שרת המשפטים, איילת שקד, לבין נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור. הנושא טכני, כביכול; באיזה רוב בוועדת המינויים יתמנה שופט עליון, מתוך תשעת חבריה. עד שנת 2008 נדרש רוב רגיל, 5 מתוך 9 החברים, אשר 3 מתוכם הם שופטים. בשנה זו נחקק חוק - הנחזה כבלתי דמוקרטי בעליל - המחייב רוב מיוחס של 7 חברי ועדה.

שרת המשפטים תומכת בהצעת חוק שיחזיר את המצב לקדמותו, ואת הדמוקרטיה לממדיה הטבעיים, וזכתה להתפרצות בלתי נאורה מקרב אישי שמאל שרוממות הדמוקרטיה בגרונם. האבסורד בעיני הוא התקוממות עזה ומאיימת של נשיאת בית המשפט העליון, מעוז הדמוקרטיה, נגד... הכרעה דמוקרטית בוועדת מינויים. האינטרס של הנשיאה שקוף ומונח ללא בושה 'על השולחן'; לנשיאה דרוש 'בלוק חוסם' שייאלץ שכפול שופטים בדמותה ובצלמה על אפה וחמתה של הדמוקרטיה, שהרי בלעדיהם אין 'רוב מיוחס'. מה בכלל מבינים 'פשוטי עם' המכהנים בוועדת המינויים?

אכן, יש להודות, שקיימים שיקולים פוליטיים בקשר למינוי שופטים בעיקר עליונים בחתך של השקפות עולם 'ימין ושמאל', וכן שמרנות מול ליברליות, לאומיות מול אוניברסליות וכיו"ב. יש גם האומרים כי שרת המשפטים שגתה בחישוביה המתמטיים, שכן שלשת נציגי השופטים יוכלו מעתה לעשות יד אחת עם שני נציגי לשכת עורכי הדין ושר/ת המשפטים עם שני ח"כים נוספים יאלצו להיכנע. מ"מ, חישובים מעין אלו יאים ולגיטימיים לאישיות פוליטית, אך כאשר נשיאת בית המשפט העליון נלחמת בשצף קצף נגד ערכי הדמוקרטיה (רוב בוועדת מינויים, בסך-הכל) בעיני זו רמיסת הדמוקרטיה ברגל נאורה.

בחיפוש בלתי מדוקדק שערכתי, בסיוע פרויקט השו"ת, מצאתי כי בכל פסוקי התנ"ך הימין קודם לשמאל (איך לא?). גם הפסוק שצוטט בראש המדור איננו חורג, שהרי "ואימינה" קודם ל'אשמאילה". אכן, חריג אחד בלבד מצאתי, בשיר השירים (ב,ו): "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". היש למי מהקוראים פשר לכך?

(נכתב במוצ"ש נח)