ובכן כולנו שמחנו בשמחת טראמפ והכתרנו אותו כידיד אמת של ישראל. נשבע לכם שאפילו על פני
יונית לוי הבחנתי בהבעת שמחה. אבל אני רוצה לקחת אתכם קצת יותר עמוק אל המציאות.
לא יודע אם הבחנתם אתמול בנאום הניצחון שלו במשפט אחד תמים לכאורה שזרק לחלל הצוהלים. לא זוכר את הנוסח המדויק אבל משהו מעין "שלאיש לא יהיה ספק כי עבורי האינטרס של אמריקה הוא מעל לכל וקודם לכל". אני מאמין לו, כפי שאני מאמין שעבור כל נשיא אמריקני, דמוקרט או רפובליקני, האינטרס של יו.אס.איי הוא הוא המנחה בכל החלטה אשר תהא.
אבל כולנו יודעים להצביע על הבדל מהותי בין כל נשיאי ארה"ב לנשיא הנוכחי. כולם היו פוליטיקאים ממולחים אבל הוא איש עסקים ממולח. ובניגוד לעולם הדיפלומטי המתון והזהיר, בעולם העסקים חותכים עניינים ללא דיחוי וללא שמץ של דיפלומטיה. איש עסקים בעל הליכות של פוליטיקלי קורקט הוא איש עסקים הססן כושל ולא החלטי. בעסקים חייבים לקבל את ההחלטה ללא גימגום וללא דיחוי- אם תרצה ללא רחמים; לחתוך על המקום לכאן או לכאן. בניגוד להם, הדיפלומט הוא אומן הגימגום והדיחוי ומתיחת שדה ההחלטות עד למקסימו האפשרי, באופן שיתאפשר למחליט להסוות את החלטתו מעיני הנוכחים, או אף לחזור בו ממנה בכל זמן אפשרי בעזרת העימעום והערפל שזורה באוויר; זוהי אומנות הדיפולמטיה.
ישראל טובה בזירה הדיפלומטית, והיא גם יודעת לנצל את החומר המעורפל הפזור באוויר ולייצר ממנו פסק-זמן מתמשך ואינסופי לטובת שרידותה. נדמה, לא פעם, כי ישראל שורדת וחייה על חשבון פסק-זמן שלא נגמר לעולם.
"הפתרון בוא יבוא אך בנתיים אנו זקוקים לפסק זמן"- זה המוטו של המדיניות הישראלית בעת החדשה. ארה"ב הייתה מודעת מאז ומתמיד לקיום המוטו הישראלי הזה ומעניין כי מעולם לא ניסתה להתגרות בו באופן יסודי או להעמידו למבחן; אפילו ממשל אובמה העויין לא מצא לנכון לעשות זאת. איים לעשות זאת אך לא עשה. אלה פירות הערפל והעימעום והדיפלומטיה, וישראל צורכת כל הזמן את הפירות האלו בתיאבון בלתי פוסק.
אבל ארה"ב עברה זה עתה לעידן אחר. זהו עידן איש העסקים
דונלד טראמפ הממולח והישיר שאינו יודע לנשום את ערפל הדיפלומטיה ולבטח לא לייצר אותו. אין ספק כי תעמוד לצידו טבעת מקצועית דיפלומטית, אך אין ספק כי טבעת כזו ואנשיה הם אלה שיצטרכו ליישר קו עם טראמפ לא להפך.
אני מאמין, שוב, לטראמפ, כאשר הצהיר אתמול על נאמנותו לאמריקה ולהעמדת האינטרס שלה מעל לכל. אני מאמין לטראמפ כי יעביר את השגרירת שלו לירושלים. אני מאמין כי טראמפ הוא ידיד אמת לישראל. אבל מה אם ביום מן הימים ובאופן מן האופנים, יתנגש האינטרס האמריקני עם הישראלי, וטראמפ יבקש לפעול לטובת מדינתו? והינה אני נוגע בשאלה הישירה: מה אם ביום בהיר אחד טראמפ יפנה לביבי או למי שלא יהיה עם המסר הבא: "יש לך 72 שעות לסגור הסכם עם הפלשתינים, אחרת אני מושך את ידי מהאזור על כל המשתמע מכך ורואה בישראל כמדינה זרה שאיני מחויב לבטחונה, כי המחויבות הזו עולה לי הרבה כסף ונפתח בפני אפיק חלופי יותר נוח לאינטרס האמריקני".
השאלה בגדול: האם ישראל ערוכה למצב כזה? השאלה היותר מעניינת: האם ישראל מודעת למצב הזה?
