עוד לפני שנה כש
דונלד טראמפ רק הכריז על מועמדותו וניהל את מאבקו עם שאר המועמדים הרפובליקנים, בפליאה רבה שמתי לב לדבר בלתי מובן אחד: התקשורת הפרו-דמוקרטית טיפלה בו בכפפות משי. שום חשיפות מרעישות לגביו. 'פוקס' הפקו-רפובליקני לבד ניסה למתוח ביקורת עליו, אך התקשורת השמאלנית היותר משפיעה לא הצטרפה.
העיתונאים, בדרך כלל מאוד אכזריים כלפי האויב, הפעם כאילו השתעשעו ברעיון שהאיש כמעט הזוי הזה ירוץ לנשיאות ארצות הברית. לא סיפרו על עבירות המס שלו כביכול, נשים לא עמדו אצלם בתור כדי לספר בקול דרמתי על האונס שהוא ביצע בהן. כבר אז הבחנתי בתוכנית הזדונית של כלי התקשורת האלה וכתבתי על זה (באתר בשפה הרוסית).
תוכניתה של התקשורת הפרו-דמוקרטית הייתה ערמומית ומתוחכמת; כבר אז הייתה בארסנל שלה כול התחמושת הזאת: נשים נפגעות ממנו, העלמות מס לכאורה, קלטות מביכות וכו'. אך העיתונאים לא השתמשו בזה, הם חשבו: טראמפ - אישיות שנויה במחלוקת, פגיעה מבחינת העבר הלא מופתי, ניתן בצ'יק להפילו. נאפשר לו בינתיים ללא הפרעה להתגבר על היריבים הרפובליקנים היותר ממסדיים ומקובלים בחברה, וכאשר אלה כבר ירדו מהמרוץ, ולא יהיה זמן להריץ מישהו אחר, נפתח אש קטלנית מכול כלי הנשק הכבדים שלנו ונפיל את טראמפ לפח ההיסטוריה - לשמחתה של המועמדת שלנו.
איפה הם טעו?
לו היו לפני שנה מאשימים את טראמפ בכל הזוועות הנ"ל, אז לפני תומכי המפלגה הרפובליקנית הייתה ברירה סבירה: או טראמפ, או מועמד רפובליקני אחר. ברור שבפריימריז הבוחרים היו מעדיפים מועמד 'נקי' יותר.
כשטראמפ נשאר לבד מול המועמדת של התקשורת, הרפובליקנים מצאו את עצמם דחויים לפינה. לא הייתה להם ברירה - זה או הוא, או המועמד של הדמוקרטים השנואים. אפילו יו"ר בית הנבחרים, הרפובליקני
ג'ון ביינר, אשר כל הדרך יצא נגד טראמפ, בימים אחרונים קראה לתמוך בו. הקולות הרפובליקנים בהגדרה היו בכיסו של טראמפ.
אך זה לבד לה היה מספיק בשביל הניצחון. המועמד הרפובליקני אחר, 'קונבנציונאלי', אולי היה מפסיד לגברת קלינטון - הרי כולנו מבינים, שגם ממנו לא היה חוסכת את שיבטה התקשורת, מטעמה רצה קלינטון. אך טראמפ הצליח בזכות הנרטיב הלא 'פוליטקלי קורקט' שלו למשוך אליו גם את קולות של אלה שלא רצו את הממסד כולו - לא את הרפובליקנים ולא את הדמוקרטים.
זה מה שקרא. השאר היסטוריה.
הערה חשובה נוספת. בימים אלה כל כלי התקשורת בעולם יוצאים בכותרות בומבסטיות: בפתקים
הילרי קלינטון גברה על דונלד טראמפ (כ-200 אלף קולות יותר).
הטענה טכנית נכונה, אך בתכלס היא שקרית. יותר פתקים לטובת קלינטון בשיטת הבכירות הזאת לא מעידה על כך שרוב העם בארצות הברית רוצה אותה בבית הלבן.
הכלב קבור כאן: בארה"ב מספר האלקטורים במדינות עם אוכלוסייה דלה טיפה גבוהה בחישוב יחסי לעומת המדינות עם אוכלוסייה גדולה. הסתיה נדרשת כדי למנוע את ההפליה של המדינות עם אוכלוסייה קטנה. לכן כעיקרון מתאפשר המצב בו רוב האלקטורים לטובת מועמד אחד, אלא כלל האוכלוסייה - בעד מועמד שני.
אך זה לא מה שקרה בפועל הפעם. טענה כזאת היא שקרית, היא נועדה להטיל צל על הלגיטימיות של נצחונו של טראמפ. האם אני רומז ל'גנבת' קולות בקלפי? לא.
מסביר: בארה"ב יש מדינות בהם הדמוקרטים בבחירות כלל ארציות תמיד מנצחים בהפרש ניכר. למשל, בניו-יורק. מסיבה זאת המוני רפובליקנים כלל לא הולכים להצביע ביודעין שלקולם אין משקל, האלקטורים בכל מקרה יעניקו את המנדט למועמד הדמוקרטי. לו תומכי הרפובליקנים בניו-יורק שיש בה כעשרה מיליון תושבים, היו יודעים שקול שלהם יכול להשפיע, היו הולכים לקלפי והיו מוחקים היתרון העלוב של קלינטון בספירה הכלל ארצית. ויש עוד מדינות כאלה - קליפורניה (38 מיליון תושבים) ואחרים.
על כן אין צורך ליחס חשיבות לכותרות האלה.
