סימה קדמון מ
ידיעות אחרונות מקדישה את טורה האחרון ב"מוסף לשבת" לבחירות בארצות הברית. היא פותחת את טורה בהטלת ספק בכשירותו של הבוחר האמריקני. היא כותבת:
"מתי זה קרה, שהעולם כל כך השתנה. איפה היינו כשארצות הברית של אמריקה הפכה למדינה הזאת, שבה הנשיא שלה הוא בריון גס רוח, מטריד מינית, שהונה את שלטונות המס.
אפשר לפטור את הבחירות האלה באמירה הפשטנית שלעם האמריקני לא הייתה אלטרנטיבה. שמזכירת המדינה לשעבר הייתה מועמדת חלשה, שנואה, שייצגה את הביורוקרטיה ואת הממסד העבש ושלא היה לה באמת מה להציע. אבל כל זה לא מספיק. כדי לשלש פתק למועמד כמו טראמפ צריך לעצום עיניים ולהתעלם כליל מדברים שהדעת לא נותנת להתעלם מהם. אי-אפשר להיות אישה, אמא, אדם שחור היספאני, מוסלמי או סתם אדם ישר, - ולהצביע טראמפ. ככה לפחות זה נראה עד אמש".
קדמון גורסת שכללי המשחק השתנו. שככל שאתה יותר גרוטסקי, סיכוייך להיבחר גוברים. אלו אינן בחירות. זוהי תוכנית ריאליטי. היא קורצת למתמודדים הישראלים על השלטון כגון בוז'י (
יצחק הרצוג),
ציפי לבני,
שלי יחימוביץ' ו
עמיר פרץ, ומסבירה שהבחירות בארצות הברית למדו אותנו שלצנוניות יבשות אין מקום בפוליטיקה, אלא אולי, במדף הירקות במקרר.
ביבי (
בנימין נתניהו) לעומת זאת, פעל ופועל לפי אותה נוסחא של טראמפ, ולפיכך, גם כאשר פלט מפיו את האמירה הגזענית, ערב הבחירות הקודמות, ולפיה "הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות" הוא נבחר. זו הסיבה שאת טורה מכנה קדמון "מצא ימין את מינו".
לאור עליית הסיכוי של מתמודדים בוטים להיבחר, היא סבורה שבבחירות הבאות יהיה סיכוי רב יותר דווקא לאנשים מזן ומסוג של
משה כחלון,
נפתלי בנט ו
יאיר לפיד או
אהוד ברק. העדינות היא פסה, והחספוס וגסות הרוח הם הפוליטיקלי קורקט החדש, לשיטתה.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
