לאחר שלוש קדנציות ושבע שנים רצופות בכהונתו כראש ה
ממשלה,
בנימין נתניהו עומד במוקד השיח הציבורי והביקורתי שעוסק באישיותו, בהתנהלותו, בדעותיו, בכישוריו, במדיניותו ובהחלטותיו.
לא ניתן לבטל את העובדה, שבמהלך שנות כהונתו כראש ממשלה וכמנהיג הימין הלאומי, פורסמו מאות רבות של מאמרי דעה ופרשנות של ביקורת קיצונית נגד אישיותו ונגד מדיניותו. חלק מהעיתונאים מנהלים נגדו מסע שנאה אישי בלתי פוסק שאיבד כל רסן של אמות מידה מקובלות של הגינות ואתיקה עיתונאית. עיתונאים שהעזו לבקר את עמיתיהם על מסע ההסתה הלא הוגן נגד נתניהו האדם והפוליטיקאי, נפסלו על-ידי "הבראנג'ה המקצועית". חלק מהעיתונאים הפכו מזמן לפוליטיקאים מתוסכלים שאינם מסוגלים להשלים עם שלטונו של נתניהו וממשיכים "לפרש" אותו כאדם וכפוליטיקאי שלילי שאין לו אפילו תכונה חיובית אחת. ההתקפות האישיות נגדו הפכו לאובססיה אצל חלק מהעיתונאים. התקפות מוטות חסרות רסן נוהלו נגדו בתקשורת.
ראוי להזכיר לכולנו עובדות ידועות שלפיהן מחלוקות פוליטיות גולשות לרוב מנתיב של ויכוח ענייני ורעיוני לעבר מסעות של שנאה אישית. ידועה העובדה שהיועצים הפוליטיים הקרויים יועצים אסטרטגיים, נוהגים להמליץ לפוליטיקאים עבורם הם עובדים, לנהל מסעות ביקורתיים נגטיביים נגד יריביהם, כדי להשחיר את דמותם על-ידי השמצות ועלילות בחסות "פרשנויות" עיתונאיות כביכול.
לעתים בחירות לא מוכרעות בקלפיות, אלא במסע תעמולה נגטיבי של השמצות ועלילות בסיוע תקשורת שמשרתת אינטרסים פוליטיים ואישיים ולא את האינטרס הציבורי של קבלת מידע אמיתי ללא "פרשנות" אינטרסנטית.
מדוע נתניהו כל כך שלילי בעיני יריביו ושונאיו?
להלן לקט של כמה מביטויי הביקורת השליליים ביותר נגד בנימין נתניהו, שפורסמו על-ידי הפרשנים ובעלי הדעה.
מנהיגותו של נתניהו מובילה לייאוש טוטאלי ועתיד קטסטרופאלי למדינה. לנתניהו אין עמדות מוצקות אלא רק תחבולות. הוא דואג אך ורק להישרדותו הפוליטית ולא דואג לענייני המדינה. הוא טקטיקן פוליטי אבל כישלון אסטרטגי. הוא החדיר לשיח הציבורי תרבות השקר כמודל למנהיגות. הוא רימה את מנהיגי המחאה החברתית וגם את פרופ' טרכטנברג כשמינה אותו לעמוד בראש הוועדה. הוא מרחיק בשיטתיות את כל מקורביו: (
גדעון סער.
משה כחלון.
עוזי ארד. משה יעלון. איציק מרדכי). בעיני יריביו ומבקריו נתניהו הוא דמות של אדם יהיר. מתנשא. נהנתן. שקרן. לחוץ. אופורטוניסט. מנותק מהעם. מנהל מדיניות של פגיעה בשלטון החוק ובמעמדו של בית המשפט העליון. גרם לנזק ביחסים עם ארה"ב בגלל יחסיו והתנהלותו נגד אובמה. הפר הבטחות שלטוניות רבות. לא יוזם מהלך מדיני לפתרון הסכסוך. מתנער מהבטחתו להקמת מדינה פלשתינית.
סימה קדמון על "דוקטרינת נתניהו"
לשיא דברי השטנה והשנאה הלא רציונאלית נגד נתניהו, הגיעה העיתונאית סימה קדמון (ידיעות 4.11.16) ברשימתה על "דוקטרינת נתניהו".
סימה קדמון הגיעה לשיאים חדשים של ביקורת אובססיבית שלוחת רסן בלתי נשלטת על נתניהו. סימה קדמון משווה את נתניהו לדיקטאטור הרומני צ'אוצ'סקו. לדיקטאטור הצפון קוריאני קים און.
ל
מלך הבווארי הגרמני המשוגע לודוויג השני. לנשיא הטורקי
ארדואן. לנשיא הרוסי פוטין. לקיסר הרומי נירון. לשליט הקומוניסטי של מזרח גרמניה הוניקר. ואפילו לא שוכחת את נפוליון.
היא מייחסת לנתניהו את מחלת הפרנויה, עווית בלתי נשלטת, וסיבוכי אופי פתלתלים. הפעם לא מדובר בחופש הביטוי ובביקורת עניינית רציונאלית, אלא ביטוי של שנאה חולנית לא רציונאלית. סימה קדמון איבדה שליטה עצמית של כתיבה פראית לא רציונאלית.
מדוע נתניהו כל כך חיובי בעיני תומכיו ואוהביו?
הנואם המזהיר והמסבירן הציוני המדיני הלאומי הטוב ביותר. אדם חכם בעל רמה שכלית גבוהה בכל קנה מידה אנושי. למרות כל נבואות החורבן של יריביו ושונאיו, הצליח לנהל מדינה שהגיעה בזכותו להישגים מופלאים בכל התחומים. אחד המנהיגים המבריקים שהצמיח הימין. הוא מזכיר באיכות ובעוצמה שלו את בן-גוריון ואת
יצחק רבין. מחזיק בתפיסת עולם סדורה ומגובשת. מנהיג לאומי נחוש שיודע להציב קווי גבול ברורים להגנת מדינתו.
אחד המנהיגים המערביים הבודדים שהעיז לקרוא תגר על הסדר העולמי המזויף של האו"ם. מנהיג שהעיז להציב מראה ריאליסטית מול האו"מ ותוקף את היומרה של מוסדות האו"ם לקדם צדק ושלום. העיז לכנות את מועצת זכויות האדם - "בדיחה". הצליח להדוף את כל הלחצים לנסיגות מהשטחים ולהקמת המדינה הפלשתינית.
דעתה החיובית של אילנה דיין על נתניהו
כמה ימים לפני שידור התחקיר של
אילנה דיין ב"עובדה" על ההתנהלות של נתניהו ולשכת ראש הממשלה "האקווריום" אמרה אילנה דיין דברי הערכה מפתיעים על אישיותו של נתניהו. "נתניהו הוא לא סתם anybody הוא somebody. היכולות האישיות שלו, האינטלקט, כושר התפיסה, זיכרון העומק ההיסטורי וגם תחושת האחריות ההיסטורית. יש אצלו גם השקפת עולם ליברלית הומניסטית שהוא הביא מאמריקה" (דברים אלה פרסם העיתונאי
יגאל סרנה בידיעות אחרונות 11.11.16).
תקציר ההישגים של ישראל בעת האחרונה
מצבה הגיאו - פוליטי של ישראל כיום הוא הטוב ביותר בהשוואה לעבר. מדינות האויב כמו עירק וסוריה איבדו את עוצמתן והן מצויות בתהליך של הרס והתפרקות פנימית. היחסים עם המנהיג המצרי, גנרל אסיסי הולכים ומתחממים. על-רקע זהות אינטרסים ביחס לחמאס ולרצועת עזה. מצרים וישראל משתפות פעולה מודיעינית וצבאית ביחס למלחמה נגד הטרור של דאעש בסיני. השגריר המצרי שב לישראל. בריתות שקטות מתגבשות בין ישראל לסעודיה ומדינות המפרץ.
חודשו היחסים עם טורקיה, בעקבות הסכם הפיוס לאחר פרשת ספינת "המרמרה" ותשלום הפיצויים לאלו שנהרגו על הספינה.
הוקמה הברית הים תיכונית בין ישראל, יוון וקפריסין. נחתמה עסקת ענק עם ירדן, שבמסגרתה תייצא ישראל לירדן גז טבעי בשווי 10 מיליארד דולר בשנים הקרובות.
נחתם ההסכם של הסיוע הביטחוני האמריקני בשווי כ 40 מיליארד דולר לעשר השנים הבאות, למרות המתיחות וחילוקי הדעות בין ביבי לנשיא הפורש אובמה. שני המועמדים המתמודדים על הנשיאות בארה"ב, קלינטון וטראמפ הצהירו על מחויבותם לתמוך בישראל.
היחסים עם סין הולכים ומתחממים בכל התחומים. הודו נפתחה לישראל במגוון רחב של תחומים בהיקפים חסרי תקדים. היחסים עם שבע מדינות אפריקה התגברו לאחר מסעו של נתניהו לאפריקה. חודשו גם הקשרים עם ארגנטינה וברזיל. הועמקו הקשרים הטובים עם מדינות מזרח אירופה וכן עם אוקראינה. הועמקו הקשרים האישיים בין נתניהו לפוטין.
השנה החולפת הייתה לא רעה גם מהבחינה הביטחונית, למרות פיגועי היחידים. הגבולות בעזה, בסוריה, בלבנון ובירדן היו שקטים. גם האחיזה המודיעינית של השב"כ וצה"ל ביהודה ובשומרון הייתה טובה. רבים מהאירועים והמהלכים החיוביים המודיעיניים עם מדינות האזור, לא ניתן לדווח עליהם. השנה החולפת הייתה משופעת בהישגים מדיניים, כלכליים ודיפלומטים.
