א. קרע

יותר משבעים אחוזים מיהודי ארצות-הברית הצביעו עבור הילרי קלינטון - מעט פחות מאשר הצביעו עבור אובמה בשתי מערכות הבחירות.

היהודים מצביעים מסורתית, ללא מחשבה יתרה, עבור המפלגה הדמוקרטית, שכביכול מגנה על זכויות המיעוטים. בדיחה עצובה וישנה, שנפוצה במחלקות למדעי המדינה באמריקה, שהיהודים היו מצביעים עבור אדולף היטלר לו רץ תחת דגל המפלגה הדמוקרטית.

הצבעת היהודים עבור קלינטון, שיש לה רקורד די מפוקפק בענייני ישראל, הוקפה בערימת יועצים אנטישמיים ומוסלמים, וסביר שהייתה ממשיכה את הקו העוין של ממשל אובמה כלפי ישראל - הנה בעיה. ראשית, הקול היהודי הוכיח בבחירות 2016 את אי-הרלוונטיות שלו. דונלד טראמפ ניצח בגדול גם בלעדיו (גם בפנסילווניה ובפלורידה, שיש בהן ריכוז גדול של יהודים). שנית, ההצבעה בעד מדיניות עוינת לישראל מלמדת על קרע מתרחב בין יהודי ארצות-הברית לבין מדינת ישראל.

ויש הרבה אור במצב: הבחירות הוכיחו את מה שהנשיא אובמה ראה - לאוהדי ישראל יש רוב מוצק בציבור האמריקני, שמתבטא לא רק בקונגרס על שני בתיו, אלא גם בקרב מושלי המדינות (אך לא בעיתונות ובאקדמיה האמריקניות). עוד מעט יהיה בוושינגטון ממשל, שלא ינסה להיאבק בתמיכה זו.

בזמנו נדחתה הצעתי לחדש את פעילות ההסברה הישראלית בקמפוסים האמריקניים, ולהגבירה - במודל זול שהצליח מאוד, של הפעלת סטודנטים ישראלים בקמפוסים, שהם לומדים בהם. משרד החוץ לא קיבל זאת, והחמצנו דור שלם של אקדמאים צעירים - גם יהודים - בארצות-הברית, שהלכו שולל אחרי ססמאות אנטישמיות.

לעומת זאת, הצליחה מאוד הפעולה בקרב קהל אוהדי ישראל בכנסיות האמריקניות. קשה להתעלם מהשפעתם בציבור האמריקני, דווקא בעידן של נשיא איסלאמיסט.

ב. התיאוריה המשטרתית

אם איני טועה, הכניסה אגתה כריסטי המיתולוגית את "התיאוריה המשטרתית" לאוצר הדימויים - כלומר, החשוד המיידי ברצח הוא זה שנהנה ביותר ממנו (למשל, יורש).

במסגרת מתקפת הסתתה נגד ראש הממשלה ונגד שלטון הליכוד, טענה זהבה גלאון, מנהיגת מרצ, בכנסת, כי בנימין נתניהו הוא הנהנה העיקרי מרצח רבין.

כהרגלה בעיוות עובדות היסטוריות ובהתאמתן לגחמותיה, שכחה גלאון עובדה קטנה: שמעון פרס, שלא ניצח מעולם במערכת בחירות (בדיחה ידועה מספרת, שקנה וילה, ואפילו בבחירות לוועד הווילה הפסיד), והיה לו שום סיכוי סביר להיבחר לראש ממשלת ישראל, מונה לתפקיד הנכסף אחרי הרצח.

וכידוע, איני הראשון והיחיד המעלה את הרעיון הזה.

דבר אחר - אני מנסה להיזכר מי קראו לראש הממשלה ולשר הביטחון רוצחים במסגרת הגנתם הלא-מסיתה כידוע נגד הדמוקרטיה. אני מניח, שבארכיוני העיתונות מצויות התבטאויות מאותם הימים השחורים, שבהם הדמוקרטיה חגגה (שהרי כל מה שמעולל השמאל ההזוי מטפח את הדמוקרטיה), ומי שהפגין, או מחה, נגד פושעי אוסלו נרדף בזעם על-ידי המשטרה ועל-ידי השב"כ.

ג. אי-אמון

על-רקע תפקודה הכושל גם בסיקור מערכת הבחירות לנשיאות ארצות-הברית, התפרסם סקר של צוות חוקרים מאוניברסיטת חיפה, המעמיד - לא במפתיע - את התקשורת כמוסד לא-אמין בחברה הישראלית.

לכאורה, אין קשר בין הדברים, אך קשה להתעלם מ"פרל הרבור של התקשורת" ומפניהם הבוכיות של הכתבים ושל המגישים, שנאלצו לדווח על המציאות, שטפחה על פניהם באכזריות כה רבה, והשביתה את שמחתם.

גישה בוגרת מאוד זו נוסדה בידי הבולשוויק הזקן יצחק בן-אהרן כבר במוצאי יום המהפך במאי 1977, כשאמר שאינו מקבל את הכרעת העם. תלמידיו המוסתים והמסיתים, שההגנה על הדמוקרטיה לנגד עיניהם יומם וליילה, מדברים מאז על הצורך להחליף את העם בין מטח של דברי הסתה למטח של דברי שנאה.

ד. מיותר

לכאורה, "חוק המואזין" מיותר. חוקים המדינה קובעים, שאסור לייצר מטרדי רעש, ולהמשטרה ו/או רשיות אחרות צריכות לאכוף את השקט המבורך במקומותינו. החוקים קובעים גם שאין לפתוח חנויות בשבת; ובנוסף, אוסרים לעבוד בשבת, ובכל זאת מתקיימים בשבת משחקי כדורגל בכל רחבי הארץ. ואיני מדבר על הפרה סיטונית של חוקי הבנייה במגזר הערבי.

כל זה ועוד - כתוצאה ממדיניות מוזרה של אכיפה בררנית ושל אי-אכיפה, שזוכה לאישור המערכות לאכיפת החוק ומערכת המשפט.

לכן, היה צריך את "חוק המואזין" המיותר, שאני צופה, שהרשויות יהססו להפעילו כמו שאינן גובות מס במגזר הערבי, ואינן אוכפות בו את חוקי הבנייה.

את "חוק המואזין" היה צריך רק כדי לשמוע את השתוללות הח"כים הערביים, שביטאו שוב את אי-נאמנותם למדינה ואת רצונם להופכה לעוד רצועה בעולם הערבי המתמוטט. להזכירכם, ביזוי התפילה הערבית על-ידי שימוש בה בדיוני הכנסת נעשה על-ידי ח"כ ערבי.