זכותה של כל ממשלה אשר נבחרה בידי העם, להשתמש במכשיר המס ככלי להשגת מטרות חברתיות, כלכליות ואחרות. אלה הם כללי המשחק במשטר דמוקרטי ייצוגי.

במאמר זה אתייחס להצעה הדרקונית של שר האוצר, משה כחלון, להטיל מס "ריבוי נכסים" על יחידים המחזיקים בשלוש דירות ומעלה (בדומה למס החלונות שהונהג באנגליה בשנת 1696 בידי המלך ויליאם השלישי). אציין אגב אורחא, כי אין המדובר במס אלא ב"קנס", שכן שר האוצר הצהיר קבל עם ועדה, שאין תכליתה של חקיקה זו מקור למימון פעילות הממשלה - תכלית העומדת בבסיסו של כל חוק מס.

הנחת המוצא של כותב שורות אלה היא, שמס במדינה דמוקרטית חייב להיות צודק ואין להטילו רטרואקטיבית. מס "ריבוי הנכסים" אינו עומד בשתי דרישות אלה, ולפיכך הוא "מס רע". הוא מס רע משום שאין הוא חל על הרווח או על הוצאה, אלא מוטל על בסיס מספר הדירות שיש לאדם - בין אם הדירות מניבות לו הכנסה ובין אם לאו, וללא כל קשר לעילה או הדרך בהם הדירות נרכשו או הגיעו לידיו של אותו אדם.

נתנו הטבות למשקיעים בדירות

כידוע, מדינת ישראל היא צעירה, מדינת עלייה ומדינתו של כל יהודי באשר הוא יהודי (לפי מה שראש הממשלה אמר לאבו מאזן) - בין אם האחרון מתגורר בה ובין אם לאו. בדרך הטבע במדינה מסוג זה, תמיד יהיה מחסור בדירות, שכן המשק (הקבלנים והבונים) לא יכול לספק את הביקוש הלא-טבעי לדירות, בין אם הן למגורים, להשקעה או לעת צרה.

מתחילת שנות ה-70 ועד ימינו אלה, דיני המס בישראל נתנו הטבות מס לכל מי שהיה יכול לעזור למדינה במילוי תפקידה בנושא אספקת דיור. לכן במשך השנים נחקקו חוקי מס אשר עודדו את בעלי היכולת הכספית להשקיע בדירות מגורים ולהשכירן. הדבר אף הגדיל את היצע הדירות להשכרה וגרם להפחתת דמי השכירות (אגב: התכלית המוצהרת של האוצר כעת, לגרום למי שיש לו שלוש דירות ומעלה למכור אותן, תגרום להפחתת היצע הדירות להשכרה ולהעלאת דמי השכירות).

רשימה חלקית של חוקים אלה: תקנות מס הכנסה (ניכוי בעד דירה להשכרה), תשל"ח-1978, תקנות מס הכנסה (שיעור פחת לדירה מושכרת למגורים), תשמ"ט-1989, חוק פטור מהשכרת דירת מגורים, סעיף 122 לפקודה וסעיף 31(1) לחוק מס ערך מוסף.

כעת שר האוצר מבצע פניית פרסה ומבקש לקבוע, כי מי שיש לו יותר משתי דירות - ימכור דירות אלה. בכך, לשיטתו, מחיר הדירות יירד ובעיית המחסור בדירות תיפתר. האם כך ראוי להיעשות במדינה דמוקרטית נאורה? אתייחס למספר דוגמאות אשר מוכיחות, כי יש כאן חקיקה רטרואקטיבית ופגיעה לא-מידתית בתחושת הצדק ובקניינו של אדם.

כמה דוגמאות לעיוותים

דירות יוקרה: לא ברור מדוע מכירת דירת יוקרה בסכום של נניח 10 מיליון שקל ומעלה תפתור את בעיית המחסור בדירות לזוגות צעירים ו/או תגרום לירידה במחיר הדיור. לכמה זוגות צעירים יש 10 מיליון שקל כדי לקנות דירה? האם המחסור בדירות הוא בדירות מסוג זה? שלא לדבר על דירות במחיר של 40 מיליון שקל.

דירות בפריפריה: לא ברור מדוע מכירת דירות על-ידי משקיעים בפריפריה, גם אם מחירן הוא נניח רק מחירה מיליון שקל, תפתור את בעיית המחסור בדירות, במקום שאין בו מחסור.

דירות אשר נרכשו עד שנת 2008: כידוע, מחירי הדירות החלו לעלות באופן תלול רק אחרי המשבר הפיננסי העולמי בשנת 2008 וירידת הריבית. כלל לא ברור במה פשעו משקיעים שרכשו דירות לפני שנת 2008, כאשר הממשלה ביקשה מהם להשקיע בדירות להשכרה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדברי ההסבר לחוקי המס אשר עודדו השקעה ברכישת דירות. מדוע משקיעים שרכשו דירות עד שנת 2008 ומחזיקים בהן עד היום צריכים לשלם את הקנס הזה? והרי ברור שמי שמחזיק בדירה מעל עשר שנים, לא רכש אותה לספקולציה או למטרות לא ראויות.

דירת מורשת: אדם שקיבל דירה בירושה מהוריו ומחזיק בה מספר שנים, אינו מחזיק בה משיקולים כלכליים אלא מקשר רגשי וכבוד להורים. לא ברור מדוע דירה זה צריכה לבוא במניין.

לדעתי, כל הדירות בדוגמאות אלו אינן צריכות להיכלל במניין הדירות. אם בכל זאת השר מבקש שמשקיעים אלה ימכרו אותן, אזי על-מנת שלא לפגוע בתחושת הצדק - יואיל נא בטובו להעניק פטור ממס לתקופת מעבר של ארבע שנים, כדי שהמשקיעים ימכרו דירות אלה. ואם הוא חושב שהאשמים בעליית המחירים הם מי שרכשו דירות אחרי 2009 - אדרבה, שיטיל את המס רק על מכירתן של דירות אלו.

דירה עבור הבן המוגבל

קראתי הצהרות מפי פקידים באוצר, שאמרו שיש אנשים שלא מוצאת חן בעיניהם החקיקה הזו. ובכן, האמת היא שהאנשים אשר ציפו ליציבות ההטבות ונענו לרצון הממשלה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחקיקה בעבר, מרגישים מרומים וכמי שטמנו להם מלכודת.

בנוסף, חלק מהאנשים שמחזיקים ביותר משלוש דירות, רכשו את הדירות עבור הוריהם או ילדיהם אשר אוטוטו יהפכו לזוגות צעירים שיש למצוא להם דירה. ההורים מראש דאגו לעזור לממשלה במילוי תפקידה, ומסיבות כאלה ואחרות לא רשמו את הדירות על שמם או על שם ילדיהם. טוב היה אילו שר האוצר היה מאפשר במקרים אלה להעביר את הדירות להורים או לילדים ללא מס כלשהו - שבח או רכישה .

יש לי חבר (לא טייקון, אלא גמלאי של המדינה) שיש לו שלוש דירות. דירה אחת רכש בשנת 1960 ובה הוא מתגורר. דירה שנייה קיבלה אשתו בירושה והיא מושכרת. דירה שלישית נרכשה לפני שמונה שנים עבור בנו המוגבל, כאשר ביקש להכניס את בנו לכפר נוער לילדים מסוג זה; הכפר מקבל ילדים רק אם הוריהם רוכשים שם דירה עבורם. מדוע הוא צריך לשלם קנס זה? לשר האוצר ולפקידיו הפתרונים.