ההסתה וההצתה. בנימין נתניהו צודק באומרו שהסתה להצתה היא הצתה לטרור לכל דבר, אבל הוא טועה בצמצום הגזרה. לא צריך לחפש את מי שאמר "לכו תבעירו את היערות", אלא את מי שדוחף לרצח יהודים באשר הם יהודים, לטרור נגד ישראלים באשר הם ישראלים. זה ממש לא משנה אם המסית מדבר על סכינים, פצצות או גפרורים. חובה להחמיר את החקיקה, האכיפה והענישה נגד ההסתה בכללותה, וצריך להפסיק לפחד מהדיבורים על "פגיעה בחופש הביטוי". החופש הזה איננו כולל קריאות לפגיעה בגוף וברכוש, נקודה. בלי צעדים אמיתיים, מיידיים וחריפים נגד המסיתים - כל המסיתים - הטרור ימשיך להשתולל.

הפינוי. אין לי שמץ של ידע וניסיון בנוגע לסכנות שגורמת אש ומתי צריך לפנות תושבים. יש לי רק רושם, שבחלק מן המקרים - מדובר בזהירות מופרזת, שגורמת לפניקה ועלולה למנוע פינויים מוצדקים. כאשר הכבישים עמוסים במי שלא היה הכרח לפנותם מבתיהם, רכבי החרום עלולים להיתקע בפקקים וייתכן שייווצר קושי לפנות את מי שבאמת נמצא בסכנה. בהשלכה מתחום אחר לגמרי: בכל פעם שיש בכיכר רבין אירוע, המשטרה מודיעה על איסור חניה חצי יום לפני. למה? ככה, שיהיה. אני חושש, שהיא פועלת בצורה דומה גם מול השריפות.

הלקחים. בשנה שעברה פרסם מבקר המדינה, יוסף שפירא, דוח מעקב על הפקת הלקחים מאסון הכרמל. הוא הצביע על כמה תחומים בהם היה שיפור, לצד הרבה יותר תחומים שנותרו בעייתיים. למשל: העדר הסדר חקיקתי להיערכות לאומית לשריפות, אי-ביצוע פעולות למניעת שריפות ולצמצום נזקיהן (כולל בחיפה) והעדר תקן מזערי מחייב לציוד ייעודי ברשויות למאבק בשריפות. לא בטוח שהוגן להשליך מאותו דוח על השריפות הנוכחיות, גם בגלל הזמן שעבר וגם בגלל שמדובר במידה רבה באירועי טרור. אבל כן חובה לבדוק מה נעשה ומה לא נעשה, ולהטיל אחריות אישית במקומות הדרושים.

הטרמפיסטים. לפחות שני שרים רצו אתמול לתקשורת כדי לנסות ולהשיג כמה שניות של יחסי ציבור על-רקע הלהבות, ובכוונה לא אציין את שמותיהם. האחד הודיע שהוא מפנה את מתנדבי השירות הלאומי לסייע לנפגעי, והאחר דיבר על שלילת אזרחותם של מציתים. כל הכבוד. עכשיו תעשו את עבודתכם בשקט ואל תנסו להיבנות על גבו של מצב חרום.

הדמגוגים. כמו תמיד, נמצאו רבנים המתיימרים להיות מנהלי החשבונות של הקדוש ברוך הוא, וגם את שמותיהם לא אזכיר. האחד החליט שהבצורת והשריפות נגרמות בגלל משבר עמונה, והאחר תלה אותם בחילולי שבת. נכון שאירועים כאלו מחייבים חשבון נפש, אבל חשבון נפש אדם עושה אצל עצמו. ב"סלח לנו אבינו כי חטאנו" מכה המתפלל על חזהו שלו, ולא על חזהו של חברו. "אבינו מלכנו חטאנו לפניך", אמר ר' עקיבא - בלשון רבים - בשעת בצורת ומיד נעשה. לעומתו, הרבנים הללו תמיד מוצאים את האשמים מצידו השני של המתרס, תמיד בטוחים שבורא העולם שולח איתות המתיישב עם דעותיהם ורצונותיהם. זו לא יהדות וזו לא רבנות; זו דמגוגיה המפיצה שנאת חינם. בושה וחרפה.