|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות

תגובה לשקד / חלק ג'

האמנם בית המשפט אקטיביסטי?

טענותיה של איילת שקד נגד בית המשפט העליון הן אנכרוניסטיות. בשנים האחרונות הוא מתערב בעבודת הממשלה רק בעניינים שבליבת אחריותו, ובדרך כלל - כאשר הממשלה עצמה נמנעת מלהכריע בהם
30/11/2016  |   עמיחי כהן   |   מאמרים   |   אקטיביזם שיפוטי   |   תגובות
תומך בממשלה [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

בסיס לדיון
מאמרה של שקד הוא מאמר במקומו. לאחר שנות שלטון ארוכות של הימין ראוי, כי אחת מהמנהיגות הבולטות והמבטיחות ביותר שלו, תפרוס משנה מעמיקה ורחבה לגבי תפקיד הממשלה והרשויות השונות בישראל.

דווקא כיוון שאינני מסכים עם חלק ניכר מתפיסת העולם של שקד, אני סבור, כי יש חשיבות רבה לעיגון תפיסת עולם זו. התמודדות אידיאולוגית רצינית, המובילה לבירור מעמיק, אפשרית רק אם משני עברי המתרס מוצגות תפיסות עולם עקביות ובהירות. בלא עומק אידיאולוגי זה, הופכת ההתמודדות למאבק אינטרסים קטנוני.

ההערות שהעליתי במאמר זה אינן, אם כן, נסיון לחלוק, לסתור או למוטט את עמדתה של שקד. הצבעתי כאן בזהירות רק על שורה של נושאים שעל שקד, או על אלו התומכים בדעתה, לפתח ולקדם במסגרת פיתוח מענה הולם לבעיות השעה המועלות במאמר של שקד.

עמדותיה של איילת שקד ביחס לבית המשפט העליון ידועות זה מכבר. כבר בכניסתה לתפקיד, ובשורה של התבטאויות ציבוריות מאז, הציגה שקד את ביקורתה כלפי בית המשפט העליון. שקד סבורה, כי בית המשפט חרג מתפקידו לאורך השנים. ממוסד שתפקידו יישוב סכסוכים, הוא הפך לפורום ציבורי בלתי נבחר שבו, לטענתה, נקבעת המדיניות של ממשלת ישראל. במאמרה תוקפת שקד במיוחד את העובדה שבית המשפט אינו עומד על זכות העמידה ועל העובדה שיש נושאים שאינם שפיטים.1

הביקורת המרכזית על ההתערבות של בית המשפט העליון איננה מגבלת זכות העמידה (שכמעט בכל מדינה מערבית מצאו עותרים מתוחכמים דרכים לעקוף אותה כמעט בכל נושא), אלא מכיוון "השפיטות" - הטיעון הוא שיש נושאים שראוי שבית המשפט לא ידון בהם, שכן הם מצויים בתחום סמכותן הבלעדי של הרשויות האחרות, בדרך כלל הרשות המבצעת, ולבית המשפט אין את הכלים או הידע לעסוק בהן.

זהו טיעון שהושמע רבות בארצות הברית ביחס ללחימה בטרור, וכמובן עומד בניגוד מוחלט לשורת פסיקות של בית המשפט העליון האמריקני מהעשור הקודם, שהכפיפו במידה רבה את פעולת הרשות המבצעת לנורמות משפטיות.2

אך בלא קשר למצב בארצות הברית, הטיעון שלפיו בית המשפט העליון בישראל פועל בצורה אקטיבית ומתערב בנושאים שלא ראוי שיתערב בהם, הוא במידה רבה אנכרוניסטי. למעשה, המצב הוא הפוך: בעשור האחרון, ובמיוחד בחמש השנים האחרונות, אימץ בית המשפט עמדה התומכת במידה רבה בעמדה הממשלתית ברוב הנושאים שעל סדר היום. כך לא התערב בית המשפט העליון בחוק שאפשר ליישובים קטנים להקים ועדות קבלה (חוק שנועד להתגבר על פסיקות קודמות של בית המשפט העליון שבהן נקבע, כי ועדות קבלה הן מפלות).

כך אישר בית המשפט את תיקון 40 לחוק יסודות התקציב (חוק הנכבה - חוק המתיר למדינה לפגוע במימון ציבורי של גוף המציין את הנכבה). הוא גם אישר את תיקון מס' 48 לפקודת בתי הסוהר המתיר הזנה בכפיה של שובתי רעב. לאור אלו אני סבור, כי בית המשפט הנוכחי לא יכול להיתפס כאקטיביסטי במיוחד, בוודאי לא בהשוואה לבית המשפט העליון הישראלי בעבר, ונדמה לי שאף לא ביחס לבתי משפט עליונים במדינות אחרות.

מה קרה במתווה הגז
איזון בין הרשויות [צילום: משה שי, פלאש 90]

למעשה, שקד מביאה לתמיכה בעמדתה, על פיה בית המשפט מתערב התערבות מוגזמת בהכרעות פוליטיות, רק שתי דוגמאות מהעת האחרונה. בנוסף לפסק הדין בעניין מתווה הגז, מפנה שקד לפסקי הדין של בית המשפט העליון בעניין התיקונים לחוק הכניסה לישראל ("חוקי ההסתננות"), בהם פסל בית המשפט העליון פעמיים את ההסדר שחוקקה הכנסת בעניין המהגרים הבלתי חוקיים, ובפעם השלישית אישר את ההסדר בכפוף לתיקון מסוים. אני סבור, כי בשני הנושאים הללו, ההתערבות של בית המשפט ראויה גם על-פי גישה המתנגדת לאקטיביזם שיפוטי.

נדון ראשית בפסק הדין בעניין מתווה הגז.3 בית המשפט העליון דחה כמעט את כל הטענות כנגד מתווה הגז. הטענה היחידה שקיבל הייתה, כי הממשלה כבלה את ידי הממשלות הבאות בכך שהתחייבה לתנאי ההסכם למשך עשר שנים. למעשה, בית המשפט דרש מהממשלה לפעול בצורה המקובלת בהתחייבויות ארוכות טווח - לאשר את ההתחייבות בכנסת, או למתן את לשון ההתחייבות ארוכת הטווח.


אינני נכנס כאן לניתוח מלא של פסק הדין. אומר רק, כי על פניו פסק דין זה משרת בדיוק את המטרה שאותה התוו האבות המייסדים לבתי המשפט בחוקה האמריקנית - שמירה על הפרדת רשויות ואיזונים ובלמים ביניהם. תפקידה של הממשלה הוא למשול, ותפקידה של הכנסת הוא לאשר (בדרך כלל באמצעות חוק, אך לא תמיד) מדיניות ארוכת טווח של הממשלה. אין בין פעולה זו לעודף אקטיביזם שיפוטי דבר וחצי דבר. החלטתו של בית המשפט העליון בעניין מתווה הגז תואמת בהחלט גישה צרה למילוי התפקיד. ההתערבות של בית המשפט נגעה ליחס הראוי בין רשויות השלטון השונות, סוגיה שהיא במפגיע ובמפורש בתחום סמכותו. בשאר הנושאים שהיוו את הבסיס לעתירה ניכר בפסק הדין איפוק רב, שאפשר אולי אפילו לכנותו פסיביות שיפוטית.


ומה קרה בחוק המסתננים
לוודא שההליך הוגן [צילום: תומר נויברג, פלאש 90]

זוהי הקבוצה המודרת ביותר מההליך הפוליטי בישראל. אין להם כמעט שום זכויות. המצב הגיע לכך שהגרסה הראשונה של החוק הציעה לתת בידי פקיד את הסמכות להשליך מהגרים בלתי חוקיים לכלא למשך שלוש שנים, כמעט בלא הליך שיפוטי. זוהי דוגמה קיצונית לפגיעה במיעוט חסר ייצוג, שהיא בלתי נתפסת כמעט כלפי כל אדם אחר

פסקי הדין שפסלו סעיפים שונים בחוק מניעת ההסתננות4 נדמים במבט ראשון כחריג מובהק לעמדה פסיבית זו של בית המשפט.5 אך התבוננות מעמיקה מגלה שההתערבות של בית המשפט בעניין זה חוקית תואמת לחלוטין את עמדתו הזהירה ביחס לפסילת חוקים של הכנסת. אסביר זאת, שוב, ביחס לעמדה המקובלת בהסבר גישתו של בית המשפט העליון בארצות הברית.

אחת הגישות המקובלות ביותר בניתוח פסיקתו של בית המשפט העליון האמריקני רואה את אחד מתפקידיו המרכזיים כהגנה על discrete and insular minorities - מיעוטים המבודדים מהדיון הפוליטי.6 ההסבר הוא פשוט: את דעת הרוב יש לכבד מתוך כבוד להליך הדמוקרטי ולהוגנות של הליך זה, המבררת את עמדות הציבור מתוך תחרות בין עמדות ובחירה ביניהן. אך יש מיעוטים וקבוצות שאין להן גישה "הוגנת" אל ההליך, וממילא הסבר ההוגנות של ההליך ותיזת התחרות ההוגנת אינם רלוונטיים לגביהם. הדוגמה המובהקת לכך היא קבוצות שאין להן זכות בחירה (או שהיא מוגבלת) וממילא הן חסרות חשיבות בהליך הפוליטי. הקבוצה המובהקת ביותר שזכתה להגנת בית המשפט העליון של ארצות הברית לפי תזה זו היא השחורים בארצות הברית, שלאורך מאות שנים הודרו מההליך הפוליטי.

באותה צורה אפשר להסביר את פסיקת בית המשפט העליון שלנו ביחס למהגרים הבלתי-חוקיים. זוהי הקבוצה המודרת ביותר מההליך הפוליטי בישראל. אין להם כמעט שום זכויות. המצב הגיע לכך שהגרסה הראשונה של החוק הציעה לתת בידי פקיד את הסמכות להשליך מהגרים בלתי חוקיים לכלא למשך שלוש שנים, כמעט בלא הליך שיפוטי. זוהי דוגמה קיצונית לפגיעה במיעוט חסר ייצוג, שהיא בלתי נתפסת כמעט כלפי כל אדם אחר.

אם כן, ההיגיון שהנחה את בית המשפט העליון ביחס למסתננים הוא אותו ההיגיון שהנחה אותו ביחס למתווה הגז: לא ערעור על הכרעת הרוב, אלא וידוא ההוגנות של המערכת. לא קביעה של כללי מוסר הלקוחים מעולם חיצוני, אלא בקרה על מערכת הכרעת הרוב שאינה חותרת תחת הלגיטימיות שלה עצמה. התערבות כזו מוצדקת גם בתפיסה צרה ביותר של תפקיד בית המשפט.

חוסר המשילות מביא להתערבות
החליטו לא להחליט [צילום: יעקב כהן, פלאש 90]

גם בית משפט "פסיבי" ביותר, הנרתע מכל אקטיביזם, לא יוכל להימנע מלהתערב. מדובר בנושאים שבהם נפגעים ברורים, שיש בהם נורמות משפטיות, ואשר ההליך הפוליטי הזניח בצורה מודעת. אין לתמוה על שקד שלא הזכירה כלל נושא זה, ולמעשה - ההתערבות בנושא זה מדגימה בצורה טובה הרבה יותר את גישתו הכללית של בית המשפט העליון

אבקש להתייחס כאן בקצרה לשני נושאים נוספים שבהם מרבה יחסית להתערב בית המשפט העליון: יחסי דת ומדינה, ופינוי יישובים יהודים ביהודה ושומרון הבנויים על קרקע פלשתינית פרטית. שני נושאים אלו לא נדונו במפורש במאמרה של שקד, אך הם מרכזיים להבנת תפקידו של בית המשפט העליון בדמוקרטיה הישראלית. לדעתי, בשני נושאים אלו מתגלה כשל מרכזי בטיעון של שקד: המצב אינו שהתערבות בית המשפט פוגעת במשילות המדינה, אלא דווקא חוסר המשילות של המדינה הוא המביא להתערבות מוגברת של בית המשפט.

בנושא יחסי דת ומדינה מתערב בית המשפט העליון יותר מכל נושא אחר. לדעתי, ההתערבות בנושא זה נובעת מכך שרשויות השלטון נמנעות מהתערבות בו. מסיבות היסטוריות שונות נקבע במדינת ישראל "סטטוס-קוו" ביחסי דת ומדינה, שמשמעותו שלמעשה בנושאים אלו לא מתנהל הליך פוליטי.

רשויות השלטון החליטו לא לקבל שום החלטה. הן הפקידו את כל הנושא בידי הרשויות האורתודוקסיות והדירו רגליהן ממנו; לא שמרו על זכויותיו של אזרח; התעלמו מהשינויים בצורת החיים ובהרכב האוכלוסייה של מדינת ישראל; לא שעו כלל לצרכים של נשים, גרים וסתם נפגעים של המערכת הדתית.

בנסיבות אלו, גם בית משפט "פסיבי" ביותר, הנרתע מכל אקטיביזם, לא יוכל להימנע מלהתערב. מדובר בנושאים שבהם נפגעים ברורים, שיש בהם נורמות משפטיות, ואשר ההליך הפוליטי הזניח בצורה מודעת. אין לתמוה על שקד שלא הזכירה כלל נושא זה, ולמעשה - ההתערבות בנושא זה מדגימה בצורה טובה הרבה יותר את גישתו הכללית של בית המשפט העליון.

ההתנחלויות קיבלו לגיטימציה
"מחיר" נמוך ביותר [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

ממשלות ישראל לדורותיהן נמנעו מסיבות פוליטיות מהסדרת נושא הקרקעות ביהודה ושומרון, והותירו את המצב פרוץ ופרוע. חלק מההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון הוקמה ללא אישורים שלטוניים, ללא יד מכוונת ומנחה, וללא תוכניות מסודרות. לנוכח הפקרות שלטונית זו, עומד בית המשפט העליון עם עיקרון משפטי אחד בלבד, הידוע מראש לרשויות השלטון, ואשר הן חוששות לעסוק בו מפחד התגובה הבינלאומית

ומכאן ל"פיל" שבמרכזו של החדר - פינוי התנחלויות. לפני שאסביר את עמדתי בנושא זה, דרושה הקדמה קצרה. מאז פסק הדין בעניין אלון מורה בשנת 1979, קבע בית המשפט העליון נוסחה ברורה אשר ממנה חרג רק במקרים מעטים ביותר: בית המשפט סירב לחלוטין להתערב בשאלה העקרונית של חוקיות ההתיישבות הישראלית בשטחים (יהודה שומרון ועזה) למרות הספקות החוקיים לגביה, בנימוק שמדובר בשאלה פוליטית.

לעומת זאת, עמד בית המשפט על כך, כי קרקעות פרטיות של פלשתינים לא יופקעו ולא ישמשו לבניית התנחלויות (אלא אם כן הוכח שנקנו כדין על-ידי יהודים). בפועל, בית המשפט אישר במשתמע והעניק לגיטימציה פומבית, לכל צורת התיישבות יהודית בשטחים שאינה כרוכה בהפקעת קרקע פרטית פלשתינית. האיסור על הפקעת הקרקע פרטית, המבוסס על המשפט הבינלאומי, הפך להיות כעין "מס" ששילמו המתיישבים בשטחים תמורת הלגיטימיות החוקית של ישיבתם שם.

אקסיומה חוקית זו אפשרה להתיישבות היהודית בשטחים לפרוח. מעל 400,000 ישראלים חיים כיום ביהודה ובשומרון (לא כולל מזרח ירושלים). מספר הבתים שפונו בפועל מיושביהם כיוון שניבנו על קרקע פרטית, עומד על כמה עשרות לכל היותר. ה"מחיר" ששילמו המתיישבים תמורת הלגיטימציה שניתנה להם במשתמע, היה נמוך ביותר.

והנה, בשנים האחרונות קמו עוררים על האקסיומה. דוח השופט אדמונד לוי, הצעת חוק ההסדרה, וכתיבה אקדמית ועיתונאית נרחבת מנסים לקדם את אפשרות ההפקעה של קרקע פרטית פלשתינית לשם בניית התנחלויות יהודיות, כבישי גישה אליהן וכו'. אף כאן ניכרת ההתערבות של בית המשפט העליון. בשורת פסיקות היוצרת בעיות פוליטיות וקואליציוניות קבע בית המשפט, כי יש לפנות יישובים יהודים היושבים על קרקע פלשתינית פרטית. אף כאן ניתן להצדיק את ההתערבות של בית המשפט העליון כהגנה על קבוצה המודרת לחלוטין מההליך הפוליטי, ולפיכך זוהי התערבות מוצדקת גם לפי תפיסה צרה של התערבות בית המשפט, והגנה פשוטה על שלטון החוק.

אך לא זה העיקר. העיקר הוא שבחינת פסיקות בית המשפט העליון ביחס להתיישבות היהודית בשטחים מראה ומדגימה, כיצד המצב האמיתי הפוך מזה המתואר על-ידי שקד. בית המשפט העליון אינו מחסום בפני המשילות, אלא חוסר המשילות הוא המוביל להתערבות בית המשפט העליון. ממשלות ישראל לדורותיהן נמנעו מסיבות פוליטיות מהסדרת נושא הקרקעות ביהודה ושומרון, והותירו את המצב פרוץ ופרוע. חלק מההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון הוקמה ללא אישורים שלטוניים, ללא יד מכוונת ומנחה, וללא תוכניות מסודרות. לנוכח הפקרות שלטונית זו, עומד בית המשפט העליון עם עיקרון משפטי אחד בלבד, הידוע מראש לרשויות השלטון, ואשר הן חוששות לעסוק בו מפחד התגובה הבינלאומית.

אם כן, דווקא חוסר המשילות של הממשלה - החוששת מאוד מהמחלוקת הפוליטית והבינלאומית הכרוכה בהסדרה של נושא ההתיישבות היהודית - בשטחים מוביל לכאוס. כאוס זה מונח לפתחו של בית המשפט העליון, אשר עוסק בו בחוסר חדווה ובחוסר ברירה. הביקורת על בית המשפט העליון על עודף ההתערבות שלו במקרים אלו, היא אם כן מניפולטיבית. לו הייתה הממשלה אוכפת את החוק ומפעילה משילות ביהודה ושומרון, לא היו הנושאים מגיעים כלל לבית המשפט העליון.

הערות

1. שקד, עמוד 45.
2. למשל Boumediene v. Bush, 553 U.S. 723 (2008)
3. בג"ץ 4734/15, התנועה למען איכות השלטון נ' ראש ממשלת ישראל.
4. חוק מניעת ההסתוננות (עבירות ושיפוט), תיקון מס' 3 ו-4.
5. למשל: בג"ץ 71662/12, נג'ט אדם נ' הכנסת.
6. לדיון נרחב בנושא זה ראו John Hart Ely, Democracy and Distrust: A Theory of Judicial Review .(Harvard University Press, 1980) וראו גם Bruce Ackerman, "Beyond Carolene Products" 98 Harvard Law Review 713

הכותב הוא מרצה למשפט בינלאומי בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה.
תאריך:  30/11/2016   |   עודכן:  30/11/2016
פרופ' עמיחי כהן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
האמנם בית המשפט אקטיביסטי?
תגובות  [ 25 ] מוצגות   [ 25 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
ה.א
30/11/16 08:53
 
אין שום אפשרות,
30/11/16 09:54
2
ישעיהו לוי
30/11/16 09:00
3
באום
30/11/16 09:49
 
ע_הראל
30/11/16 14:36
4
בני בנקר
30/11/16 10:05
5
בני בנקר
30/11/16 10:19
6
ישראל דויד
30/11/16 10:49
7
בני בנקר
30/11/16 11:07
8
חן 2
30/11/16 11:26
 
והכי קל,
30/11/16 12:49
 
בני בנקר
30/11/16 13:37
 
ממש לא.
30/11/16 16:21
9
מדמוני אסף
30/11/16 11:40
10
אברהם 10100
30/11/16 13:49
 
בני בנקר
30/11/16 14:30
 
ע_הראל
30/11/16 15:29
 
בני בנקר
30/11/16 18:54
 
ע_הראל
30/11/16 21:01
11
צרצר
30/11/16 18:11
12
צרצר
30/11/16 18:28
13
צרצר
30/11/16 18:43
14
אזרח פשוט
30/11/16 23:56
 
בני בנקר
1/12/16 08:45
15
ארל׳ה
30/01/17 00:33
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  אקטיביזם שיפוטי
הלכה מושרשת היא שהרמטכ"ל הוא הפרשן המוסמך של המצב הביטחוני כלפי רשויות המינהל וחוות דעתו מחייבת אותן. פירושו של דבר שהרמטכ"ל, בפרשנותו את המצב הקיים, איננו רק "מייעץ"; הוא "מפקח" על הממשלה, משמש עבורה כ"כלב שמירה" של ביטחון המדינה.
15/11/2016  |  איתמר לוין  |   מאמרים
"גם אם ניתן לבחון כמעט כל נושא בכלים משפטיים, הרי שלא כל נושא ראוי להתברר בבית המשפט. האופי הדומיננטי של הנושא שעל הפרק הוא אמת מידה, כלי עזר להחלטה אם ראוי הנושא לרשות המחוקקת לענות בו, ואם הוא מסור לשיקול דעתה של הרשות המבצעת או להכרעה משפטית בבית המשפט".
13/11/2016  |  איתמר לוין  |   חדשות
"האקטיביזם השיפוטי מת, אבל קם לתחייה בידי פוליטיקאים פופוליסטים שמגישים לבג"ץ עתירות שהם יודעים שיידחו, והם רוצים שיוכלו לטעון שבית המשפט הוא שמונע מהם לבצע את מדיניותם". כך טוען (יום ד', 26.10.16) יו"ר יש עתיד, ח"כ יאיר לפיד, בכנס של פורום קהלת.
26/10/2016  |  איתמר לוין  |   חדשות
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוא הנושא באחריות למצב המפלה יהודים בהר-הבית, והוא שהחליט שלא לאמץ את דוח אדמונד לוי להסדרת היישובים ביהודה ושומרון. כך טוענת שרת המשפטים, איילת שקד, בראיון לעלון השבת "עולם קטן" (14.10.16).
18/10/2016  |  איתמר לוין  |   חדשות
דן מרגלית מישראל היום פותח את טורו בסיקור מערכת הבחירות המלוכלכת בארצות הברית. הוא כותב:
15/10/2016  |  ענבל בר-און  |   מיוחדים ברשת
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
אורי מילשטיין
אורי מילשטיין
חיקוי כושל של צה"ל את צבאה של גרמניה הנאצית; רב-אלוף חיים לסקוב ואלוף ישראל טל - אבות השריון של צה"ל; מיתוסים על מהלכי השריון של צה"ל במלחמות; השפעה שלילית של צה"ל, האנטי-אינטלקטוא...
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
[צילום: AP]
ד"ר רפאל בוכניק-חן
מידת מרכזיותה של הקונספציה במחדל הקולוסלי של ה-7 באוקטובר 2023, הוא מושא לפולמוס דינמי בין מומחים ופרשנים בתקשורת הישראלית. האמנם כך?    מחקר השוואתי בין הכשלים המודיעיניים של אוקטו...
נעם סולברג
נעם סולברג
דברי השופט נעם סולברג בטקס הסמכת עורכי דין חדשים, בבנייני האומה בירושלים [י' באדר ב' תשפ"ד, 20.03.2024]
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il