'רק חזק ואמץ מאוד לשמר לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי, אל-תסור ממנו ימין ושמאול למען תשכיל בכל אשר תלך. לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל. הלוא צויתיך חזק ואמץ, אל תערץ ואל תחת, כי עמך ה' א-להיך בכל אשר תלך'. (יהושע, א', ז')
דברי החיזוק והחזון הללו, אותם אומר הקב"ה ליהושע ערב הכניסה לארץ, עם מינויו למנהיג האומה, הפכו לחלק בלתי נפרד מטקסי ההשבעה בצה"ל. אכן ראויות מילות הנצח הללו הנאמרות על מפתנה של ארץ ישראל, ללוות כל אדם בכניסתו לתפקיד חדש.
בפסוקים אלה נאמר ליהושע פעמיים: 'בכל אשר תלך'. הנכונות ללכת, להתקדם, היא אבן בוחן לכל בעל תפקיד. על דגלו של העם היהודי לדורותיו מתנוסס ציווי הקב"ה לאברהם 'לך לך', 'קום והתהלך' - ללכת. להיות בתנועה, להיות ער לשינויי המציאות, לדעת להיערך מבעוד יום לצרכי המחר.
גם בימינו, צבא ההגנה לישראל נדרש להליכה זו ללא הפסקה: לפקוח עין תדיר ולהביט נכוחה במציאות המשתנה בקצב מסחרר סביבנו, להבין היטב את המגמות המתעצבות מבית ומחוץ; ולהקפיד ללכת צעד אחד קדימה- בעוז, באמונה ובענווה. לאורך המסע בין אלפי השנים, ינק עם ישראל את כוחו, את עוצמתו הרוחניות והערכית מתוך התורה, על כל הלכותיה והליכותיה, ערכיה, דמויות ההוד והמוסר שבה. אלו האדנים והיסודות של האומה היהודית. זה היה מקור הכוח והעוצמה בימיה הגדולים של האומה ובתקופות הקשות בעברה, והיו לא מעט כאלו. זה המעיין הנובע המשקה ומפרה את סביבתו.
צה"ל משקף את פני החברה הישראלית כולה- חברה רבת גוונים, דעות, עדות, השקפות ואמונות, חברה שיש בה כוחות אדירים של יצירה, התנדבות, מסירות נתינה וחסד, ציונות ואהבת אדם וארץ, אך יש בה גם איים של ניכור, שסעים ומחלוקות. בעת שכזו, במקביל לכל המשימות האחרות, על הרבנות הצבאית להיות גורם מחבר מאחד, מלכד ומשתף.
מילותיו של חיים גורי בשיר הרעות - 'אהבה מקודשת בדם את תשובי בינוני לפרוח', מאתגרות אותנו לשוב להפריח ולהרבות אהבת אדם, תורה, ארץ, ובעיקר דרך ארץ שקדמה לתורה.
אל מילים אלו חוברות מילותיו של הרב קוק, שהנחה את מובילי הדרך באשר הם - לא לקבול על הרשעה אלא להוסיף צדק, לא לקבול על הכפירה אלא להוסיף אמונה.
צבא ההגנה לישראל נדרש להתמודד עם מגון עצום של אתגרים, שינויים וחזיתות: מפת האיומים הביטחוניים משתנה ללא הפסקה. מרחב ההתמודדויות של המפקדים בכל הדרגות הולך ונעשה מורכב. יחסי צבא- חברה עוברים שינויים רבים. הפסיפס האנושי המתגייס לצה"ל הופך למגוון ומורכב יותר ויותר.
מיום הקמתו, צבא זה הוא צבא העם, צבא העם היהודי. דוד בן-גוריון, בתבונתו, ביקש מהרב גורן זצ"ל, לכהן כרב הראשי של הצבא הישראלי. בן-גוריון הבין שעל הצבא לתת מענה רחב לכל העם, מבלי ליצור בידול בתוך הצבא. מתוך ראיה היסטורית והבנת גודל השעה והמעמד, הוא הבין שנדרשת דרך שתוכל לאפשר לכל החיילים והחיילות לשרת שירות מלא ומשמעותי בצבא ההגנה לישראל, והעיקר ביחד.
הרב גורן ובן גוריון גם יחד השכילו להבין שיש לנו רק מולדת אחת ומתוך כך יהיה לנו גם צבא אחד בלבד, צבא העם שימצאו בו את מקומם כלל החיילים והחיילות. כניסתי לתפקיד הרב הצבאי לצה"ל מהווה חוליה נוספת בשרשרת היסטוריה המתחילה מהשותפות המיוחדת של הרב גורן עם דוד בן-גוריון. זוהי עבורי זכות עצומה אך בצידה גם תביעה נוקבת, להשקיע כל מאמץ כדי לוודא שהרבנות הצבאית תהיה בעלת יכולת לתת מענה מקצועי ואחראי לכל חיילי צה"ל.
רבנות צבאית מעצם טבעה נטועה היטב בעולם ההלכה, הערכים, המוסר והמחשבה היהודית. מתוך שורשים אלו תוכל הרבנות הצבאית להיות כזו שיודעת ללכת, לצעוד ולהתמודד עם אתגרי המחר, להוות כתובת משמעותית ורלוונטית לכלל חיילי צה"ל ומפקדיו בימי שגרה ובימי חרום מתוך מחויבות להלכה, למסורת היהודית ולצרכי הביטחון הלאומי.
עצם הרעיון של צבא ההגנה לישראל הוא חידוש עצום בהיסטוריה היהודית. במשך שנות דור יהודים לא חלמו על אפשרות של צבא עצמאי, במדינה ריבונות על אדמת ארץ ישראל.
אנחנו ובני הדור שלנו מהווים הגשמת חלומות, תקוות ותפילות של דורות. וכגודל הזכות - גודל החובה והאחריות.
אלו מגוון המשימות והיעדים הניצבים לפתחינו אם היכנסי לתפקיד. האדם הוא תבנית נוף מולדתו, ואני מביא איתי אל התפקיד את תבנית נוף חיי היהודי והישראלי, הרוחני והערכי, את הערכים שספגתי בבית הורי, את השנים בהם חבשתי את ספסלי בתי המדרש בהם למדתי, ואת השנים בהן זכיתי לשרת את עם ישראל כחייל וכמפקד. בשנים אלו למדתי להכיר מקרוב, את הצבא וחייליו והמופלאים, את השטח והפעילות המבצעית המורכבת, ואת המשימות המוטלות על המפקד, זה שמכוח אישיותו, מקצועיותי וערכיו, ומתוך דוגמה אישית נדרש להוביל, להנהיג ולבצע את המשימה.
כל אלו ילוו אותי בכניסה לתפקיד, כניסה מלווה בתפילתו של שליח הציבור בימים נוראיים- הינני העני ממעש, היה נא מצליח דרכי אשר אנכי עומד לבקש רחמים עליי ועל שולחי.
את מילות הפסוק שנאמרו בספר במדבר על יהושע בן נון: 'איש אשר רוח בו', מסביר רש"י בשמונה מילים פשוטות בהירות ונוקבות: 'שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד'.
זו משימתו הגדולה של כל מנהיג - צבאי, או רוחני, להשכיל להיות דמות מכילה- שיש בה את הכוחות והיכולת להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. על כך תפילתי ובקשתי בעת הזו.
היכרות רבת שנים לי עם תת- אלוף (מיל') הרב ישראל וייס, זכיתי לעבוד ביחד ותחת פיקודם של תת-אלוף (מיל') הרב
אביחי רונצקי וידידי תת-אלוף, הרב
רפי פרץ. מכולם למדתי מהי מסירות, מהי עשייה באמונה, ומהי אמונה בצדקת הדרך, וכל אלה מתוך הבנת גודל השעה וגודל התפקיד.
אני מבקש להודות לראש המטה הכללי, רב-אלוף גדי איזנקוט, ולראש אגף כוח האדם, אלוף
חגי טופולנסקי, על האמון שנתנו בי בהחלטתם למנותי לתפקיד זה. אנחנו מחויבים לצעוד בשיתוף פעולה ולהצעיד את הרבנות הצבאית לעבר העשור השביעי של מדינת ישראל.
אני מבקש להודות ולהביע את הערכתי העמוקה לכלל סגלי הרבנות הצבאית בעבר ובהווה שעשו ועושים לילות כימים כדי לממש את החזון הגדול שאנו הולכים ופועלים לאורו.
תודה מעומק הלב לרעייתי - ורד, להוריי ולמשפחתי כולה על התמיכה ועל העידוד במשך עשרות שנים בתפקידי השונים. תודה לרב רפי שזכות גדולה, גדולה מאוד נפלה בחלקי לשרת יחד איתו ותחת פיקודו.
מודים אנחנו לפנייך ה' אלוהינו ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש, וזיכיתנו לשוב לארצנו לאחר אלפי שנות גלות, ולכונן בה את מדינתו ואת צבאנו. יהי רצון שלא יארע דבר תקלה על ידי, ובעזרת השם נלך כולנו מחיל אל חיל.
