דון קישוט וסנשו פנשו

החלה עונת ההתעוררות, אומנם זה עתה נחת עלינו הגשם, אולם כפטריות אחר הגשם קמו הטוענים לכתר, בעיקר משמאל. חולשת מנהיגים כמו בוזי וציפי, או יאיר מביאים אנשים בעלי עניין לחפש מקסמי שווא, ובלבד שיתנו להם קצת תקווה להחלפת השלטון.

אין ספק כי התקשורת הישראלית כמו זו האמריקנית אינה רוצה את שלטון הימין, הם רוצים לחזור לחיק השמאל כפי שהיה מאז ומתמיד, עד שהימין כלשון בן אהרון גנב את המדינה, והפתרון שלו הוא שצריך להחליף את העם.

הכמיהה הזאת הביאה את בוגי יעלון להכריז כי הוא רץ לראשות הממשלה, אשכנזי מחרה מחזיק אחריו אם כי הוא טובל עד ראשו בפרשת אשכנזי הרפז, שיש לשער כי בחודשים הקרובים תקבל כותרות.

תנועת המונים

ומן האוב, אחרי שפרש לעשות לביתו, צץ לנו הוד רוממותו דון קישוט הוא אהוד ברק. תחילה מפרסם כרזות הקוראות לו לשוב, וכאשר זה קצף על פני המים הוא מתחיל להופיע בכל מיני פורומים ותוקף את ראש הממשלה. אפילו באירוע האחרון - השריפות הגדולות, שנוהלו לדעת כולי עלמא בקור רוח, כאשר קוטפים את הפרי של הקמת הטייסת ללחימה באש, ואת חידוש היחסים עם טורקיה ושאר מדינות האזור לתגבור הלחימה מהאויר, ואפילו הרשות הפלשתינית שולחת סמלית ארבע כבאיות על צוותיהן, יוצא אהוד המזוקן וטוען שזה נוהל בפניקה גמורה.

אהוד קורא להקמת תנועת המונים שתחליף את השלטון. לקום מהכורסאות הנוחות ולצאת החוצה הוא זועק, אבל אין קול ואין עונה, כי אומנם זכרוננו קצר, אולם אנו זוכרים את "בוקר של יום חדש", את המו"מ הרככוכי שניהל עם חאפז אסד וכמעט הביא אותו לחוף הכנרת המזרחי, וכולנו זוכרים שאמר תנו לי חמש דקות עם ערפאת בחדר סגור ואני עושה שלום, והוא קיבל יותר מחמש דקות, ועוד ועוד והכל הפך לכלום.

והנה יוצא נושא כליו הנאמן שלום שמחון ששכחנו אותו כבר, ונותן רשימה שלמה של כשלי המחנה הלאומי, בבחינת אנחנו נגררים ולא מובילים, אלא שאחת מאימרותיו של אהוד היו שאין פרטנר לשלום עם הפלשתינים. הוא קורא לשים את משקעי העבר בצד ולהרים הנהגה מאוחדת עם אשכנזי, בוגי, עמיר פרץ וכמובן ציפורה (ציפי) לבני ועוד העיקר להחליף את השלטון. שמחון טוען כי צריך שינוי כיוון, טוען כי אהוד כבר עשה את כל התפקידים אלא שהוא לא ממשיך ואומר כיצד מתישב זה עם זה, כיצד שינוי כיוון יבוא ממי שהיה שם ולא שינה שום כיוון. האם במסגרת הרצאותיו בארה"ב הוא למד כיצד משנים כיוון? אהוד הוא הדוניסט, ואינו אוהב צניעות וענווה, הם זרים לו.

אז מספיק עם כל השטויות הללו, אהוד לא ישב יום אחד באופוזיציה, אהוד חושב על עצמו בלבד, הוא רוצה לחזור לקדמת הבמה ממנה הועף בבושת פנים, ואחר כך התפנה לפרק את מפלגת העבודה שפעמיים נתנה לו את אמונה והוא החזיר לה בענבים באושים. לא עוד.