צר לי שעלי לכתוב את הדברים. שרי
הבית היהודי שכוונותיהם טובות עומדים ליפול בפח אותו טומן להם נתניהו. הניסיון מלמד שוויתור בחזית אחת איננו פותר דבר. ראו לעניין זה את מיגרון עליה השלום. אדמות הטרשים שעל ההר (שם במיגרון) מעידות כאלף עדים על היות התביעה של הערבים בהובלת אויבי ישראל השמאלנים קנטרנית וארסית- מראשיתה ועד סופה בשעה שההיענות הזדונית של בג"ץ לגחמותיהם מנציחה חורבן ושממה.
אמנם עבדכם התבטא בעבר כי ההסכם במיגרון היה הכרח בל יגונה אלא שמאז השתנו הנסיבות לחומרה. הזמן החולף, ההקפאה הנמשכת, השיתוק שאחז בממשלה, גניזת דוח
אדמונד לוי, מכבש ההריסות של הממשלה והאקטיביזם הגובר של חונטת "היכל הצדק" - כל אלה מאיינים את האפשרות שסוף-סוף יגיע פתרון גורף וצודק להתיישבות היהודית בארץ ישראל השלמה. פתרון גורף במשמע כזה שירחיב גבולנו, יעמיק אחיזתנו,יפרוץ וירבה את בתינו ויגדיל את מספר יישובנו.
לא נעים לומר אך צריך. אינני יכול להאמין לנתניהו. חוסר אמונתי זה הוא הרוויח ב"יושר" (אם ניתן לומר כך) שכן דרכו הנכלולית והאפלולית שרובה ככולה כחש והטעיה לא מותירה מקום לספק. למרות שינוי נסיבות קיצוני לטובת ענייננו בהיות השחור מהבית הלבן הולך לדרכו וממשל חדש אוהד מתחיל 'אוטוטו' לכהן, נתניהו כהרגלו - מהסס, חושד, מגמגם ואיננו מסוגל למשול, השם ירחם עליו ועוד יותר עלינו.
חרפה גדולה
שרי הבית היהודי והסיעה כולה עושים
בתום לב, כך נראה, מאמצים עילאיים על-מנת להותיר את עמונה על-כנה ולהכשיר באותה ההזדמנות את כל ההתיישבות. חרפה גדולה היא שהדבר לא נעשה עד כה ולא על שרי הבית היהודי נטיל רפש בעניין הנמשך כמעט חמישים שנה. המאמצים נושאים בחלקם פרי (חלקי ולא מספק שכן על-פי כל המתפרסם- עמונה לא בעסק...). על כך יש להודות הרבה ל
בני בגין הראוי להיות מאופסן או מאושפז בהיכל הבושה הלאומי בשל דבקותו הפנאטית בדאגה להסדרת הבדווים מחד ובגידתו האידיאולוגית באחיו היהודים מאידך. גם
משה כחלון לא יישכח והתנהלותו בעניין זה היא מסמר נוסף בארון הקבורה הפוליטי של מפלגת הקשקושים שלו.
מי שנכווה ברותחין ייזהר בפושרין והייתי מוסיף שכאשר בנתניהו עסקינן ייזהר גם בצוננין ואפילו בקרח (לא יבש...). הניסיון המר מלמד כי ההבטחות, הסיכומים והדיו נשארים על הנייר ואילו הגבעות נותרות קרחות כשעליהן מפוזרים הלבבות השבורים.
אני כבר יכול לדמיין את התירוצים בעתיד לבוא (עם הפרת כל ה"סיכומים" דהיום) - "לא חוקתי", יאמר הבג"ץ, "האג" תזעקנה כותרות העיתונים, "סוף המדינה היהודית", ייללו עוכרי ישראל המלשינים והמינים. כמובן שתישלפנה עוד פרשיות על ביבי (ועל שרה). הרועצים המשפטיים יגלגלו עיניים כהרגלם ויזעקו חמס ואולי אף יוצב על שולחן הממשלה אולטימטום בדמות איום כל שופטי העליון לאמץ הצעתו (הנדיבה לטעמי) של האקס
אהרן ברק- להתפטרות קולקטיווית.
אם לסכם - הרי שקטן אמונה עבדכם ולפי סימנים רבים מדי מדובר במלכודת מסוכנת. הלוואי שאתבדה.
