לאן נעלמה מורשת פליאה אלבק ז"ל

לא צריך להיות מומחה לתורת המשפט, כדי להבין שהצעה הטרומית של חוק ההסדרה, שעברה לפני יומיים בכנסת, ברוב של 60 חברי-כנסת אל מול 49 מתנגדים, אשר תתגלגל, סופם של דברים, לחקיקת חוק ההסדרה - לא "יחזיקו מים". סופם של דברים, קרוב לוודאי, שחוק ההסדרה יבוטל בידי בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לאחר שבג"ץ ייענה לאחת מן העתירות שתוגשנה, לאחר שחוק ההסדרה - במתכונתו הנוכחית, הפוגעת בקניינם וברכושם של בעלי קרקעות פלשתינים - יעבור בקריאה שנייה ושלישית בכנסת.

גם הוצאת סעיף 7 להצעת חוק ההסדרה, במסגרתו הוצע לבטל - רטרואקטיבית - פסיקותיו של בית המשפט העליון, כעניין התנחלות "עמונה"; תשעת הבתים בהתנחלות "עפרה", כמו-גם שכונת "נתיב האבות", המצויה ביישוב "אלעזר", לא תמנע התערבותו של בג"ץ בכל הקשור לסעיפי חוק ההסדרה המבקשים "להסדיר", הקמת התנחלויות בשטחי יהודה ושומרון על קרקעות פרטיות של פלשתיניים, תוך הפקעת אדמותיהם ו"פיצויים על כורחם", בעקבות הפקעה זו, שהנימוק להפקעת אדמות אלה, אינו צרכי ציבור או צרכי ביטחון, אלא הקמת התנחלויות נטו.

ברור לחלוטין, כי בג"ץ לא יוכל להכשיר חוק וגם/או לא יוכל להכשיר סעיפי חוק, שיש בהם משום הצדקת הפקעת קניין פרטי, קרי, הפקעת אדמותיהם של תושבים פלשתינים, כמו-גם "פיצויים", בעקבות גזילת רכושם זה, קרי, אדמתם שלהם - והכל לצורך, יישובם של מתנחלים על אדמותיהם הם, בבחינת "דם מתנחלים עדיף על דם פלשתינים".

אלה התוקפים בג"ץ על דרישתו לפנות התנחלויות אלה - שהוקמו, שלא כדין ובניגוד להוראות החוק הבינלאומי, על אדמות פרטיות של פלשתינים - אינם מבינים שבפסקי-הדין הנבונים, הנכונים והאמיצים של בג"ץ מנע בג"ץ התערבותו של בית המשפט הבינלאומי בהאג, בעניין זה. כך ורק כך נחסמה התערבות חיצונית בשאלת ההתנחלות.

שוו בנפשכם מה היה קורה אם בג"ץ היה הופך פתאום מ"שמאלני", כלשון מתנגדיו ותוקפיו ל"ימני" ומאשר השארת התנחלויות - שהוקמו, שלא כדין ובניגוד להוראות החוק הבינלאומי, על אדמות פרטיות של פלשתינים. תוך תקופה קצרה היה מתערב בעניין בית המשפט הבינלאומי בהאג, נמצל פרצה זו שנפרצה לו ופוסק שבג"ץ פסק בניגוד להוראות החוק הבינלאומי בעניין זכויות הקניין הפרטי. מה היינו עושים אז? מאשימים בית המשפט הבינלאומי בהאג ב"שמאלניות" ומצפצפים צפצוף ארוך ועליז במיוחד על פסיקותיו, בדבר פינוין המיידי של ההתנחלויות?

על הדרך השלומיאלית בה מתנהלת תנופת ההתנחלות ביהודה ושומרון, ניתן ללמוד מאופן הקמת שכונת "נתיב האבות", ביישוב "אלעזר", שבגוש-עציון. שכונת "נתיב האבות" הוקמה בחודש פברואר 2001, בצפון מערב של היישוב "אלעזר". שכונה זו הוקמה ללא הליך תכנוני ונחשבת למאחז בלתי חוקי. בעקבות עתירות שהוגשו לבג"ץ, התחייבה המדינה בשנת 2004 שצוות ממשלתי מקצועי יבחן סוגיית הבעלות באדמות שעליהן ממוקם המאחז, ויקבע אם הן אדמות פלשתיניות או קרקע שבבעלות המדינה. צוות זה לא סיים מלאכתו, עד כה. בשנת 2008, הודיעה המדינה שתפעל בהקדם להריסת מבנה במאחז. בשנת 2010 הודיעה המדינה שתבחן הבעלות על הקרקעות במקום, ללא יכולת להבטיח לוח זמנים לסיום הבדיקה. כיום מתגוררות במאחז כ-35 משפחות. בתחילת שנת 2013 נתקבלו תוצאות סקר קרקעות לפיהם הוכרז על חלק מהשטח כאדמות מדינה.

באוגוסט 2016 הורה בג"ץ על פינוי 17 בתים, הנמצאים באופן מלא או חלקי מחוץ לשטח ההכרזה על אדמות מדינה. בפני בג"ץ תלויה ועומדת עתירה נגד ההכרזה על חלק משטח המאחז, כאדמות מדינה.

מי שקורא דברי ההסבר להצעת החוק הפרטית שהגישה בשעתו ח"כ שולי מועלם-רפאלי, הקרויה: "הצעת חוק ההסדרה, התשע"ו-2016", שבאה להסדיר חוקיות ההתנחלויות ביהודה ושומרון, אינו יכול שלא להתרשם מהביקורת שבה, כלפי הממשלה, על שהוליכה שולל ציבור המתנחלים ונתנה להם להבין "שיהיה בסדר". בהצעת חוק זו נכתב, כי:

"חוק זה בא לתקן עוול כפול - עוול עם אלפי משפחות, תושבי מספר ישובים ביהודה ושומרון אשר נשלחו ברובם להקימם ולהתגורר בהם בידיעת, בעידוד ובמימון רשויות השלטון והממשלות בישראל וגופים מיישבים נוספים, ועוול עם בעלי המקרקעין עליהן הוקמו בתי אותן משפחות או יורשיהם, אשר זכאים לפיצוי בעד אדמותיהם ועד כה טרם קיבלוהו.מרבית הישובים הוקמו בעידוד ממשלות ישראל ובמימונן ומרבית התושבים שקבעו בהם את ביתם עשו זאת בתום לב ולא היו מודעים לעובדת הקמתם על קרקע פרטית. ביחס לחלק מהישובים גם רשויות המדינה אשר היו מעורבות כאמור בהקמתם לא היו מודעות לעובדת היות המקרקעין במקום מקרקעין פרטיים. אוסף המצגים שהציגו רשויות המדינה השונות בפני התושבים בשנות הקמתם של הישובים יצרו אצל התושבים, ובצדק, תחושה כי מדובר בישובים נורמאליים לכל דבר ועניין וכי העיכובים בהסדרתם התכנונית הם עיכובים טכניים שמקורם בחשבונות מדיניים ופוליטיים והשלמת הליכי התכנון וההסדרה היא רק עניין של זמן. על-רקע מצגים אלו קבעו התושבים את משכנם בישובים, בנו בהם את בתיהם, הקימו בהם את משפחותיהם והולידו בהם את ילדיהם".

לאן, לאן נעלמו, הימים הברורים והמסודרים מתקופת עו"ד פליאה אלבק ז"ל, ראש המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה שעסקה, במעמד המשפטי של ההתנחלויות ובשטחים עליהן הוקמו. בעקבות החלטת "אלון מורה" שאסרה הפקעת קרקעות פרטיות לצורכי התנחלות, הגדירה היא המנגנון המשפטי שאפשר להכריז על קרקע כאדמות מדינה על-פי החוק העותומאני משנת 1858. רוב פעולות אלבק עמדו במבחן בג"ץ, משום שנעשו, בתכנון קפדני, בשום-שכל ולא כלאחר יד, כפי שמתנהל בכל הכבוד הראוי מפעל ההתיישבות, בשטחי יהודה ושומרון, בתקופתנו אנו. בראיון לעיתון הארץ, בשעתו, אמרה היא, כי: "התפקיד שהיה לי בעניין ההתנחלויות היה לבדוק שהקרקע שמבקשים להקים בה התנחלות היא אדמות מדינה ושלא פוגעים באף אדם פרטי. הרעיון הזה מאוד דיבר אל לבי והמדיניות הזאת מאוד קסמה לי. מצד אחד ליישב את ארץ ישראל, ומצד שני לא לפגוע באף אדם כשעושים את זה".