מיסוי "חברות הארנק"

סיום דיוני וועדת הכספים של הכנסת בפרק העוסק במיסוי חברות, בהחלטת וועדה זו, למסות רווחי חברה שבה בעל שליטה יחיד או בעלי שליטה מעטים, שהכנסותיה מופקות מעבודתו וגם/או מפעילותו של יחיד וגם/או מפעילותה של קבוצת מעטים וראיית הכנסתה של אותה חברה, כהכנסת יחיד, מיגיעה אישית - עליה מדווח העיתונאי, עידן יוסף ("מחלקה ראשונה" - תאריך 7.12.2016) - מהווה המסמר האחרון, שנועץ המחוקק הישראלי בארון המתים של ההפרדה המוחלטת שהייתה קיימת - עד כה - בין יחיד לבין חברה, בין בעירבון מוגבל ובין חברה בלתי מוגבלת.

העיקרון המשפטי, שהוכר בפסיקה האנגלית בשנת 1899 שהבדיל בין חברת סלומון בע"מ, לבין סלומון, האיש והכיר באישיות הנפרדת של חברה, בעירבון מוגבל, לבין האישיות הנפרדת של בעל המניות בחברה - שאומצה, כחלק מן המשפט הנוהג בישראל - סופג, מדי שנה בשנה, מכה אחר מכה. בשל רצון להימנע מלהיטיב עם בעל מניות יחיד או מבעלי מניות בודדים בחברה ולמנוע מהם הטבות מס, במטרה להטיל עליהם חבות אישית, אפילו שהתאגדו, כהתאגדות של חברה, בין בעירבון מוגבל ובין בעירבון שאינו מוגבל, מתעלם המחוקק הישראלי, מצורת ההתאגדות המשפטית של חברה, אל מול צורת ההתאגדות של היחיד ורואה להחיל זהות בין היחיד לבין החברה.

כבר לקראת סוף שנות הששים של המאה הקודמת פעל המחוקק, בדרך של שינוי חוק מס שבח מקרקעין (ששמו שונה - עם שנים - לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) ), באופן ש"חברות גוש חלקה", שהיו חברות בע"מ - שכל נכסיהן וגם/או עיקר נכסיהן היו מקרקעין ולכן הוגדרו הם בחוק, במינוח "איגוד מקרקעין" - חויבו במס שבח ומס רכישה מלא, בדיוק כפי שחויב במס שבח ומס רכישה שכזה, יחיד, בעת שחברות גוש חלקה שכאלה, ביצעו העברת מניות, מבעל שליטה בחברה בע"מ שכזו, לאחרים. המחוקק ראה בהעברת מניות אלה, בחברה בע"מ שכזו - שכלל נכסיה הן מקרקעין - מבעל שליטה בחברה בע"מ שכזו, לאחר, פעולת מכירה וגם/או רכישה של מקרקעין - לפי נסיבות העניין המשתנות. המחוקק ראה בפעילות שכזו, פעילות שבוצעה בידי יחיד וחייב בעל שליטה שכזה ומקבל מניות אלה, בהעברת השליטה באיגוד המקרקעין, מבעל מניות אחד, למישנהו, במלוא חובת תשלום מס השבח ומס הרכישה, שהיה מחויב בו יחיד, אם היה מבצע הוא פעולת רכישה וגם/או מכירת מקרקעין שכזו, במישרין.

בצדק רב תיאר מנהל רשות המיסים, רו"ח משה אור, בפני חברי ועדת הכספים, מצב הדברים העובדתי והמשפטי, שהביא להקמת "חברות הארנק", באומרו להם, כי: "מדובר בתופעה שהחלה ב-2002 של אנשים שכירים וחלק עצמאיים, שראו שכדאי להם להפוך לחברה בע"מ, והחלו לאגד את פעילותם באמצעות חברה ואז המדינה הפסידה את המס השולי ואת תשלומי הביטוח הלאומי. גם כשהם עושים הרבה כסף הם דוחים את חלוקת הדיבידנדים לתקופה ארוכה וככה המדינה מפסידה הרבה כסף. מדובר באנשים שמשתכרים הרבה, מנכ"לים בכירים, מנהלי כספים, מקבלי שכר גבוה במיוחד. זוהי אוכלוסייה של עשרות אלפים, האנשים שמרוויחים הכי הרבה, שכירים ועצמאיים".

מה שמנהל רשות המיסים לא פירט בפני חברי ועדת הכספים, הוא מצב הדברים העובדתי והמשפטי שקדם לשנת 2002 והסיבה שהביאה להקמתן של "חברות הארנק". עניין זה נתאר ונשלים, בפניכם, ברשימה זו. ובכן, בשנת 2002, עת כיהן בנימין נתניהו, כשר-האוצר, החליט הוא להעלות שיעורי המס, אותו יש לגבות מיחידים, המנהלים עסקים כעצמאיים או כשכירים, המשתכרים שכר חודשי גבוה, בכל הקשור לתשלומי הביטוח הלאומי, שיחולו עליהם. חובת תשלומים גבוהים אלה לביטוח הלאומי, חלה - ממועד זה ואילך - אך ורק על בעלי עסקים או על שכירים, בעלי שכר חודשי גבוה. נתניהו יצר, בתקופת כהונתו כשר-האוצר, מס שכונה בידי רואי-חשבון בשם: "מס הכנסה ב' ".

כדי להימנע מתשלום אותו "מס הכנסה ב' " הקימו אותם עצמאיים ושכירים, שחובת תשלומי הביטוח הלאומי המוגדלים הללו, חלה עליהם, מה שקרוי ומכונה, כיום, בשם: "חברות הארנק". כל עוד לא משכו עצמאיים ושכירים אלה רווחיהם, מ"חברות ארנק" אלה, בצורת דיבידנדים והותירו רווחיהם אלה, באותן "חברות ארנק", היו פטורים הם - ועדיין פטורים הם, גם כיום - מחובת תשלום מס, בגין רווחים אלה. גם בעלי מקצועות חופשיים, המחויבים לאחריות מקצועית בלתי מוגבלת, דוגמת עורכי-דין, רואי-חשבון ובעלי מקצועות חופשיים אחרים, נקטו באותה דרך ממש. ההבדל היחיד בינם, לעצמאיים ושכירים אחרים, שהקימו "חברות ארנק" לעצמם, מצא ביטוי בכך, שהם הקימו לעצמם "חברות ארנק שאינן מוגבלות בעירבון מוגבל", כאשר "חברות הארנק" שלהם, לא הוגבלו, כלל וכלל.

הצגת ציבור נרחב של בעלי עסקים עצמאיים, בעלי מקצועות חופשיים ושכירים, המשתכרים שכר רב, שהקימו "חברות ארנק", במסגרת של תכנון מס לגיטימי וראוי, כמי "שהינם מתחמקים מתשלום מלוא החבות במס וכמי שיש צורך לסגור 'פרצת מס' זו בפניהם", הינה טיעון דמגוגי - בכל הכבוד הראוי - שטוב לו, שלא היה מועלה ונישא על שפתם של אנשי האוצר, בכלל ואנשי רשות המיסים, בפרט, בפני חברי ועדת הכספים, בעת דיוניהם בפרק העוסק במיסוי חברות. טיעון דמגוגי זה, מצא ביטויו - באופן נרחב וממשי - בהחלטתה, הבלתי סופית עדיין, של וועדת הכספים, למסות רווחי חברה שבה בעל שליטה יחיד או בעלי שליטה מעטים, שהכנסותיה מופקות מעבודתו וגם/או מפעילותו של יחיד או מפעילותה של קבוצת מעטים וראיית הכנסתה של אותה חברה, כהכנסת יחיד, מיגיעה אישית.

מוטב ימצאו אנשי האוצר, קולב ראוי יותר, עליו יתלו הם צידוק רצונם וכוונתם למסות רווחים של חברה שיש לה בעל שליטה יחיד או בעלי שליטה מעטים, שהכנסותיה מופקים מעבודתו או פעילותו של יחיד או קבוצת מעטים, כאשר רואים בהכנסתה זו, כאילו הייתה הכנסת יחיד מיגיעה אישית. כך נכונים הדברים, באשר להצעה למסות נכסים - בין נדל"ן, בין יצירות אומנות, כלי טיס, כלי שיט וכד' - של אותה חברה. אין מקום להאשים בעלי "חברות הארנק", כמי שהינם שותפים ונכללים באחת התופעות החמורות של יצירת מפלטי מס, כאילו פשעו הם, בעצם יצירת תכנון מס לגיטימי, ראוי והולם, העומד ותואם דרישות החוק הקיים, נכון למצב החוקי, קודם שינויו המוצע.

חברי ועדת הכספים הסכימו לנוסח - המפורט בכתבתו של העיתונאי, עידן יוסף - ולפיו המקרים שיוגדרו מבחינת דיני המס "חברת ארנק", על כל הנגזר מכך, הינם המקרים שבהם נעשית משיכת כספים מהחברה, בידי היחיד שהינו בעל החברה, כאשר מתקיימת משיכת דיבידנדים או כאשר נעשה שימוש בנכסים, דירה, חפצי אומנות או תכשיטים, כלי טיס או כלי שיט, אשר עיקר השימוש בהם הוא של בעל המניות המהותי, שהינו בעל המניות העיקרי או היחיד, ב"חברת ארנק", שכזו. במקרה של דירה, שיש בה עירוב שימושים, הרי ייראו בשימוש בנכס כ"חברת ארנק", לפי רוב השימוש הנעשה בה, וגם/או לפי עיקר השטח אשר משמש לצרכיו הפרטיים של בעל המניות העיקרי וגם/או היחיד, ב"חברת ארנק" זו. אנשי רשות המיסים טענו, בפני חברי ועדת הכספים, כי לגבי מקרים בהם נעשה שימוש בדירה, שיש בה מספר חדרים, כאשר חדר אחד או יותר משמשים לצורך קליניקה מקצועית וכדומה, ואילו עיקר השימוש בדירה הינו לצרכיו הפרטיים של בעל החברה, או אז ייראו בחברה כזו, "חברת ארנק", לכל דבר ועניין שהוא, כאשר במצב דברים שכזה, תחול חובת מיסוי על "חברת ארנק" שכזו, לפי נסיבות העניין.

מרשימתו זו של העיתונאי, עידן יוסף, עולה, כי אנשי רשות המיסים, יחד עם חברי ועדת הכספים, טרם "סגרו עניין", עם חברי הלשכות המקצועיות, באשר לשיעור המס שיחולו על תשלום הדיבידנד, באותן "חברות ארנק". הויכוח הקיים, אשר טרם הוכרע, הינו האם יחול במצב דברים זה על מחזיקי "חברות הארנק", מס מופחת, בשיעור של 25% בלבד, במקום שיעור המס, בגובה ובשיעור של 30%, המוצע והנדרש, בידי אנשי רשות המיסים.

שאלת המס שיחול ושיוטל מכאן ולהבא על "חברות הארנק", אינה שאלה של מה בכך, לאור העובדה, כי קיימת הוראה מפורשת, בסעיף 3 ל"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", הקובעת, כי: "אין פוגעים בקניינו של אדם". הוראת חוק זו, יש לקרוא ולפרש, לאורה של פיסקת ההגבלה, הקבועה בהוראת סעיף 8 לחוק זה ולפיה: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".

נוסחו הסופי והמחייב של הפרק העוסק במיסוי חברות, טרם "לבש" צורה סופית ומחיבת וטרם הועבר, בידי וועדת הכספים, לקראת הכללתו בחוק ההסדרים ולהכנתו לקריאה שנייה ושלישית. ייתכנו, גם ייתכנו שינויים, בפרק חשוב זה, העוסק במיסוי חברות, בהמשכם של שלבי חקיקה אלה, כך שייתכן ש"התבשיל המוכן והסופי", שיצא מ"בית התבשיל" של בית-המחוקקים הישראלי, יהיה שונה, באופיו ובמהותו, שינוי ניכר - שינוי של ממש - מהנוסח כפי שהוא מונח, לעת הזו, בפנינו אנו. כל שעשינו הוא להעיר הערותינו אנו, לעניין נוסח בלתי שלם ובלתי מושלם, המונח נגד עינינו אנו, בשל חשיבותם ומהותם של דברים. ככל שיחולו שינויים נוספים ומהותיים, בנוסחו של פרק זה, נשוב ונאמר דברינו אנו, בבוא עת, ככל שהדבר יצריך התייחסות שונה ונוספת.