חובה לשמור על כבודו של כל אדם

כבוד נשיא המדינה, כבוד שרת המשפטים, חברי הוועדה לבחירת שופטים, מנהל בתי המשפט, נשיא בית הדין הארצי לעבודה, נשיאות ונשיאים, שופטות ושופטים, השופטות והשופטים המצהירים אמונים ובני משפחותיהם, קהל נכבד.

הצהרתם היום, מי לראשונה ומי פעם נוספת: "לשמור אמונים למדינת ישראל וחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים". בהצהרה זו התחייבתם, בין היתר, לעמוד כמגן מפני פגיעה בלתי מידתית בזכויות האדם בישראל; ולהיות אמונים על האיזון הראוי בין זכות הפרט לבין אינטרס הכלל.

בעוד יומיים יצוין ברחבי העולם, וגם בישראל, יום זכויות האדם - המנציח את חתימתה של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, ביום זה בשנת 1948. זהו מסמך חשוב, אשר פתח את עידן זכויות האדם בשיח המשפטי, שהחל במחצית המאה ה-20. זהו מסמך חשוב - משום שזכויות האדם הן חשובות; הן נפשה של הדמוקרטיה. אין לך משטר דמוקרטי ללא זכויות אדם.

יש המזהים את הדמוקרטיה עם שלטון הרוב. יטען הטוען כי אם החלטה כלשהי נתקבלה ברוב דעות ממילא היא החלטה דמוקרטית. זו טעות. שלטון הרוב הוא תנאי הכרחי לדמוקרטיה - אך הוא אינו תנאי מספיק. באין ריסון לכוחו של הרוב הוא עלול להפוך לעריצות; וכבר היו דברים מעולם. שלטונו של רוב השולל מן הפרטים את זכויותיהם; רוב הנוגש את המיעוט החי בקרבו - אינו שלטון דמוקרטי. שלטון הרוב הוא הצורה שלובשת הדמוקרטיה - והוא אכן חיוני כאמור - אך בצידו קיימים ערכים ועקרונות המגלמים את מהותה של הדמוקרטיה; ואשר בלעדיהם הדמוקרטיה אינה קיימת. בלא שלטון החוק - אין דמוקרטיה; בלא הפרדת רשויות - אין דמוקרטיה; בלא זכויות אדם - אין דמוקרטיה; וזוהי כמובן אינה רשימה ממצה.

הגנה על עקרונות היסוד ועל זכויות האדם אינה יכולה, אפוא, להיתפס כמעשה בלתי דמוקרטי - אלא היא התגלמות הדמוקרטיה. ביסודו של דבר הרוב והמיעוט מורכבים מיחידים, בני אדם ובנות חוה, וכל אחד וכל אחת מהם זכאים לזכויות האדם. מתוך כך חייב הרוב, חייבת המדינה - כל מדינה דמוקרטית - לכבד את זכויותיהם ולהגן עליהן. זוהי חובתן של כל רשויות השלטון. ובמערך האיזונים והבלמים - שאף הוא מעקרונותיה החיוניים של הדמוקרטיה - מסור התפקיד להבטיח את מימושן של הזכויות הלכה למעשה למערכת בתי המשפט, ובראשה לבית המשפט העליון.

ישראל, כבר מיום הקמתה הייתה מדינה דמוקרטית, שכן כבר בהכרזת העצמאות הוכרו זכויות האדם: "מדינת ישראל [...] תהא מושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". בהמשך, זכויות האדם פותחו ובוצרו במסגרת ההלכה הפסוקה. כל שופטי ישראל, ובראשם שופטי בית המשפט העליון, הבינו כבר מימיה הראשונים של המדינה כי תפקידם כשופטים במדינה דמוקרטית מחייב אותך להבטיח ולהגשים בפסיקתם את אותן "זכויות יסוד 'שאינן כתובות על ספר', אלא הן נובעות במישרין מאפיה של מדינתנו כמדינה דמוקרטית השוחרת חופש".¹ בקיצור נמרץ, אזכיר שבראשית 1949, בטרם נדם רעם תותחי הקרבות של מלחמת העצמאות, ציווה בית המשפט העליון על שחרורו של עציר מינהלי שבמעצרו נפל פגם.² וחודש לאחר מכן, הכיר בית המשפט העליון בזכות לחופש העיסוק - זכותו של אדם לעסוק בעבודה או במשלח-יד שבחר לעצמו - כזכות הקנויה לכל אדם בישראל.³ ובשנה שלאחר מכן, עמד בית המשפט העליון על כך ש"לא פסק עוד, תודה לאל, דין מישראל [...]. אם דעותיו של אזרח פסולות, חייו אינם הפקר ודמו אינו מותר; ואין נועלים בפניו שערי פרנסה, ואין יורדים לחייו בדרך אדמיניסטרטיבית בלבד".⁴ ולא חופש העיסוק בלבד, אלא גם, למשל, הזכות לשוויון, חופש הדת והמצפון, חופש הביטוי, הזכות לקניין, הזכות לפרטיות וזכות ההתאגדות זכו להגנת בתי המשפט. כל זאת, ועוד רבים, לפני חוקי היסוד. והחל משנת 1992 - זכו זכויות אלה למעמד נורמטיבי עליון, במסגרת עיגונן בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק-יסוד: חופש העיסוק. אמור מעתה:⁵ "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש". זוהי מלאכת האיזון - האיזון בין הפרט לבין הכלל - עליה אמונים בתי המשפט בישראל.

אכן, בהגנה על זכויות האדם ממלא בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ תפקיד מרכזי, אולם אין לטעות: ההגנה על זכויות האדם היא מלאכתו וחובתו של כל שופט וכל בית משפט בישראל. שופטת הדנה בהליך פלילי מגנה, בין היתר, על הזכות להליך הוגן ועל הזכות לפרטיות - של הנאשם ושל המתלונן. שופט הדן בהליך אזרחי מגן, בין היתר, על הקניין, על שלמות הגוף ועל השם הטוב של המתדיינים לפניו. שופטת בית המשפט לענייני משפחה מגנה, בין היתר, על השוויון ועל חופש המצפון של המתדיינים בפניה.
שופט הדן בהליך בבית הדין לעבודה מגן, בין היתר, על חופש העיסוק ועל חופש ההתאגדות של המתדיינים בפניו. על כל שופטת וכל שופט בישראל החובה לשמור על כבודו של כל אדם ואדם הבא לפניהם.

חברי, השופטות והשופטים החדשים, והשופטות והשופטים המוקדמים במדרגות השיפוט, ברכותיי לכם ולבני המשפחות שמלווים אתכם באהבה ובהערכה לאורך כל הדרך.