איך מחליטים על מועד קבורה של אם לשני ילדים, כשאחד גר בישראל ורוצה לבצע את הטקס, מיד ואילו אחיו שנמצא בחו"ל מבקש שימתינו עד לבואו ארצה? זהו עניינה של עתירה מרתקת כואבת ונדירה שהונחה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. אם תרצו, שניים אוחזין במיטת אימם - בצו קבורה.
כאמור, האח הישראלי הגיש בקשה למתן צו קבורה דחוף לאימו. הבקשה הוגשה ביום חמישי בערב, ובית המשפט קבע (כמובן) דיון בהול בנושא ביום שישי. בדיון זה, קולו של האח שגר מעבר לים נשמע באמצעות עורך דין מטעמו וכן בשיחת סקייפ. בדיון התברר שעם פטירתה של האם, האח בישראל יצר קשר עם אחיו בחו"ל והוסכם שהלוויה תתקיים בעוד "יומיים-שלושה", כלומר: די זמן עבור האח שבחו"ל לרכוש כרטיסי טיסה. אולם למרות הסכמה זו (שגם כך הייתה עיכוב רב מבחינת המשפחה בארץ), האח בחו"ל ביקש לדחות למועד מאוחר יותר.
האם דוחים קבורה בגלל שיקול כלכלי? כאשר השופטת קרן גיל נכנסה לעומק הדברים ושוחחה עם האח, עלה שהסיבה לעיכוב בהגעה לארץ היא ככל הנראה כלכלית. "עם כל ה
כבוד", אמר האח בשיחה האינטרנטית, "אני לא יכול לעמוד בדבר כזה". עוד הוסיף, כי היה בישראל לפני שבועיים וקנה כרטיסים שאי-אפשר לקבל בחזרה את התשלומים עבורם. "אני לא מדבר על 300 דולר", הטעים, "אלא על אלפי דולרים שהוצאו לצורך הטיפול באימא שלי ולצורך הגעה ללוויה".
סוגיית השיקול הכלכלי בלטה ביתר שאת כאשר האח שבחו"ל ביקש להפסיק את השיחה לטובת התייעצות עם עורך דינו. או אז לפתע שונתה הסיבה לכך שהוא לא יכול לעמוד בנושא "מבחינה נפשית אם כל משפחתו לא תהיה בסביבתו". השופטת הציעה לאח שההלוויה תידחה למוצאי שבת, כך שיהיו לו יותר מ 24 שעות לבוא לישראל. אך משדחה האח את ההצעה, הורתה השופטת על קיומה של ההלוויה מיידית - שעות ספורות לפני כניסת השבת.
השופטת גיל ציינה, כי כידוע, כבוד האדם הוא לא רק עניין לימי חייו אלא נמשך גם לאחר מותו. זהו עיקרון חוקתי, והלכה פסוקה של בית המשפט העליון, היא שבין ההיבטים שמרכיבים את המונח "כבוד המת" טמונה החובה להביא נפטר לקבורה בהקדם (למעט במקרים מסוימים).
"כבודה של המנוחה מחייב קבורתה ללא דיחוי", נכתב בפסק הדין. ברגע שהובהר שהסיבה לעיכוב בלוויה היא כלכלית גרידא, אין להכפיף לה את כבודו של המת. השופטת גיל דחתה את הטענה לגבי השיקול הנפשי, שכן הדברים "נולדו" במהלך הדיון, וכן משום שאחת מבנותיו של האח בארה"ב גרה בארץ (כך שגם אם הלוויה תתקיים בהקדם, הוא לא יהיה לבדו). באשר לשיקול הטכני של רכישת כרטיס טיסה מניו-יורק לישראל בהתראה קצרה, נקבע, כי טווח הזמן שהוגדר על-ידי האחים (יומיים-שלושה) הוא "זמן סביר".
בית המשפט התייחס גם להיבט ההלכתי של המקרה, ולפיו אין מלינים את המת אלא לכבודו ולצרכיו. שנאמר, "מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקריאת שמע ומן התפילה ומן התפילין ומכל מצוות האמורות בתורה" (מסכת ברכות, פרק ב', משנה א'). בפסק הדין נכתב שלמרות שהמנוחה ובניה לא קיימו אורח חיים דתי, אין ספק שכל המעורבים מעוניינים בקבורה יהודית.
האח שבחו"ל ניסה לטעון שגם לפי ההלכה היהודית, כבודה של אמו מחייב המתנה עד לבואו. השופטת דחתה את הדברים בהדגישה, כי לדעת הפוסקים, אם יש לאדם קרובים שיכולים להגיע ללוויתו, אין צורך לחכות להגעת קרובים נוספים (שו"ת שבט הלוי, חלק ד', סימן קנד). "על אחת כמה וכמה מקום שהמשיב יכול להגיע ארצה אך מעדיף שלא לעשות כן משיקול כלכלי", פסקה בנחרצות.
מדובר באחד מפסקי הדין החשובים בתחום הלנת המת, וראוי לציין שבית המשפט גילה הבנה רחבה לצרכים האישים של המשפחה תוך כיבוד ההלכה היהודית הברורה בנושא. איזון זה ורגישות זו, מגבירים את האמון בבית המשפט בפרט ובשלטון החוק בכלל.
