בית המשפט העליון הוא מיצירותיה המופלאות ביותר של מדינת ישראל הצעירה. במהלך שנות קיומו הוא סימל את חתירתה של ישראל לצדק, שכל אזרח יזכה לו בשעת מבחן. שוויון מוחלט בפני החוק. קו זה היה הליבה שלו במשך שנים רבות.
אלא שברבות השנים חלחל שינוי גדול. חולי תקף את לשד עצמותיו של המוסד החשוב הזה. הוא הונהג על-ידי משפטן שהיה קנאי יתר על המידה למוטת שליטתו של העליון -
אהרן ברק. הלה קבע, כי "הכל שפיט". מאז פוקדת מעידה אחר מעידה את ביהמ"ש העליון. ההשלכות באות לידי ביטוי
בסקר שפורסם לאחרונה, ולפיו האמון בבית המשפט העליון ירד בתוך חצי יובל מ-80% ל-56%.
אחד מציוני הדרך בנפילה המתמשכת של בית המשפט העליון, הוא החלטותיו בנושא מסתנני העבודה בדרום תל אביב. ככל שהתברר כי מדובר במהגרי עבודה נטו, ולא בפליטים אומללים שנסו על נפשם מפני רדיפות בארצות מולדתם, התברר גודל האסון שהמיטו על תושבי דרום תל אביב. פעמיים זרק ביהמ"ש העליון, כאשר הוא שבוי לחלוטין בהשפעת ארגוני זכויות האדם, את הממשלה מכל המדרגות, כאשר הביאה הצעות שקולות לפתרון בעיית ההתנחלות הבלתי-חוקית בדרום ת"א.
ארגונים אלה הוכיחו שהם גורמים אנרכיסטיים, שאין להם ולא כלום עם זכויות האדם החוקיות של תושביהן הוותיקים של שכונות אלו. את המצב החמירה הנשיאה
מרים נאור, שדיברה על חמלה - לא לוותיקים בת"א, שמצאו עצמם בגיהינום מתמשך, אלא כלפי הפולשים. "פליטי" התעסוקה. גם הכלל שהיא עצמה טבעה, "עוול לא מתקנים בעוול", הופר כאן על-ידי אותה פסיקה. ואין פוצה פה ומצפצף...
צומת נוסף שגם אותו לא צלח ביהמ"ש נכונה, הוא סיפור מתווה הגז. מומחים כלכליים בכירים דיברו בשבחו של המתווה, אבל בג"ץ חשב אחרת, התערב בצורה בוטה בסמכויותיה של הממשלה ושלח אותה לבצע תיקון בחלק מרכזי של המתווה, בעוד אוזני הציבור צוללות מעוצמת זעקות האופוזיציה וארגוני השמאל.
לאן הולך מכאן ביהמ"ש העליון? בינתיים הוא עושה את דרכו בדרך חתחתים. מבולען לבולען וממהמורה למהמורה. ממסלול זה הוא יוצא חבול. הסקר הנ"ל מוכיח. את התוצאות, למפח נפשו הגדול של הציבור בישראל, אנו נראה בסקרים הבאים, וחבל.
הצוללות והגרעין
ואיך אפשר ללא מספר מילים על נתניהו ועל הצוללות, ומדוע התקשורת בקריזה.
אני ממליץ לכל החכמים הנובחים בעוז (אל דאגה חברים, השיירה תמשיך ותעבור), לשים לב לא רק לתאוות הניגוח בראש הממשלה, הרומסת כל אתיקה עיתונאית-מקצועית, אלא גם לפרק נוסף: לוחות הזמנים. האירנים התחייבו להימנע מייצור נשק גרעיני במשך עשר שנים, אבל הם מייצרים במרץ טילים לטווחים שונים. לשם מה נחוצים להם טילים אלו? כקישוט באולם הקבלה של האייתולות? ושימו נא לב, שאפילו אם האירנים יקיימו את ההסכם איתם - הרי שהנשק הגרעיני יהיה בידיהם במקביל להופעת הצוללות החדשות אצלנו. והאם כל הצוללות תמיד זמינות?
אז אנא, כל המקטרגים, חישבו שוב: אולי טעיתם? אולי אנו זקוקים לנשק זה, לשובר השוויון הזה, שיוצב בבוא הזמן במקום הנכון, מול העומדים עלינו לכלותנו, במספרים הגדולים ביותר האפשריים, וכל המרבה ממנו הרי זה משובח?
ולבסוף - רחמי על
רביב דרוקר ועל
אלדד יניב. התסכול מעביר אותם על דעתם, אבל האופוזיציה וכל ארגוני "זכויות האדם", כולל אלה שהם מקוששי הנדבות מחו"ל, חייבים להפנים סופסוף את העובדה: רק בדרך אחת ויחידה ניתן להשיג שינוי השלטון בישראל - בחירות. אין ולא תהיה דרך אחרת.
