כמה מסובך יכול להיות לקבל מחברת כלל ביטוח את הכספים שחסכתי במשך 21 שנים עבור בני? לא מדובר במקרה ביטוח בו החברה צריכה להוציא כסף מכיסה, רחמנא ליצלן, אלא בכסף שלי שהופקד בנאמנות בידיה. לא מדובר בפוליסה נדירה לביטוח מפני חיות טורפות, אלא בפוליסה שגרתית לגמרי שכמותה יש רבבות, מאות אלפים, אולי מיליונים.

ובכל זאת, כלל הצליחה לסבך את הפעולה הפשוטה הזאת, ולתת לי את הכסף חודשיים וחצי לאחר תום הביטוח. המניע שלה? לדעתי הוא פשוט מאוד: ככל שעובר הזמן והכסף נותר אצלה, היא ממשיכה לצבור עליו רווחים - על חשבוני, כמובן. הכסף שייך לי, אבל כלל מסרבת לשחרר אותו ומרוויחה עליו, במקום שאני אוכל להשתמש בו או לצבור עליו רווחים משלי. בעברית פשוטה קוראים לזה "גניבה".

זה התחיל במכתב שנשלח אלי בתחילת יוני השנה ובישר שהביטוח מסתיים ב-1 באוקטובר. הם שלחו אותי לסוכן להתייעץ מה לעשות, והשורה החשובה ביותר הייתה: "הכספים בתום תקופת הביטוח ישולמו למוטבים שנקבעו לתום תקופת הפוליסה". זהו, הכי פשוט בעולם. לא נאמר שום דבר על טפסים, פרטים או הצהרות. מה מבין האדם מן היישוב? שהמידע מצוי בידי כלל והיא תדאג לשלם במועד הנכון לאדם הנכון.

אלא שזה לא קרה. 1 באוקטובר עבר, 10 באוקטובר חלף, 20 באוקטובר הגיע, 30 באוקטובר הסתיים - וכסף אין. רק ב-16 בנובמבר - חודש וחצי אחרי מועד הפרעון - נזכרו נציגי החברה להתקשר אלי ולהסביר שצריך למלא טפסים. איפה הם היו קודם? השד יודע.

טוב. מלאתי את הטפסים ושלחתי אותם. נו, עכשיו הכסף בטח יגיע. מה פתאום. 20 בנובמבר, 30 בנובמבר - ואין קול ואין עונה, ואין שקל ואין אגורה. הם התקשרו שוב ואמרו שצריך לחתום על עוד טפסים. למה לא אמרו זאת קודם? אין הסבר. שלחו לנו את הטפסים. אחד מהם מוצג כאן. כמעט בלתי אפשרי למלא אותו, גם למי שכתב ידו קטן וברור.

טוב. חתמנו על הטפסים (עם אישור של עורך דין!) ושלחתי אותם. הטלפון הבא הגיע ב-8 בדצמבר: חתמתם על הטפסים לא נכון; אם אתה רוצה שהכסף ייכנס לחשבון של הבן שלך - תחתמו שוב. יצאתי מהכלים. הצעתי להם פתרון פשוט: אז תעבירו לחשבון שלי. לא טוב - הטפסים לא בסדר. אבל אמרתם שהטפסים כרגע לא מאפשרים להעביר לבן שלי, זאת אומרת שהם מאפשרים להעביר אלי! לא, צריך למלא שוב. הכל מהתחלה, כולל הטופס הראשון ששלחתי כבר לפני יותר מחודש.

הודעתי לנציגה שאני מתכוון לירות על כלל בכל הכלים שברשותי, כולל תלונה למפקחת על הביטוח, פנייה להנהלת החברה ופרסום בתקשורת. לא היה לה פתרון. היא שאלה אם אני רוצה לדבר עם הממונה עליה. ממש לא; לכי את אליו ותחזרי אלי עם דרך שבה אני מקבל את כספי מחר בבוקר. היא כמובן לא התקשרה.

טוב. שלחתי את המסמכים. עד מהרה הגיעה תשובה ששוב יש בעיה. התירוץ הפעם: אין חותמת של עורכת הדין שאימתה את החתימות שלנו. הסברתי שאין לה חותמת. לנציגת כלל היה פתרון בשבילי: אפשר לחתום בפני עובד של החברה. כמובן, בתנאי שאנחנו נעזוב את הכל ונסע למשרדיה. למזלי, יש לי מספיק חברים עורכי דין שהסכימו לאמת את החתימה; תארו לעצמכם שהייתי צריך לשלם על שלושה זוגות של אימותים.

ב-12.12 בבוקר הודיעו לי סוף-סוף שהמסמכים בסדר ושהפדיון "יבוצע בטווח המיידי". מילון אבן-שושן מפרש כך את המילה "מיד": "תכף, לאלתר, ללא שהייה". בכלל ביטוח, זה אומר למעלה משלוש יממות. הכסף נכנס לחשבון ב-15.12 בסוף היום - חודשיים וחצי אחרי מועד סיום הפוליסה.

נחזור למכתב שהתחיל את כל העסק. "אנו מקווים כי תפיק/י את התועלת המירבית מפירות החיסכון שצברת במשך שנים רבות", אומרת כלל. קצת קשה, כאשר את הפירות מפיקה כלל עצמה.