משל הסיפולוקס

הסיבה לכך פשוטה - הצורך של בעל עסק לצמוח ולהתפתח באמצעות גיוס מקורות הון מחוץ לעולם הבנקאי, ליהנות מנזילות, וליהנות מתמחור טוב, היה ויהיה. זה לא השתנה. והבורסה היא פתרון מצוין עבורו. הבורסה היא המפתח לתחרות על מקורות ההון, להורדת מחירים, לתעסוקה ולצמיחה כלכלית. אלמלא הבורסה, לא היו מגלים גז בישראל. אלמלא הבורסה לא הייתה קמה טבע. אלמלא הבורסה לא הייתה לנו בישראל תעשיית מזון מהמתקדמות בעולם.

אז מה הבעיה? למה ישנה תחושה שהבורסה היא כמו אותו מכשיר סודה סטרים ישן שהולך ומתיישן על השיש? ובכן, הסיבות לכך רבות, אבל צריך לומר ביושר: אין עשן בלי אש. לאורך השנים, מאז המשבר הפיננסי בשנת 2008, התבצעו עוד ועוד החמרות ברגולציה. ISOX, ועדת מאזן, דוח חודק, תיקון 16, תיקון 17, תיקון 20, חוק הריכוזיות ועוד ועוד. בעקבות המשבר מטוטלת הרגולציה נעה אל הקצה, רחוק מאוד, רחוק מדי.

אבל אנחנו נמצאים כעת בעיצומו של תהליך הבראה עמוק ששיאו עוד לפנינו. פרסמנו לאחרונה מסמך המפרט את כל יוזמותיה של רשות ניירות ערך שהתמקדו בהקלות לכלל הגופים מפוקחים במטרה להוזיל את עלויות הרגולציה. מאז שנת 2014 שונתה הגישה הרגולטורית בצורה יסודית. השינוי הזה מתבטא בשני אופנים.

השינוי העמוק הראשון הוא נטישת הגישה הישנה ששמה את כל החברות בסל אחד, האיכותיות והפחות-איכותיות, וגוזרת את הרגולציה מהמכנה המשותף הכי נמוך של החברות. הגישה החדשה שאנחנו מנהיגים היא גישה לפיה שיני החברות הטובות לא תקהינה בגלל הבוסר שאכלו (או שהאכילו את המשקיעים) החברות הבעייתיות. חברות שמכבדות את החוקים הבסיסיים של שקיפות והגינות, ייהנו מיותר גמישות ומפחות סרבול רגולטורי. לעומתן, חברות שינצלו את ההגמשה לרעה, לגביהן - יקוב הדין את ההר. נמצה איתם את הדין, ואין זה משנה אם מדובר בשועלים או במי שנחשבים לאריות שוק ההון. ביד אחת נקל עם מי שמבין ומכבד את העובדה שהציבור הוא שותף שלו בחברה, וביד השנייה נכה במי שיבקש לפגוע בציבור.

השינוי השני הוא מעבר מתפיסה רגולטורית של One Size Fits all לגישה מותאמת לגודל ולמאפיינים הייחודיים של החברות. אין דינה של חברה קטנה כדינה של חברה גדולה. אין דינה של חברת היי-טק כדינה של חברת תעשייתית. אין דינה של חברה צעירה בבורסה כדינה של חברה ותיקה. ברור שככל שהרגולציה יותר מותאמת למאפיינים של הגופים המפוקחים, אנחנו עושים לעצמנו כרגולטורים חיים יותר קשים. הרבה יותר פשוט וקל לקבוע כלל אחיד לכולם, כפי שנעשה עד היום. אבל הגישה החדשה הזו מאפשרת לחברות ליהנות מרגולציה יותר מאוזנת, יותר מדויקת ושאינה דורשת מהן תשומות מיותרות מעבר לנדרש לצורך הבטחת האינטרס הציבורי. וזה מה שחשוב.

שני המהפכים האלה בגישה הרגולטורית של רשות ניירות ערך אינם בגדר תיאוריה או משאלת לב. אלה הם עובדות מוצקות בשטח. והעובדות מדברות בעד עצמם. מאז שנת 2014 רשות ניירות ערך אישרה בכנסת למעלה מ100 הקלות רגולטוריות לגופים המפוקחים, בעידוד שר האוצר. הקלות בהנפקות ראשונות בבורסה, הקלות לחברות מו"פ, הקלות בתשקיפים, הקלות בדוחות כספיים, הקלות בדוחות מיידיים, הקלות בסיום חובות דיווח, הקלות בממשל תאגידי, הקלות לחברות רישום כפול, הקלות לקרנות נאמנות, הקלות לתעודות סל, הקלות ליועצי השקעות ומנהלי תיקים, הקלות באכיפה המינהלית ועוד ועוד.

אני אומר כאן באחריות: אין תוכנית הקלות כל כך מקיפה וכל כך יסודית אצל אף גורם ממשלתי אחר בישראל. והחשוב הוא שלא מדובר בתוכנית עתידית שצריך להמתין שנים כדי שהיא תבוצע. 90% מההקלות שבתוכנית כבר אושרו בכנסת, כאשר המסה הגדולה של ההקלות אושרה רק בחודשים האחרונים.

הקלות מרכזיות בתוכנית של הרשות חוסכות כבר היום לגופים המפוקחים 25% ויותר, לא רק מעלות הביורוקרטיה אלא מעלות העמידה ברגולציה עצמה. רק לצורך ההמחשה, הנה כמה דוגמאות: הארכת משך חיו של תשקיף מדף לשלשוש שנים (ירידה של 33% מנטל הרגולציה), קיצור תשקיפי קרנות נאמנות (הפחתה של 99%), ביטול דוחות כספיים (ירידה של 33%), מערכת הצבעות (הקלה של 100%) ועמלות הפצה (הפחתה של 20%).

סודה סטרים היא דוגמה לחברה שהמציאה את עצמה מחדש. הדרך להמציא מחדש את הבורסה אינה יכולה להיות מבוססת על פתרון קסם אחד כזה או אחר. אנחנו צריכים רגולציה איכותית שתגרום להשבת האמון בשוק ההון – ועל-פי סקר של הבנק העולמי אנחנו בין המדינות המובילות בהגנה על המשקיע: מקום שמיני בעולם (ארה"ב, לדוגמה, נמצאת במקום ה-35).

ואם זה כך, אז איפה הבעיה? אנחנו צריכים להסיר חסמים רגולטוריים ליזמים שמבקשים להקים פעילות עסקית בישראל. אני סבור שההקלות שיזמה הרשות, בעידודו של השר משה כחלון והאוצר, ואשר אושרו ממש לאחרונה, הן צעדים חשובים לעידוד פעילות עסקית בכלל, ופעילות בתחום המו"פ ובתחום החברות הקטנות והבינוניות בפרט.

אנחנו זקוקים להכרה בחשיבותם של היזמים למשק הכלכלי, לתעסוקה ולצמיחה. אנחנו זקוקים לדינמיקה חיובית של שוק ההון לבורסה שמשמעותה, שינוי השיח של הפעילים בשוק ההון, של עורכי הדין ושלכם, של רואי החשבון, לשיח בעד שוק ההון בישראל, ובעד הבורסה בתל אביב.

אנחנו זקוקים לשינוי השיח הזה, כדי למנוע את המצב האבסורדי של חברות טכנולוגיה ישראליות שנמכרות כסוכריות מוזלות בחו"ל ומדינת ישראל מפסידה את התרומה שלהן לתעסוקה וצמיחה עתידית, וכדי למנוע את המצב האבסורדי של כסף של חוסכים ישראלים שמממן פעילות עסקית בלונדון ובניו-יורק ולא פעילות עסקית של יזמים ישראלים בישראל.

הגישה של הרשות אינה מבוססת על פתרון קסם וגם לא על פתרונות מהסוג של "זבנג וגמרנו". הגישה של הרשות מבוססת על אסטרטגיה כוללת בכל התחומים, שתכליתה אספקת חמצן מימוני משלב הגראג' ועד להנפקה לחברות קטנות, בינוניות, גדולות וגדולות מאוד. לשם המחשה, הרשות יזמה הקלות שתכליתן פתרון ליזמים בכל השלבים.

וכשמדברים על הקלות, והרצון ליזום הקלות נוספות, לכם רואי החשבון יש תפקיד חשוב משום שהרצון שלנו, של רשות ניירות ערך, למתן הקלות - חייב להישען בראש ובראשונה על קיומם של שומרי סף אפקטיביים. אני רואה ברואה החשבון המבקר ראש וראשון לשומרי הסף. זהו תחום שכל ייעודו הוא שמירת סף וכל זאת בנושאים החשובים והרגישים ביותר – המידע הכספי על מצב התאגיד ותוצאות פעולותיו.

אני מבקש לנצל את ההזדמנות ולספר לכם על כוונתנו להקים מוסד לביקורת על רואי חשבון של חברות בורסאיות (PCAOB). אני מבקש מכם, רואי החשבון, להיות שותפים שלנו במהלך. אסור לכם לאבד את אמון הציבור. הביקורת הציבורית עליכם בשנים האחרונות גוברת בצורה דרמטית. הענף שלכם זקוק לשינוי, ואנחנו מתכוונים לסייע לכם בכך. יש לנו את אותו האינטרס, כולנו חייבים להעלות את האמון בבקרה ובשוק ההון.

PCAOB בארה"ב הוקם על-רקע אי-סדרים שתרמו להיווצרותן של שערוריות (דוגמת אנרון או וורדלקום) שגרמו להפסדים של מיליארדי דולרים לציבור המשקיעים, והניעו את המחוקק האמריקני לנסח חוק (SOX) שיגביר את הפיקוח והבקרה הפנימיים על רואי החשבון של החברות הכפופות לתקנות רשות ניירות הערך האמריקנית. הפרק הראשון בחוק הזה דן בהקמה והסמכה של גוף הביקורת החשש משערוריות כאלה הניע גם רשויות רבות בעולם להקים גופים דומים (ארה"ב, אוסטרליה, צרפת ועוד).

החשיבות של רואי החשבון כשומרי סף, התעצמה בשנים האחרונות נוכח החשיבות המיוחסת לשומרי הסף בתחום דיני ניירות ערך ודיני החברות, במיוחד עם כניסתה של חשבונאות שווי הוגן, שהייתה אמורה להביא לגידול ניכר מאוד בהיקף שעות הביקורת ולהתייקרות יחסית לשעת ביקורת בשל הצורך הגובר בהתמקצעות ובשימוש במומחים. חשבונאות שווי הוגן מחייבת את רשות ני"ע, בהקשר של רואי החשבון, להקדיש מאמצים לא מעטים לתחום זה, לרבות ביקורות בעזרת מומחים חיצוניים.

אבל, אני מוכרח לומר שהתוצאות מבחינתנו לעיתים מאכזבות. ככלל אנחנו עדים לעבודה רצינית ומקצועית מצד רואי החשבון, אולם בשוליים התגלו במספר מקרים כשלים שמעלים סימני שאלה: "איפה היו רואי החשבון?". זה קורה כשהמבקר "מסתתר" מאחורי העובדה שמדובר בחברת-בת זרה לה רואה חשבון מבקר אחר גם הוא זר. במקרים מסוימים אנו שומעים טענות על כך שרואה החשבון המבקר אינו מעריך שווי ואינו שמאי, ולכן הוא מקבל את הדברים כ"כזה ראה וקדש" ומסתפק במספר שאלות, המצטיירות כניסיון לצאת ידי חובה אך לא כניסיון להגיע לבדיקה מעמיקה.

במצב כזה, בו החלק אשר מבוסס שווי הוגן בדיווחי חברות רבות תופס נתח מהותי ביותר, ורואי החשבון לא מצליחים לבקר עניינים אלה ביעילות, עולה השאלה: האם יש בהם צורך? אני מאמין שתפקידם של רואי החשבון חשוב היום אף יותר מאשר בעבר. בעולם המורכב בו אנו חיים, לרואה החשבון המבקר אין את הפריבילגיה לקבל הנחות יסוד בבחינת "ראה וקדש", ולכן חייבים לחפש פתרונות שונים מאלה שהורגלנו בהם עד כה.

אני סבור שניתן לדמות את שיטת העבודה של PCAOB שמתבססת על ביקורות ל-coaching של הענף, שיסייע לטיוב עבודת רואי החשבון בחברות הציבוריות ובכך יצמצם התאגיד בפעולותיו את החשיפות של רואי החשבון המבקרים. יתרונות נוספים כוללים: הגברת אמון הציבור בדוחות; אפשרות להסתמכות על דוחות ושכלול שוק; חיזוק מעמדו של רואה החשבון; פיקוח שוטף על פירמות ראיית חשבון ובחינת תהליך ביקורת; בקרה על הליך התקנת תקני ביקורת; והבטחת שוק הון הוגן.

לא פחות חשוב מכל אלה הוא העובדה, שישראל היא אחת מהמדינות האחרונות בשווקים המפותחים שטרם הקימה מנגנון פיקוח שכזה; שיש לכך השלכות לגבי האופן שבו גופים בינלאומיים בוחנים את הכלכלה הישראלית; ושגלומה בכך האפשרות להפחתת הנטל שקיים על משרדי ראיית החשבון כתוצאה מהפיקוח על-ידי גופי פיקוח אחרים בעולם.

הקמת PCAOB תאפשר לנו גם לטפל בשתי סוגיות חשובות לכם. הראשונה: הסדרת כללי אי-תלות על-רקע העובדה שכיום קיימת מערכת מסועפת של דינים וכללים שחלה על רואי החשבון בהקשר זה ויש מקום לפשטה. הסוגיה הזו תטופל על-ידי התאגיד ותהיה אחד הנושאים הראשונים שיטופלו על ידיו. השנייה: טיפול בנושא הגבלת האחריות כדי לקבוע מערכת כללים אשר תגביל את אחריותו של רואה החשבון.

ולסיום: אתם רואי החשבון - שומרי הסף בחזית ההגנה על המשקיעים. אני מייחס חשיבות גדולה למקצוע ראיית חשבון ולהיותכם שומרי סף. אני מייחס חשיבות לתרומה שלכם למשק ולשוק ההון מתוך ההכרה בעובדה, כי רואי חשבון מהווים את אחת החוליות החשובות ביותר בשרשרת אספקת המידע הפיננסי, ובהשבת האמון לתאגידים המדווחים בפרט ולשוק ההון בכלל.

אגד תשלם לפסיה גולדמן פיצוי של 800 שקל והוצאות בסך 400 שקל, בשל העובדה שלא עמדה בלוחות הזמנים ולא הוציאה אוטובוס מאלעד לבני ברק במאי 2015. רשם בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקוה, אורן כרמלי, דחה את טענות אגד בנושא, אך קבע שהפיצוי צריך להיות רק על חוסר הנוחות של גולדמן עצמה ולא על נזקים צדדיים שנגרמו לטענתה למשפחה. כרמלי דחה את תביעתה של גולדמן לפיצוי על מקרה נוסף, שהתרחש ביום הזיכרון בו התחבורה מצומצמת.