שיחת טלפון אחת הספיקה כדי ליצור משבר דיפלומטי. היה זה כאשר
דונלד טראמפ הסכים לקבל שיחת ברכה מנשיאת טייוואן, צאי אינג-וון. סין הגיבה מיד ובחריפות, באומרה שהדבר עומד בניגוד לעקרון "סין אחת" - קרי: שהאי הוא חלק מהמדינה כולה. פייננשל טיימס סוקר (25.12.16) את הזירה.
הרוב המכריע של העולם מקבל עיקרון זה; רק ל-21 מדינות יש קשרים דיפלומטיים עם טייפה, רובן מדינות נידחות וקטנות שעל חלקן כמעט איש מאיתנו לא שמע. מתוך אותה רשימה קצרה, ניתן להרכיב רשימה קצרה עוד יותר של מדינות מוכרות: הוותיקן, הרפובליקנית הדומיניקנית, סלבדור, גווטמאלה, האיטי, הונדורס, ניקראגווה ופרגוואי - לא מדינות מהשורה הראשונה, בלשון המעטה. רק כדי לסבר את האוזן: בכל המדינות הללו ביחד יש 84 מיליון תושבים.
סין הגבירה את הלחץ על טיוואן - מדינה בעלת מסורת דמוקרטית מבוססת - מאז נבחרה צאי לנשיאה בשנה היוצאת, משום שהנשיאה החדשה רוצה לשמור על העצמאות דה-פקטו של ארצה ולצמצם את הקשרים הכלכליים עם סין. בתגובה, הפחיתה בייג'ינג את מספר התיירים הסינים הרשאים לבקר בטייוואן, החלה במסע לסילוקה מארגונים בינלאומיים וחידשה את המאבק הדיפלומטי נגד טייפה. הצעד האחרון: שגריר סאו תומה עזב את טייפה - כנראה בלחץ סיני, כתגובה על השיחה בין צאי לבין טראמפ; הטייוואנים חוששים שמדינות נוספות ינקטו בצעד דומה.
בעבר לא היססו טייפה ובייג'ינג לנהל מלחמה כלכלית כדי לקנות את ליבותיהן של מדינות שונות, והפעם טוענת טייפה שסאו תומה הציבה דרישות כספיות בהן לא הייתה מוכנה לעמוד ושאין בכוונתה להמשיך ולשלם תמורת תמיכה זרה. עם זאת, טייוואן בהחלט רוצה בתמיכתן של המדינות הבודדות שנותרו, וצאי תצא בחודש הבא לדרום אמריקה - שם מרוכזות רוב התומכות היותר-משמעותיות של ארצה. אבל חלק מהפרשנים טוענים, שמוטב היה לטייפה לנסות ולהדק את הקשרים עם ארה"ב ויפן, גם אם לא יגיעו לכלל יחסים דיפלומטיים מלאים.
זה לא קל, מציין פייננשל טיימס. רוב המדינות חוששות להרגיז את סין ואינן שולחות לטייפה נציגים בדרג גבוה, וכאשר הן מארחות נציגים מטייוואן - הפגישות מתקיימות בבתי קפה ולא במשרדים הרשמיים. האם טראמפ ישנה גם את המצב הזה, במיוחד לנוכח היריבות הכלכלית עם סין עליה הוא מדבר?
