זהו יש לנו בבית הלבן ברוז צולע שכל מה שהוא עושה כרגע זה נקמות קטנות כגדולות, הוא מתגלה במלוא אפסותו, שנמשכה על פני שמונה שנים תמימות, אין הוא מתחשב בדעת הנשיא הבא, לא במנהיג הרוב הדמוקרטי, הוא גמר אומר בזמן הקצר שנותר לו בחדר הסגלגל להוציא את תסכולו המר.
ועם מי אפשר לבוא חשבון בקלות יתרה אם לא עם ישראל, ששם יש ראש ממשלה שנוא נפשו, שלא הולך בתלם אינו מוכן למלא אחרי רצונותיו האובדנית של הנשיא אובמה ומשתדל לעשות מה שטוב לישראל.
אובמה אינו יכול להתעלות מעל חיי הרגע, הוא גם שכח מה הבטיח לבוחרי
הילרי קלינטון שהוא לא יתן לפגוע בישראל, אז הבטיח, מישהו אמר שצריך לקיים הבטחות ובטח במישור הבינלאומי. הוא יודע שטראמפ הנשיא הנבחר שב 20 לינואר יכנס במקומו לבית הלבן אינו בדעתו, ורוב גדול של האמריקנים הביעו בו את אמונם למרות אישיותו הנראית לעיתים בעייתית, והם רוצים שינוי מהקו (אם היה) קו שאובמה משך והוא התרפסות בפני החזקים, אי-קיום איומים כגון כאשר איים על סוריה כי אם תשתמש באמצעים כימיים הוא יראה בכך קו אדום אז איים.
לתוך הריק הזה נכנס פוטין ונכנסה טהרן ועוד מספר מלחכי פינכה, ועושים במזרח התיכון כבשלהם, כל המשטרים הקודמים שינו פניהם לבלי הכר, הטרור מכה בכל פינה מערבית כמזרחית, כבר אי-אפשר לדעת מי הם הטובים ומי הם הרעים, לדוגמה בסיפור של סוריה האם ארגוני המורדים בראשות דאעש או שמא אסד שטובח באזרחיו ללא רחם.
ואובמה עומד מנגד הוא לא ישלח כוחות קרקעיים, הוא לא יעשה מעשה, הוא ישחק גולף בבית הלבן וכן שכחנו ינקום בישראל שסרבה ללכת בתלם, כל העולם בסדר רק ישראל איננה בסדר, היא סוררת ומסרבת לסגור את עיניה לאור מה שמתרחש מסביבנו, כאשר אין פינה מוצקה להישען עליה. כך צריך לראות את הצבעת אובמה באו"ם, כן זוהי הצבעת אובמה ולא אחר, הוא עשה משהו היסטורי סוף-סוף בדמי ימי שלטונו, הוא הראה לביבי מי כאן המלך, אז לא אינך מלך אלא זרזיר קטן ומסכן שלא ידע לנהל את ענייני המדינה ופורש בבושת פנים.
