לא עוזבים את העיר?

תל אביב נצרבת בתודעה הציבורית ובוודאי התקשורתית כעיר הצעירים הרווקים הנצחית. עם שפע מקומות בילוי, אטרקציות וכמובן, ריכוז הרווקים והרווקות שיחסית גבוה בה לעומת ערים אחרות. אולם, נראה שבשנים האחרונות אנו עדים לתופעה שבה יותר ויותר זוגות בקשר ממוסד ואף הורים לילדים, לא נוטשים את העיר עבור האופציה הרגועה ביותר בשרון או בפריפריות במרכז (דוגמת גבעתיים) כשבמקביל, חוזים בגל עזיבה שקט אך נוכח של צעירים רווקים את העיר. ניתן להסתפק ולומר שזוהי מגמה חולפת או אף אפיזודה מקומית, אבל, ראוי לתת לה את המקום המגיע לה שכן, היא מסמלת תופעות חברתיות נרחבות יותר ואף בעלת השפעה על העתיד.

האכזבה מחליפה את השוטטות

האנתרפולוג הישומי תמיר ליאון הוא הראשון להסכים עם הטענה שיש כאן תופעה ראויה להתייחסות. ליאון חוקר רבות את תרבות הצעירים (דור ה-Y) ובעיות התקשורת שהם מתמודדים עמן בתור הדור שספג את המהפכה התקשורתית המהירה ביותר בהיסטוריה. אותו דור נהנה בתור ילד או נער מהבלכות של תקשורת בלתי אמצעית ובהגיעו לגילאי העשרים או השלושים המכוננות, צפה בעוד ועוד מסכים המציפים את המרחב החברתי-תרבותי שלו.

ליאון מפנה את תשומת הלב לשינוי בהלכי הרוח התל אביביים בראש ובראשונה לעניין שטחים ציבוריים שפחות נפקדים על-ידי צעירי העיר:"חלק מהחוויה האורבנית היא האופן בו אנשים משוטטים בעיר כביכול ללא מטרה. clame the streets. השוטטות הזאת נועדה כדי לספק לצעיר אמצעים לבנות הכרויות חדשות, ליצור חוויות ספוטניות עם האחר ופשוט לבלות. אנחנו רואים שזה הולך ודועך כשעוד ועוד צעירים הולכים מבית קפה א' לפאב ב' כאשר יש תוכנית סדורה מראש נטולת ספוטניות. זה מעיד על הלך רוח", מספר ליאון. אם חשבתם שאתם הולכים ברחבי רוטשילד בואכה דיזנגוף ורואים גלי אנשים דעו לכם, אומר החוקר שייתכן שרובם לא תל אביביים, אלא "משוטטים ארעיים".

מדוע, אם כך אנו רואים פחות צעירים רווקים בעיר הגדולה לעומת זוגות ממוסדים?

התשובה לדעתו של ליאון היא תמהיל שמורכב מכמה גורמים כאשר הראשון מביניהם הינו אכזבה אמיתית שיש לבני דור ה-Y הרווקים מהעיר ששורשה נעוץ מסוג התקשורת בין בני הדור שהופכת יותר ויותר ממוסכת ופחות ופחות כנה: "הם עוברים לעיר מתוך רצון להכיר, לחוות וליהנות ומהר מאוד מגלים שהעיר היא לא מה שהם דמיינו. הם רואים שכל אחד שקוע בסמרטפון שלו ולא באמת מוכן ופתוח להיכרות אמיתית". דוגמה מעניינת שמביא ליאון מתקשרת למושג שתבע החוקר אולדנברג ב 1989 ששמה "המקום השלישי". "המקום השלישי הוא בעצם מקום שהוא לא הבית ולא העבודה, אלא מעין חוף מבטחים שבו האדם מרגיש בנוח ואהוב (דוגמה מצוינת לכך היא הפאב בסדרה המופתית "צ'ירס" או בית הקפה "סנטרל פארק" שראינו רבות ב"חברים"). המקום השלישי בתל אביב היה בעבר דירת שותפים כלשהי, מה שמכונה 'זולה' בו הייתה מדיניות דלת פתוחה,יכולת פשוט להגיע בלי להתריע ולהיזרק בדירה הזאת. זו הייתה דרך ליצור חברויות חדשות ולצבור חוויות. דרך חבר אחד הכרת עוד כמה. הזמינות התקשרותית הגבוהה של היום אומנם הביאה עמה נוחות לאדם אבל גם חיסלה את הארעיות הזאת שראית פעם וכך חיסלה את הספונטניות".

קהילה מדומיינת, כסף מדומיין ושימת ה-"אני" במרכז

אם כך, הצעירים שמגיעים לעיר מאוכזבים מהחוויה שחשבו שיקבלו עם המעבר המצופה ויחד עם הקשיים הכלכליים הם זולגים לפריפריות שבמרכז (דוגמה רמת גן ושלכותיה) או שפשוט חוזרים לחיקם החם של הוריהם שעדיין לא שבוי סופית במסכים שלו ויכול לספק להם קורת גג יחד עם חווית בית מלון.

בתור מישהי שחיה ונושמת את פייסבוק וחברה בשלל קבוצות במדיה אני שואלת את ליאון אם הקבוצות שמאוגדות סביב נושא מסוים (כמו טבעונות,דיאטת פליאו או סתם רווקות שמחפשות פרטנריות לבילויים) הן לא פתרון טוב עבור צעירים שלא מצליחים להכיר אנשים בדרך הישנה והטובה של שיחה פנים מול פנים סתם כך במכולת? "זה בכל זאת בעייתי", הוא מתריע "כי הקבוצות הללו הן לא קהילה אמיתית אלא מה שאנדרסון כינה ב-1983 'קהילה מדומיינת'- מי שחבר בקבוצות האלו חושב שהוא מאוחד סביב רעיון מסוים, אבל זו אשליה. הקשרים שטחיים ונושא הטבעונות, למשל, לא חזק מספיק כדי להחזיק קהילה אמיתית כי אדם יכול להיות טבעוני וגם ספורטאי, איחוד כזה לא יוביל לקשרים משמועתיים באמת". ואם בקהילות עסקנו, אז ליאון סבור שבתל אביב מתפתחת קהילה מסוג אחר שמחליפה את הצעירים בהורים צעירים "הם לעומת הצעירים הרווקים מאוחדים סביב משהו אמיתי-בית ספר, גן. סביב הילדים שתמיד יהיו ילדים, וקשר כזה קשה לפרום והוא בהכרח מאחד יותר".

סיבה נוספת שעשויה לשפוך אור על חילופי המשמרות שאנו רואים לאט-לאט בעיר נעוצה, איך לא, בפן הכלכלי: "זוג צעיר בסוף שנות העשרים שלו-תחילת שנות השלושים הוא כוח כלכלי לעומת רווק בתחילת-אמצע שנות העשרים שלו שמחליט לשכור דירה לבד בתל אביב. הזוג לרוב מבוסס יותר, מאחד כוחות ויכול להינות ממה שיש לעיר להציע. בנוסף בתור זוג נשוי עם אחריות הוא פחות יבזבז כסף על בילויים".

אבל, כללכלה היא לא הדבר היחיד שמחזיק זוגות בעיר, יש כאן שוב, איך לא, שיקוף של דור ה-Y במיטבו, "צעירים בני הדור הזה לא באמת מבינים ומפנימים מה המשמעות האמיתית בלהיות הורה ועדיין שמים את עצמם ואת ההנאה הפרטית שלהם במרכז ולא את הילד במקום הראשון. זוג שמחליט להשאר בתל אביב עם הצפיפות,הזיהום והסכנות כדי להינות מהשפע שיש לעיר מסתכל בראש ובראשונה על עצמו", כך ליאון.

להתברגן ולהתבגר

כרגע התופעה עוד בחיתוליה ועדיין איש לא חושש מהזדקנות העיר,אבל מה יקרה בעוד כמה שנים אם הדבר ימשיך? או אז יהיו מספר השלכות שעלולות להשפיע על הכיס של כולנו.

אלו התופעות שליאון חוזה שיקרו במידה ומגמת נטישת הצעירים תמשך:

תל אביב תתייקר באופן לא פרופרציונאלי (כן,יותר מעכשיו) וערים נוספות במרכז ינזקו: ליאון סבור שתל אביב היקרה כבר עכשיו תהפוך יקרה יותר ויותר, כאשר עוד ועוד מגדלי יוקרה יחליפו בניה אותנטית. "אנחנו נראה בעיקר זוגות אמידים שיגורו בה כי הזוגות עם ההכנסה הממוצעת שחיים בה עכשיו פשוט יאבדו את המשאבים שלהם". כך, נראה יותר זוגות אמידים או סינגלים נצחיים שיכולים להתכלכל יפה כך, תל אביב שחלק מקסמה הוא ההון האנושי המגוון שלה, תאבד את ההטרוגניות שבה ותהפוך עשירה ומנוכרת יותר. "קצת בדומה לניו-יורק", מסכם ליאון. הדבר שעשוי להשפיע על כולנו הוא הוא שההתייקרות של העיר תגרום לכל המרכז להתייקר ואם עכשיו אנחנו איכשהוא מצליחים להתקיים בדוחק בערים שמחוץ לתל אביב, עם התעשרות העיר, נהפוך כולנו עניים יותר עם שכר דירה שיהיה בעייתי ביותר. במילים אחרות, אם עכשיו אנחנו רואים כמות נכבדה של צעירים שגרים אצל ההורים "כדי לחסוך כסף בינתיים", ייתכן שבעוד כמה שנים דירות רווקים ושותפים יהפכו גם הם לנחלתם של עשירים. תולדה אפשרית של כך לדעת ליאון היא כי אולי נהיה עדים לכך שמגורים בישובים מרוחקים יותר או מעבר לקו הירוק יהפכו נפוצים יותר. אגב, אל תתלו תקוות שווא במהפכה הבאה - אומנם בשנת 2011 צעקנו "העם רוצה צדק חברתי", אבל העם כנראה שכח מאז או שפשוט היה צריך לחזור לעבודה: "עם התרוקנות העיר מצעירים והתמלאותה בזוגות עם אחריות למשכנתה ולגידול הילדים, לא צפויה מהפכה בזמן הקרוב". כי בשביל מהפכות, מה לעשות, צריך זמן.

לבסוף, התופעה שתתרחש בתל אביב היא אותה אחת שכל כך הרבה מבני דור ה -Y חוששים ממנה יותרמכל-תל אביב תתבגר- עם השארותם של הזוגות בעיר ונטישת הצעירים אנו רואים בשנים האחרונות תופעה בה יותר ויותר זוגות שלאחר הפנסיה מוכרים את דירת המשפחה הגדולה שלהם בפריפריה ומחליטים לעבור להיכן שיש שפע תרבותי כמו מוזיאנים ותאטראות כך, לא מן הנמנע" שהגוון האנושי של תל אביב יהפוך מבוגר יותר, מה שישפיע על אופיה החברתי-תרבותי.

עם כל נבואות זעם אלה, עדיין נשאלת השאלה האם זה בהכרח דבר רע? אולי הגיע העת שתוכתר בירה חילונית חדשה בישראל והשינוי השקט (בינתיים) שמתחולל בתל אביב הוא עדות לשינוי מכח האינרציה שתמיד מתרחש? ובכן, ליאון מתריע מפני כך שאכזבת הצעירים מהעיר ונטישתה היא עדות מפחידת לאחת המגיפות הגדולות של הצעירים בדורנו-מגיפת הבדידות. כן, גם עם שלל הלייקים והקבוצות בפייסבוק (קהילות מדומיינות, כבר אמרנו?) מגיפת הבדידות, עלולה להחריף ולדעת ליאון בהנתן הסיטואציה הבעייתית הזאת לא תוכתר עיר אחרת שתהווה תחליף לתל אביב הישנה של פעם שראינו בסדרות כמו "הפוך" או "פלורנטין". אז,עד שלא נניח לרגע את המסכים ונלמד לתקשר ולהביט שוב אחד בעיני השני וליצור קהילה אמיתית שמבוססת על גורם מאחד, נעבור מתל אביב לעיר אחרת שבה נשלם אולי פחות כסף, אבל הבדידות תהיה אותה בדידות.