"העם הרומאי משועבד, ראשו ורובו, לשנים: מזונו ושעשועיו". באמצעות טיפוח תפיסת עולם זו קנו שליטי רומא העתיקה את לב אזרחיהם במטרה לבסס את שלטונם. בימים העתיקים ההם הופעלה השיטה בכיכרות, באצטדיונים הציבוריים, בתיאטראות ובכול מקום בו יכלו ההמונים לקלוט את המסר השלטוני. מאז ועד היום השיטה לא השתנתה. מה שנוסף לה בימינו הוא "המזון הרוחני" שאותו קל מאוד לשווק להמונים במלים מעודדות יצרים ולוהטות כברזל מלובן, החודרות עד מעמקי הנפש כמו "נחלת אבותינו", "הכותל הקדוש" או "השמאל הבוגדני" ועוד.
עם התפתחות הטכנולוגיה ואמצעי התקשורת מנצלים השליטים את ערוצי הטלוויזיה כדי להגיע לקהלים של מיליונים, כאשר השעשועונים וההבלים השוטפים את המוח, הופכים לעוגן שבו נאחזים מעט שידורי חדשות. שיטת הפעולה פשוטה. מציגים להמונים במשך שבועות רצופים תחרויות נושאות פרסים יקרי ערך בתחומי החיים השונים כמו בתחום הזמרה, The voice למשל, בתחום הריקוד "לרקוד עם כוכבים", בתחום הבישול "מאסטר שף", "
האח הגדול" ורבות אחרות. אך כדי להגביר את העוצמה של שטיפת המוח הציבורית, מטפחים ערוצי הטלוויזיה המסחריים השכם והערב את הזוכים בתחרויות, כאילו היו אלילים הראויים להערצה. וערוצי התקשורת המודפסים והאינטרנטיים דוהרים בעקבותיהם עוד ועוד עד בלי די. התוצאה הרעה היא - ההתמכרות המתפשטת כמו מחלה מדבקת, החל מן הדור הצעיר וכלה בדור המבוגר.
צרה רעה נוספת המוסיפה חטא על פשע היא שהנושאים המוצגים בטלוויזיה מתמקדים בעיקר במה שמתרחש במדינת תל אביב. מה שקורה בפריפריה אינו מעניין ולא חשוב. נסו רגע אחד לשחזר במחשבתכם מתי ראיתם כתבות על מה שקורה במטולה, ביישובי רמת הגולן, באזור בקעת הירדן, ביישובי הערבה. אפס אחד גדול. וזאת בשעה שנושאי אמת חשובים ומעניינים בפריפריה לא חסרים, אך על-פי דעתם של קברניטי הערוצים המסחריים הם כנראה "לא מעניינים".
הגיע הזמן שהערוצים המסחריים יפסיקו לשמש מכשיר המשרת בעקיפין את השליטים המבקשים לשרוד בכול מחיר, וישננו לעצמם את הדברים שנהג להשמיע לא פעם עיתונאי אמריקני גדול וחשוב ושמו אד מורו, שהוביל בנחישות את המאבק נגד הסנאטור ג'וזף מקארתי ולא חשש להביע את דעותיו בפומבי, גם נגד הטלוויזיה. בנאום שנשא בוועידת "איגוד מנהלי החדשות ברדיו ובטלוויזיה", תקף בחריפות את הרשתות המסחריות על כך שהן נותנות לשיקולים מסחריים לרדד את שידוריהן, כאשר המסכים נשטפים בתוכניות בידור אסקפיסטיות ואילו תוכניות החדשות הרציניות נדחקות לשוליים.
ואלה דברי החוכמה שהשמיע מורו כבר לפני כחמישים שנה: "המכשיר הזה (הטלוויזיה) יכול ללמד, יכול להאיר עיניים; ואפילו לעורר השראה. אבל הוא יכול לעשות זאת רק אם בני האדם נחושים להשתמש בו למטרות אלה. אחרת הטלוויזיה היא רק חוטים ואורות בקופסה. אנו נמצאים בעיצומו של קרב גדול ואולי מכריע כנגד בורות, אי-סובלנות, ואדישות. הטלוויזיה יכולה להיות נשק יעיל בקרב זה".
למרבה הצער אפשר כיום לומר, כי המובילים את ערוצי הטלוויזיה המסחריים אולי יודעים איך לעשות גם את כול הטוב והחשוב בעבור הציבור, אבל משיקולים כספיים הם לא מעוניינים.
