יש תקציב
'אין תקציב' - מכירים? טיעון נדוש זה נשלף כל אימת שהממשלה מתבקשת לשפר שירותי בריאות, תשתיות, דיור ושירותים לאוכלוסיות החלשות.
אז איך זה שתמיד, אבל תמיד, יש די כסף והוֹתר לחלוקה נדיבה לח"כים ולשרים, בלי חשבון ובלי כל פיקוח, למטרות פוליטיות (כפי שקרה לצורך אישור תקציב המדינה), כמו גם לטיסות בזבזניות וראוותניות שלהם מעבר לים, ולא פחות למימון מטוס פרטי ל
בנימין נתניהו בעלות של 400 מיליון שקל (לא כולל הוצאות אחזקה)? איך זה ששם הברז לא נעצר?
ואל תשכחו שאנחנו האזרחים מממנים בזבוזי עתק אלה, במקום שהכסף ילך לשיפור השרות למעננו.
בשֵם הפמיניזם?
ח"כ
מיכל רוזין מסיעת מרצ, פמיניסטית מוצהרת, שאיש לא יחשוד בחרדיותה, מתנגדת בצדק, קבל עם וכנסת, לטיסת עוזרות פרלמנטריות עם חברי הכנסת לחו"ל, כדי למנוע את הטרדתן.
במה שונה אפוא לחימה ומגורים משותפים בטנק (מעֵבר לאי התאמה פיזיולוגית) של חיילים וחיילות? אין ספק שמדובר באווירה לוחצת ובסיטואציה חונקת ואינטימית יותר, המזַמנת הטרדת נשים. מדוע כאן רוזין ועמיתותיה הפמיניסטיות לא יוצאות להגנת הבנות וטובתן? מה עוד שרשמית מגורי הבנים בצבא מופרדים ממגורי הבנות.
אז מדוע המטרות הפמיניסטיות מקדשות את כל האמצעים, גם אם לא אחת מתברר שמדובר ביריית רגל עצמית, כשבסופו של דבר הנשים הן הנפגעות? די לפריצת כל נורמה, בשם התקינות הפוליטית, גם בתחום עדין ורגיש זה של היחסים בין המינים.
חיים יבין?
דומה שהדיבור מתחת לחגורה של 'מר טלוויזיה', כפי שפורסם לאחרונה בכלי התקשורת, מגלם בתוכו תמונה חזותית ברורה, השווה יותר מאלף מילים. מעֵבר לגסותו המצ'ואיסטית של האיש, ותפיסתו הברורה בנושא הטרדת נשים, אין ספק שהתבטאותו האומללה מסגירה אותו אישית, ומצרפת אותו למועדון האח"מים המפוקפק של מטרידי נשים צעירות.
מכאן ואילך הריטואל מוּכר. גם אצל יבין, כמו אצל מטרידנים אחרים, חוזר הדפוס של הכחשה מוחלטת, למרות עדויות הבנות, וההתנצלות המותנית אם הן נפגעו ממנו. נראה שזקנותו של האיש לאור מעלליו אינה מביישת את צעירותו, ומותירה טעם מר בפה כשֵם כינויו המיתולוגי.
כסף לא מילה גסה
מניתוח הפרופיל של הפונדקאיות, כפי שפורסם במוסף של המדינה, עולה שכולן פחות או יותר באותה שכבת גיל - בשנות ה-30 לחייהן, גיל הפריון הבוגר, ואימהות לשלושה או שני ילדים. עם זאת הן חוצות מגזרים גאוגרפיים, חברתיים וכלכליים שונים - מהמגזר העירוני, המושבי והקיבוצי ועוסקות בענפי תעסוקה שונים - בניהול קהילתי או טכני, דרך חינוך וסיעוד.
כולן מצביעות על שליחות ורצון לעזור, תוך מתן מענה אישי בעקבות נסיבות אישיות, כמו רצון לחוות שוב הריון או חיים חדשים על-רקע אסונות משפחתיים, מודל מסוים וכדומה. בהחלט אין לפקפק במניעיהן האלטרואיסטיים והפסיכולוגיים למעשה הבלתי מובן הזה.
אך עם כל הכבוד, גם אם זה לא תקין פוליטית להודות בכך, והניסיון שלהן להצניע את המרכיב הכספי, אי-אפשר להתעלם מהתגמול המכובד, בסך עשרות ואף מאות אלפי שקלים הכרוכים בתהליך הפונדקאות, שבלי ספק הכריע את החלטתן ללכת על זה. טוב, מי אמר שכסף זו מילה גסה?
