אסטרטגיה פרואקטיבית

עמדותיו המדיניות של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מוכרות זה מכבר, והניתוח שמציג ידלין במאמר הנ"ל בבסיסו ובחשיבה המנחה אותו, אינו חורג מהן. עם זאת, הואיל והוא מכוון להציע אסטרטגיה להתמודדות ישראלית בבגידה המדינית של ממשל אובמה, קשה להתעלם מהעובדה "שעולמו של ידלין כמנהגו נוהג" - לפני הבגידה ואחרי הבגידה אותן זמירות בדיוק; זה לא רציני.

אני כופר בקביעה ש"אובמה ונתניהו מעניקים הישג לפלשתינים", כדברי ידלין. מעניק ההישג הוא אובמה, ואסטרטגיה ישראלית נכונה למצב זה צריכה לכוון למזעור ההצלחה ולנטרול מהלך אמריקני זה.

ישראל גורסת מזה זמן רב, שהסרבנות הפלשתינית, ובמיוחד "הבריחה" ממו"מ ישיר ללא תנאים מוקדמים והליכה למערכה פוליטית בינלאומית, עוצרות ופוגמות בכל מהלך שעשוי היה לקדם פתרון של "שתי מדינות לשני עמים" (להבדיל מפתרון "שתי המדינות"). אובמה התעלם מהטיעון הישראלי, ותמך למעשה ללא סייג, במדיניות הפלשתינית. על ישראל להוכיח שהטיעון שלה ראלי, שאם לא כן, אובמה עשוי להיתפס כצודק במהלכו האחרון.

מהלך ישראלי ראוי יכול, למשל, לכלול הודעה של ראש הממשלה, שאם הפלשתינים לא יתייצבו במקום ניטרלי שיציעו הם, על דעת ישראל, להמשך המו"מ הישיר ללא תנאים מוקדמים, לא יאוחר מ-21 לינואר 2017, יהיו לדבר השלכות משמעותיות להמשך יחסיהם עם ישראל. לרשות ישראל סל שלם של אפשרויות שתוכל להפעיל כסנקציות, ואת פרטיהם תתאם עם הממשל החדש בארה"ב. אם תאלץ את הפלשתיאים להגיע למו"מ, מבלי שבפועל עשתה דבר בעניין ההתנחלויות, יהיה בכך כדי לשלול על הסף את הטיעון השדוף של קרי שההתנחלויות מפריעות למו"מ. אם ימנעו הפלשתינים מלהגיע, משמע אין הם חפצים במו"מ ישיר, תהייה ישראל חופשית להגיב גם על החלטה 2334 ².

שינוי גישה

הקביעה שניתן היה להגיע "להבנה שקטה" עם ממשל אובמה על "התיישבות מותרת" מול "התיישבות אסורה", אינה עומדת במבחן המציאות, ואינה רצויה. ראשית, היא נוסתה ונכשלה. שנית, ממשל אובמה עוין לישראל ומטרתו הברורה הייתה להגיע לפתרון גזור לפי המתווה הפלשתיני, מתוך הבנה שקל יותר ללחוץ על ישראל; אסור לאמת הנחה זו. האירועים בישראל שאליהם מתייחס הממשל בציניות האופיינית לו, לא היו גורם להעדר מו"מ אלא תוצאה של הדבר. אילו התנהל מו"מ רציני בשילוב עם המדינות הערביות ה"מתונות", היה הדבר מקל על נתניהו לדחות יוזמות "הרפתקניות" מבית. הערבים מבינים זאת, ארה"ב מבינה זאת אך משקרת וגם ממשלת ישראל מבינה זאת. היחיד שאינו מוכיח שהוא מבין זאת או משלה את עצמו ואותנו, הוא ידלין.

ההתנבאות של נתניהו על שידוד מערכות באו"ם, אכן הייתה מוקדמת. האו"ם לא יהיה נוח יותר לישראל אלא אם יהיה לו מה להפסיד מניהול המדיניות הנוכחית. כאן חייבת ישראל עצמה לשנות את המדיניות כלפי האו"ם, את אופן השתתפותה בו או במוסדות מסוימים שלו, ובעיקר לגייס את ארה"ב לשינוי גישה מהותי אל הארגון, ברוח הרמזים ששמענו לאחרונה מטראמפ. מכל מקום, עם מהלכים שגרתיים ותקוות שווא, לא יתחולל שינוי לטובה. ישראל מעולם לא קיבלה מתנות מהאו"ם, וגם מה שנראה לאחדים כמתנה - תוכנית החלוקה 1947 - הייתה סטירת לחי מצלצלת בהשוואה להצהרת בלפור ואשרורה ע"י חבר הלאומים. לכן, הליקוי החמור ביותר בנייר העמדה של ידלין הוא ההתעלמות מן העובדות ומשמעויותיהן וההסתמכות על גישות שהרעיונות הגלומים בהן כשלו כבר מספר רב של פעמים.

ידלין מגדיר 7 ממדים שבהן לדעתו החלטה 2334 בעייתית; להערכתי, זהו אינו המצב האמיתי. כל הנקודות שמציין ידלין היו על השולחן כבר לפני ההחלטה, ומה ששינה את המציאות לא הייתה ההחלטה אלא המסר האמריקני שקבע שמרגע קבלת ההחלטה, מתירה הגישה האמריקנית החרפת המהלכים נגד ישראל כשארה"ב נותנת לשותפים ויריבים כאחד רמז עבה כפיל שתקל עליהם לבצעם. עמדה אמריקנית זו, מגובה בחוסר מעש ישראלי, תחזק את הנטייה הבינלאומית "להתעלל" בישראל, באין לכך מחיר. לכן, כפי שצוין קודם, שינויים בעמדה הישראלית ותגובות הולמות שיקבלו גיבוי מצד ארה"ב בדרכים שונות, ינטרלו את מרבית המשמעות של החלטת מוע"ב. 8 שנות ממשל טראמפ, אם תתקיימנה ברוח הדברים שאמר עד כה, גם יישנו את החלטה 2334. שינויים בשטח שיעצבו דה-פקטו מציאות שונה ב-8 השנים הללו החל ממועד כניסתו של טראמפ לבית הלבן, הם המענה הנכון והאפקטיבי להחלטת מוע"ב 2334.

קרע פנימי

ידלין משתמש לא מעט במושג "אסטרטגיה פרואקטיבית". במציאות הנוכחית של המגעים עם הפלשתינים, זהו היגד חסר משמעות. עבור אחדים משמעותו ויתורים ישראלים חד-צדדיים, ופרשנות כזו תומכת באובמה אך לא בקידום פתרון אזורי סביר. לאחרים פרושה יצירת מצגי שווא לקניית זמן. ממשל אובמה הוכיח שקניית זמן היא חרב פיפיות והדרך הנכונה היא שינוי המציאות דה-פקטו. שינוי כזה מונע חזרה לדמיון ההזוי של "פתרון בגבולות 67'", וגם מדרבן את הסרבנים לא לאחר את הרכבת.

אינני יודע מה פרוש המשפט הסתמי של ידלין: "מדינה יהודית, דמוקרטית וצודקת". אני בטוח שאם ינסה לתרגם את הדברים לפי אובמה יגיע לפתרון אובמה או אולי לפתרון גרוע יותר. ואם ינסה לתרגם זאת לפי בנט, יגיע למציאות אחרת לגמרי. אנו יודעים כבר זמן רב שחלק לא מבוטל מהבעיה, לרבות בתחום היחסים עם ארה"ב, נובע מהקרע הפנימי בתוכנו, ומ-"סינדרום המקובעים" ³ שמסמך ידלין מדגים אותו היטב. כל עוד לא נצליח לעצב עמדה לאומית ברורה שסביבה מתכנס רוב מכריע של הציבור הציוני בישראל, נתקשה מאוד לשכנע ברצינות כוונותינו ועמדותינו גם את הערבים וגם את אלו המכונים "ידידי ישראל". היבט זה חסר לחלוטין במסמך ידלין, ובלעדיו המסמך איננו מציע אסטרטגיה אלא "מחשבות חוזרות בעלמא".

שתי הנחות נוספות במסמך ידלין אינן מציאותיות:

א. אין שום התכנות מעשית לרעיון לעצור את החיים ע"י הקפאת בניה וגידול האוכלוסייה ביותר מ-140 נקודות ישוב באיו"ש, עד אשר מישהו אצל הפלשתינים או במערב הצבוע יתעורר להבין שמדובר בעשרות אלפי אנשים חיים. אם לא מעניינים אותם חצי מיליון הרוגים ו10 מיליון פליטים בסוריה, תנאי החיים של יהודים באיו"ש בוודאי לא יעניינו אותם.

ב. הגיע הזמן להבין שימי הזוהר של תמיכה אמריקנית, דו-מפלגתית ורחבה בישראל עברו מן העולם. ארה"ב מפולגת כמעט בכל נושא, והקו הימני השורר כיום בישראל קרוב לליבם של הרפובליקנים הרבה יותר מאשר לדמוקרטים - קלינטון ואובמה הוכיחו זאת היטב, כשם שבוש וטראמפ מוכיחים את הפן ההפוך. 8 השנים הבאות, אם יעמדו בסימן נשיאות מוצלחת של טראמפ, ישנו גם בארה"ב את המאזן הפנימי, אבל לא יחזירו את הגלגל לאחור באופן מלא. הצלחה פחותה של טראמפ, תותיר את המחלוקת הקשה הקיימת, על-כנה. מותר לשאוף להרחבת התמיכה ככל האפשר אבל לא במחיר אינטרסים חיוניים לישראל, מפני שהתמיכה המדינית האמריקנית הופכת יותר ויותר לתמיכה בערבון מוגבל. ישראל אינה צריכה לחזור ולהיות "בובת הקצפת" של העולם הנאור, אלא ללמוד לסגל אותו לחיות עם הנסיבות המיוחדות שלה, המחייבות תאום ציפיות גם מצדו.

לסיכום: משמעות ההערות הנ"ל היא שאסטרטגיה לישראל לעת הזו איננה חזרה אוטומטית לרעיונות העבר וניסיון נאיבי למצוא חן בעיני אובמה שבדימוס. פרושה ראיית המציאות בעיניים פקוחות. הבנה עמוקה שבחירת טראמפ היא הזדמנות פז היסטורית שיש לנצלה ניצול מרבי, והתעשתות מחלום השמאל בישראל, לכופף את הימין בעזרת גורמי-חוץ. ישראל תשפר את מעמדה אם תדע לאן היא הולכת כישות לאומית מאוחדת, "תנחיל זאת כהלכה" לעולם "הנאור" ותעשה את שני הדברים באופן פרואקטיבי תוך גיוס מירב המשאבים הלאומיים למטרה זו.