הודעתו הלקונית משהו של היועץ המשפטי ל
ממשלה, ד"ר
אביחי מנדלבליט, בתום חקירה באזהרה בת כשלוש שעות של בנימין (ביבי) נתניהו, בידי חוקר היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) של משטרת-ישראל, בראשותו של תת-ניצב,
כורש ברנור, לפיה: "הטענות אשר הובילו בסופו של יום להחלטה על קיום חקירה באזהרה, עלו במסגרת הבדיקה אך לפני כשלושה חודשים כחשדות ראשוניים, ומאז נעשתה עבודה מאומצת של משטרת ישראל לברר את טיבן ולתמוך אותן בראיות", תוך שהוא מוסיף ומציין, כי: "במהלך החודש האחרון נאספו ראיות ששינו את המצב הראייתי בהקשר זה", אינן מחייבות, עדיין - בשלב זה - התפטרותו של בנימין (ביבי) נתניהו, מתפקידו ומכהונתו, כראש מממשלה מכהן וכמי העומד בראש ממשלת ישראל.
חוק יסוד: הממשלה מתייחס, באופן מפורש ודווקני להליכים פליליים, הננקטים נגד ראש ממשלה מכהן, בנוסף להתייחסות
דווקנית, פרטנית ושונה של חוק יסוד זה, באשר לכהונתו של שר המכהן בממשלה. סעיף 17 לחוק יסוד, קובע, כי: "לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה", כאשר במשכו של סעיף זה נקבע, כי: "לא תיפתח חקירה פלילית נגד מי שכיהן כראש הממשלה, בשל חשד לביצוע עבירה שנעברה בעת כהונתו או בשנה לאחר שחדל לכהן, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה". עוד קובע תת-סעיף, בסעיף זה לחוק היסוד, כי: "כתב אישום נגד ראש הממשלה יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שישב בהרכב של שלושה שופטים; הוראות בעניין כתב אישום שהוגש בטרם החל ראש הממשלה לכהן בתפקידו ייקבעו בחוק". בסיום הסעיף נקבע, כי: "בית המשפט שהרשיע את ראש הממשלה בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון".
כאן, בשלב זה, מן הראוי לעצור בקריאת הדברים ולהשוות ההוראה הנכללת בסעיף 17(ד) לחוק יסוד, לפיה, מסורה לבית משפט המרשיע ראש ממשלה בעבירה, לקבוע אם יש בעבירה משום קלון, לבין הוראת סעיף 22(ב) לאותו חוק יסוד, הקובעת - מיד לאחר ההוראה החוקית, המאפשרת לבית משפט המרשיע שר, לקבוע אם יש באותה עבירה משום קלון -
כי במצב דברים שכזה, תיפסק כהונתו של השר, ביום מתן פסק הדין. מהאמור לעיל עולה, כי ברגע שבית משפט מרשיע, בפלילים, שר המכהן אותה עת בממשלה וקובע, כי בעבירה שביצע, יש קלון,
הרי נפסקת כהונתו, כשר בממשלה, מיד עם מתן החלטה ופסיקה שכזו. שונה הוא מצב הדברים - מבחינות חוק יסוד: הממשלה, באשר לראש ממשלה מכהן. בהתאם להוראות חוק זה, גם אם מרשיע בית משפט, ראש ממשלה מכהן בפלילים וקובע שבעבירה בה הורשע הוא, דבק קלון, הרי אין נפסקת כהונתו של ראש-הממשלה, במצב דברים שכזה -
כמו במקרה ובמצב דברים של הרשעת שר המכהן בממשלה כמו-גם אין כל סמכות לבית משפט, לקבוע כי כהונתו של ראש-הממשלה נפסקת, מכאן ואילך.
מן הראוי להדגיש ולציין, כי בהתאם להוראות חוק יסוד: הממשלה, רשאית הכנסת בהחלטה שתתקבל ברוב של חברי הכנסת המכהנים להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עמה משום קלון. עם קבלת החלטה שכזו של הכנסת, הרי - בהתאם להוראות חוק יסוד:הממשלה, יראו הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה. החוק קובע, כי בתוך 30 ימים מיום מתן פסק דין המרשיע ראש-ממשלה מכהן, הרי תחליט ועדת הכנסת של הכנסת, בדבר המלצתה לעניין העברת ראש הממשלה מכהונתו ותביא המלצתה בפני מליאת הכנסת. אם לא הביאה ועדת הכנסת המלצתה זו, בתוך אותו מועד, הרי יעלה יושב-ראש הכנסת הנושא, לדיון במליאת הכנסת.
חוק יסוד: הממשלה קובע עוד, כי ועדת הכנסת והכנסת לא יחליטו בדבר העברת ראש הממשלה מכהונתו, אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניהן. כמו-כן, קובע החוק, כי אם לא הועבר ראש הממשלה מכהונתו בידי הכנסת ופסק הדין המרשיע שניתן נגדו, הפך לחלוט, הרי תיפסק כהונתו של ראש הממשלה ויראו הממשלה כאילו התפטרה היא, ביום שבו פסק הדין הפך לחלוט.
נכון הדבר, כי חוק יסוד: הממשלה אינו קובע הוראה מפורשת בשאלת המשך כהונתו בתפקיד של ראש ממשלה מכהן, נגדו הוגש כתב אישום, לבית המשפט. עם זאת קבע בג"ץ, בהקשר דברים שכזה, נורמות משפטיות מחייבות, שאינן עוד בגדר נורמות
"ציבוריות-אתיות" בלבד. בשנת 1993 קבע בג"ץ, כי משגובשו כתבי אישום נגד השר
אריה דרעי ונגד סגן השר
רפאל פנחסי, חייב ראש הממשלה להעבירם מכהונתם.
תוקפה המחייב של פסיקה זו התעוררה פעם נוספת בשנת 2003 שעה שהוגשה לבג"ץ עתירה להעברת ח"כ
צחי הנגבי מתפקידו, בו כיהן הוא - עובר להגשת בג"ץ זה קרי, בתפקיד השר לביטחון פנים. הדבר נבע בשל העובדה, לפיה שחוק יסוד: הממשלה החדש, שהתקבל ב-,2001 לא אימץ אל תוכו, ההלכות שנפסקו בבית המשפט העליון, בעתירות שהוגשו נגד דרעי ופנחסי, ולא עיגן אותן במפורש. עם זאת, הסכימו שבעת שופטי בג"ץ שדנו בעתירה פה אחד שההלכות שנפסקו, בעתירות דרעי ופנחסי, שרירות, קיימות ותקפות. בחודש אוקטובר שנת 2003, דחה בג"ץ העתירות שהוגשו נגד המשך כהונת ח"כ צחי הנגבי, בתפקידו כשר לביטחון פנים, בנימוק שלא הוגש נגדו כתב אישום. עם זאת, אישר הרכב מורחב זה של שבעת השופטים שדנו בעתירה נגד ח"כ צחי הנגבי - מחדש - ההלכות הנוגעות להעברת שר מתפקידו אם הואשם בעבירה חמורה, תוך התייחסות לשתיקת המחוקק ואשרר אותן.
לדעתנו אנו, הרי אין כל ספיק ספיקא שהוא, כי ההלכות השיפוטיות שנפסקו בבג"ץ, באשר לשרים וסגניהם (פסקי-הדין בעניין דרעי ופנחסי), חלות, גם חלות, על ראש הממשלה עצמו. אין גם מקום - לדעתנו - ליצירת הבדלה מלאכותית קיימת, בין מינוי למשרה לבין היבחרות למשרה ציבורית, או אז מוקהה חודה של ההלכה הפסוקה. הבחנה שכזו, אינה בנמצא עוד, מאז ביטול חוק שהבחירה הישירה של ראשות הממשלה.
מכאן - המסקנה המתבקשת, כי דינו של ראש הממשלה זהה לדין שריו. יש המנסים לבוא ולטעון, כי בג"ץ מנוע מלהפעיל סמכות חוקית נגד ראש ממשלה שיסרב להתפטר, שהרי שונה מצב דברים זה, ממצב דברים בו מדובר בסמכותו החוקית של ראש הממשלה להעביר שר מכהונתו. נראה - כי במצב דברים שכזה יפסוק בג"ץ, כי המשך כהונתו של ראש הממשלה, במציאות שכזו, אינו מתיישב עם ההלכה המשפטית המחייבת אותו לפטר שר שנגדו הוגש כתב אישום. נראה, כי קשה להניח שראש ממשלה ימשיך בכהונתו, אם כך באמת ובתמים - יפסוק בג"ץ. גם הלחץ הציבורי יחייב ראש-מממשלה מכהן, להתפטר במצב דברים שכזה.
יש הטוענים, כי מהוראות חוק יסוד: הממשלה, הדנות בכהונת ראש ממשלה שהורשע בעבירה שיש עמה קלון, יש להסיק כי ראש ממשלה יכול להמשיך בכהונתו כל עוד לא הורשע. הוראות במצב דברים של הרשעה, קיימות גם לגבי שרים מכהנים, כאשר בג"ץ לא ראה בכך, כל מניעה וכל מכשול להלכה שיפוטית, המחייבת פיטוריו של שר המכהן בממשלה,
מיד עם הגשת כתב אישום נגדו. מומחי משפט בפלילים טוענים עוד, כי ההסדר החוקי, הקבוע בחוק יסוד: הממשלה, הינו בגדר של הסדר חלקי שאינו מכסה עניין מעורבותו של שר בפלילים. לכן - במצב דברים שזה - ממשיכה ההלכה הפסוקה להתקיים בצד הוראות החקיקה, כפי שמקובל במקרים רבים, אחרים, בשיטת המשפט הישראלית. מכאן שחייבים לפטר ראש-ממשלה מכהן, מיד עם הרשעתו בפלילים, כפי שהדבר נהוג ונוהג, באשר לשר המכהן בממשלה, עובר להרשעתו, בפלילים.
