מדוע רעבים יותר בחורף

בימים האחרונים אני מקבלת תלונות על רעב מוגבר. אז מה קורה לנו? מדוע אנחנו רעבים יותר? ובכן, זה לא שהשתגענו פתאום. אפשר להירגע - הסיבה היא פיזיולוגית ופשוטה. וחשוב לא פחות, זמנית.

בזמן קור הגוף רוצה וצריך להתחמם. כדי לעשות זאת הוא זקוק ליותר אנרגיה (קלוריות). וכך, הוא שולח תשדורות של רעב כדי שנאכל יותר ונספק לו את האנרגיה הנוספת הדרושה. זה בעצם מנגנון הישרדות חשוב. "מה אני צריך עוד תשדורות של רעב?" התלונן אחד המטופלים שלי, "יש לי מספיק מזה די והותר לחמם לא רק אותי, אלא גם את כל השכונה..."

בעולם השפע שבו אנחנו חיים, אין כבר צורך במנגנון הזה. יש לנו די והותר מזון. אולם, בואו נחשוב על תקופות קדומות יותר. חישבו על עצמכם נמצאים במקום קר כאשר בחוץ עוד יותר קר. האם מישהו היה יוצא להביא מזון במזג-אוויר שכזה? אני בטוחה שהייתי מתכרבלת מול המדורה וחולמת על שמש... בזכות הרעב המנקר והתיאבון המתגבר, יצאו אבותינו לחפש מזון ולספק לגוף את צרכיו המתגברים בתקופת קור. היום, אף אחד מאיתנו כבר לא יוצא לצוד, אפילו אין צורך לצאת מפתח הבית, האוכל מגיע אלינו... אולם, עדיין המנגנון הזה שהוא הישרדותי באופיו שריר וקיים. וכן, ייתכן שבעוד זמן (אם העולם ישרוד...) הצורך הזה יילך ויפחת.

הרעב והתיאבון המוגברים אופייניים במיוחד בתחילת בתחילת החורף. אולם, בעוד שבחלק מהעולם יש תקופת הסתגלות למזג-האוויר הקר, יש להם את עונת הסתיו. אצלנו המעברים ממזג-אוויר חם לקר הם מהירים ופתאומיים. לפני מספר ימים עוד הסתובבנו לבושים בחולצות קצרות והינה אנחנו זקוקים למעילים. לא מפליא אם כך, שחלק מאיתנו יותר מודע לרעב הפתאומי שנופל עליו. אולם, אל דאגה, תוך מספר ימים זה יחלוף.

ומה עושים בתקופת החורף?

ראשית, בואו נחשוב חם. צריך להתאים את התזונה שלנו גם לעונות השנה. איך אני יודעת שהגיע החורף? לא בא לי לאכול סלט. הרעיון של לאכול סלט קר (במיוחד בערב) גורם לי צמרמורת... ואגב, את הירקות כדאי להשאיר מחוץ למקרר, קל יותר לאכול אותם כאשר הם בטמפרטורת החדר.

זו גם העונה למרקים, ירקות בתנור או בגריל. ובכלל, אוכל חם. אפילו פרוסת הלחם קוסמת יותר כאשר היא קופצת מהמצנם. ולא, אין פחות קלוריות בצנים, הקלוריות לא מתעופפות מפחד החימום... זו העונה של קדירות, התנור פתאום הופך להיות פעיל יותר. ובערב, כשבחוץ חשוך וקר, אני אפילו יכולה ליהנות מכוס תה מהביל שאני אוחזת בו בשתי ידי.

ורק שיעבור מהר...