בית הדין הצבאי הרשיע חייל בהריגה ואו-אז פרצו מהומות מבית "לה פמיליה" של גזעני בית"ר ירושלים ואנשי ציבור כמו
אורן חזן וראשי
הבית היהודי. אחד מהם, מר סמוטריץ', אף גרס כי על הריגת מחבל - אפילו יהא מנוטרל לחלוטין - אסור להסתכל במונחים פליליים. וכל המקהלה, לרבות הגב' יחימוביץ' שהצטרפה אל המקהלה הזאת, דורשת - לא לפני שהטיחו בוץ ושיקוצים בהליך המשפטי ובבית-הדין הצבאי, בשופטת וברמטכ"ל - כי יָחוֺנוּ לאלתר את העבריין שזה עתה הורשע. זאת, כי הבחור אינו יכול לשאת על כתפיו הצרות את עול השֶׁסָע הקיים בחברה הישראלית, זה שמבחין לא רק בין ימין ושמאל אלא בין מי שמקבל את הרעיון שמדינת ישראל היא מדינת חוק ובין מי שמן הסתם החוק, לגביו, הוא מקסימום המלצה בלתי מחייבת.
לא מפליא הוא שכנופיית "לה פמיליה" ושאר המְמוּרְמָרְים היו גם אלה שיצאו בנהמות זעם כנגד הרמטכ"ל כאשר אמר כי אין להתייחס אל החייל שהתגייס לצבא כדי לחרף את נפשו על הגנת מולדתו כאל "הילד שלנו".
ואכן, יש שֶׁסָע; ומשני צדדיו מתייצבים בהתאמה גם מי שחושב שהעולם כולו נגדנו ושאסור לבקר את מדינת ישראל בשל התנהגותה הבריונית (שלא לומר עבריינית) עת שהיא מתירה לקומץ פורעים לגזול אדמות פרטיות כדי לשבת עליהם ולחיות ברווחה על-חשבון משלם המיסים הישראלי. ואולי סוף-סוף הגיעה שעת האמת, השעה בה על ישראל להתייצב נכוחה מול המציאות ולהכריע איזו דמות תהייה למדינה: האם כפי שרוצה ברית הבריונים - מדינת מספחת ומקפחת? או שמא תהייה זו מדינה כפי שחלמו עליה מייסדיה - אור לגויים ומעוז של צדק, תבונה והרמוניה עם העולם (לרבות שכנותיה, במידת האפשר).
השֶׁסָע הוא טוב מבחינה זאת, שכן המסכות הוסרו. השלטון הימני מייבב במהלך כל השנים בהם הוא מנהיג את האומה הישראלית אל עברי-פי-פחת כי הוא לא שולט אלא דווקא "הסמול" שבאופוזיציה הוא זה ששולט. עתה, ללא אופוזיציה - לא רק של שמאל, אלא אפילו של מרכז - ובעיקר נוכח תקוותיו שהמשטר של האיש הבלתי-צפוי טראמפ, יוכל הימין בהנהגתם של נתניהו, בנט וליברמן להחליט סוף-סוף על סיפוח ולהפסיק להתחפש. נכון, זה יזיק למדינת ישראל; אולי אפילו יחסל אותה סופית כְּיֵשׁוּת ציונית ויהפוך אותה למדינה דו-לאומית. אבל סוף-סוף יוסרו המסכות וישראל הזאת תיאלץ להתמודד עם העולם שמסרב - וכנראה ימשיך לסרב - לקבל התנהגות לאומית שכזו.
בנט אומר שהעולם לא אוהב מדינות הססניות ושהוא (העולם) יכבד אותנו אם נפגין נחרצות. אולי. הבה נעשה זאת - ובתנאי שאנחנו מוכנים לשלם את המחיר אם בנט טועה. נתניהו מתפלא מדוע העולם לא מאמין למילה שהוא מוציא מפיו ואינו מוכן לקבל התנהגות שבה מצהירים כי אנחנו בעד פתרון של שתי מדינות בעוד שלמעשה אנחנו מְאַיְינְים באופן שיטתי את האפשרות לכך. אנחנו עשירים, חזקים ונחושים, אומר נתניהו. הבה ונראה! ילך-נא את כל הדרך לסיפוח - לא רק חוק הסדרה (שגם הוא טרם הושלם למרות שאת ראשית נזקיו אנחנו כבר משלמים), אלא סיפוח רשמי. ואז, יחליט באופן הכי רשמי כי לא כל התושבים הדרים באזור המסופח שווים בפני החוק, רשאים להצביע לפרלמנט הישראלי וכפופים למשפט אזרחי ולא צבאי. או-אז, אם ישכנע את העולם שהכל בסדר - נחייה בנחת במדינת אפרטהייד והעולם יסכים ויסכין. ואם לא - נהיה סוף-סוף "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" ונשלם את המחיר. בין אם יהיה זה מחיר כלכלי, או שמא ראשי המדינה והצבא שוב לא יוכלו לנסוע בעולם מחשש שמא ייעצרו ויובלו אחר-כבוד אל בית-הדין הפלילי הבינלאומי (או ש"סתם" יועמדו לדין בארצות שונות.
אז כן, השֶׁסָע הוא טוב - אם נְכְחוֺ תסתיים סוף-סוף העמדת הפנים. ואגב, גם האופוזיציה שוב לא תוכל, במקרה כזה, ללכת עם ולהרגיש בלי. גם היא תיאלץ להכריע - איזו מדינה היא רוצה.
ואז, אולי, העמוד האוכלוסייה הישראלית בפני הברירה: האם להשתגע, להתבודד ולהיות מוקצים מחמת המיאוס או שמא לחסל את הטירוף ולהתפנות סוף-סוף לבניין המולדת, החינוך, הכלכלה, התרבות - המדינה העברית.
